מתחת למינימום

כמה צריך להשתכר אדם בעל מוגבלות, שטורח למצוא עבודה, להגיע מדי יום ולבצע את המוטל עליו כדי להתפרנס בכבוד? מתברר שהתשובה אינה מובנת מאליה.

עובד זכאי לשכר עבודה שלא יפחת משכר המינימום, שעומד כיום על 20.70 ש"ח לשעה. הזכות לשכר מינימום אינה ניתנת לוויתור מצד העובד, או להתניה מצד המעסיק. שכר מינימום בשיעור האמור מתייחס לעובד שמלאו לו 18 שנים המועסק במשרה מלאה כנהוג במקום העבודה.

באיזו מידה מגן החוק על אדם בעל מוגבלות?

בעבר, אנשים בעלי מוגבלויות לא הצליחו להשתלב בשוק העבודה ולהתפרנס, כיוון שמעסיקים חששו שהעסקת בעלי מוגבלויות לא תהיה משתלמת עבורם. תקנות שכר מינימום המותאם לבעלי מוגבלויות נולדו מתוך הצורך לתת יתרון למעסיקים על העסקת בעלי מוגבלויות כדי לאפשר להם להשתלב בשוק העבודה. התקנות מאפשרות להעסיק בעלי מוגבלויות בשכר הנמוך משכר המינימום, לפי דירוג שכר (ראה טבלה בתחתית) שנקבע על-ידי המנהל הכללי של משרד העבודה בהתאם לתקנות שכר מינימום.

המטרה המרכזית של התקנות הינה להבטיח לכל עובד להתפרנס בכבוד ולמנוע ניצולו. אך כיצד ניתן שלא לשאול, האם הדבר מתממש הלכה למעשה?

ארגוני הנכים חלוקים ביניהם: האם התקנות אכן מאפשרות לנכים רבים יותר להשתלב בשוק העבודה, או מהוות פתח לניצול לרעה בידי מעסיקים שישלמו לנכים משכורות רעב, שהרי דרגות שכר המינימום המותאם עשויות להגיע ל-6.20 ש"ח לשעה.

בפועל, על-פי התקנות שנקבעו בחוק, עובד בעל מוגבלות יתקבל לעבודה בשכר שייקבע עבורו על-פי רמת תפקודו ביחס לעובדים האחרים במקום העבודה. אך מה קורה בהמשך? כמו כל עובד במקום עבודה חדש, העובד מתרגל לסביבה ולאנשים, והוא מרגיש יותר נוח ובטוח. אין ספק שבשלב זה תפקודו ותרומתו בעבודה משתפרים ואף יכולים להיות שווים לאלו של עובד אחר ללא מוגבלות שמשתכר כמובן יותר ממנו. האם זה צודק? האם אין בכך ניצול? אומנם החוק מאפשר התאמה של השכר לתפקודו העכשווי, אך הדבר כרוך בהליך ביורוקרטי ארוך ומתיש שיכול להימשך מעל ל-130 יום, פרק זמן בו העובד אינו מקבל שכר ההולם את השקעתו בעבודה ותרומתו. מעבר לכך, יש לזכור שלא תמיד העובד בעל המוגבלות מודע לזכויותיו, ולא תמיד יש לו את היכולת והכלים להילחם למימושן.

מעבר להגינות בזכותו של העובד לקבל שכר המבטא את תרומתו, חשוב לזכור את ההשלכות הרגשיות שעלולות להיות במצבים כאלה של חוסר שוויון והדגשת השונות. האם אין החוק בגרסתו הנוכחית גורע מהמוטיבציה של בעלי מוגבלויות לצאת לעבודה? מכבודם? האם אין הוא פוגע בדימוי העצמי שלהם? שאלות אלו ואחרות מעוררות צורך בחשיבה - כיצד ניתן לשפר את החוק ולאפשר לבעלי מוגבלויות להשתכר בכבוד הראוי להם?