האיומים על חיי העיתונאית המתנחלת

אומנם יד המקרה היה שהאיום על חייה של אמילי עמרוסי היה ערב צום תשעה באב, כתגובה לדעות שהשמיעה בפני כתב הארץ, נועם שיזף, ב-16.7.10 [ראה קישור בהמשך].

במקורו של הסיפור המקראי על חורבן בית ראשון עומדת דמותו של הנביא ירמיהו, נביא זעם, שלא היסס לצאת בגלוי נגד שכרון הכוח של המלך צדקיהו, שרי צבא וכהונה בכירה, שגזרו על ישראל מלחמה שסופה היה חורבן הבית הלאומי. הנביא ירמיהו לא היסס לצאת נגד צמרת השלטון, שרמסה את זכויות היסוד של העבד העברי לצאת לחופשי, "וְשָׁבוּ לִכְבּוֹשׁ אוֹתָם לִהְיוֹת לָהֶם לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת" [ירמיהו ל"ד, 11].

הצירוף של נביא היוצא חוצץ נגד השררה במישוריות המדינית ובמישוריות הסוציאלית, הניע את חוגי השלטון להכריז עליו "בּוֹגֵד. וַיִּקְצְפוּ הַשָּׁרִים עַל יִרְמִיָהוּ וְהִכּוּ אוֹתוֹ וְנָתְנוּ אוֹתוֹ אֶל בֵּית הָאָסוּר, בֵּית יְהוֹנָתָן הַסּוֹפֵר כִּי אוֹתוֹ עָשׁוּ לְבֵית הַכֶּלֶא. כִּי בָּא יִרְמִיָהוּ אֶל הַבּוֹר וַיֵּשֵׁב שָׁם יָמִים רַבִּים" [ירמיהו ל"ו, 16].

ערב תשעה באב, אני שואל את עצמי האם לא נלמד הלקח של תשעה באב. האם אמילי עמרוסי צריכה לחיות בצלם של איומים, שהיא תשלם בחייה על בגידה במולדת כי העזה לומר לעיתון הארץ את מה שעל ליבה: "הסטטוס קוו באמת לא מוסרי. אי-אפשר להמשיך ככה, כשהשכנים הפלשתינים שלי צריכים לעבור שלושה מחסומים כדי לנוע מכפר אחד לשני. יש כאן עיוות".

אמילי עמרוסי מצרה על המצב אליו נקלעה ישראל: "כל המצב הזה אינו נכון, שגינו הגענו למקום לא נכון". לצערי, היא אינה מסיקה את המסקנה שאני הסקתי - כי חייבים להפסיק מיד את הכיבוש ולאפשר לעם הפלשתיני להקים את מדינתו לצד מדינת ישראל. היא אינה מקבלת את הפתרון של שתי בירות בירושלים. אבל ערב תשעה באב, החברה הישראלית חייבת לקבל בדאגה את העובדה שיש איום על חייה של אישה שמבקרת את המציאות הקיימת כיום ביהודה ובשומרון.

השימוש ההיסטרי במילה בוגדים, שהיינו עדים לו בכנסת בניצוחם של חברי כנסת מהימין, עבר השבוע לעברה של אישה יהודייה תושבת התנחלות בשומרון, שנשאה בתפקידים בכירים בהנהגת יש"ע.