|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
יום-הולדת לאסון לאומי (ב')
|
ככל שטירוף ה'שלום', הוויתורים וחוסר הרצון לשלוט בעזה התגברו, כך שילמנו, אנחנו והערבים, בדם ובדמים ● אם נחדש השליטה בעזה כדור שלג חיובי יחל להתגלגל
|
|
טעות ביציאה מעזה [הינתקות 2005/צילום ארכיון: AP]
|
|
|
|
|
|
|
|
| ככל ששלטנו יותר בעומק השטח, ככל שהפכנו את העיסוק בטרור לבלתי כדאי, כך היה שקט לטובת כל הצדדים, כלומר היה שלום | |
|
|
|
|
|
|
סמולני התקשורת "מתים" על הביטוי "עזה הארורה". יש בביטוי הזה אלמנט של כניעה ומפסידנות כי מי שיעקוב אחרי מידת ה"מקוללות" של עזה לאורך כל התקופות, ישים לב שעוצמת הבעיות שהתעוררו משם הייתה מאוד תלויה בנו. לא נרחיק עמוק מדי לתוך ההיסטוריה, אך למן מלחמת ששת הימים והלאה היו עליות וירידות ברמת הטרור, ולהתנהגותה של ישראל היה תפקיד מפתח בכך. נקודת המפתח היא האם אנחנו רוצים לשלוט. למה שאנחנו נשלוט ברצועה? אלמנטרי ווטסון. רצועת עזה, כאמור, הינה חלק מארץ ישראל, מולדתנו, ושייכת לנו גם לפי החוק הבינלאומי כתוצאה מהחלטת חבר-הלאומים לתת את ארץ ישראל לבית הלאומי היהודי, החלטה התקפה עד עצם הרגע הזה. אם איננו רוצים לשלוט במולדתנו אנחנו עם מטורף, שלו היה פסיכיאטר לעמים, היינו חייבים להסתייע בשירותיו. אבל דווקא מהבחינה המעשית אין לנו ברירה אלא לשלוט בעזה. למה? כי ככל ששליטתנו שם מתרופפת, כן הצרות והטרור גדלים. כיום, כאשר איננו שולטים שם כלל, הבעיות משם מרקיעות שחקים. לאחר ששת הימים לקח זמן, אך כוחות הביטחון צימצמו את רמת הטרור למינימום. בעזה התעוררה בעיה חמורה ביותר של טרור, וממשלת גולדה מינתה את אריאל שרון כאלוף פיקוד הדרום, כדי להשקיט את השטח ולהחזיר את השליטה שם. שרון סיפק את הסחורה, בלי בג"צ ובלי 'בצלם', בחוכמה, באכזריות ובאלגנטיות, ומבלי לזרוע הרס סביבתי בפגיעה באוכלוסיות "לא מעורבות", והרצועה הפכה למקום שבו ישראלים נכנסו, סחרו ואף "ניגבו חומוס" במסעדות. בד-בבד החלו פועלים מעזה לצאת לעבודה בכל הארץ והחלו לשגשג כלכלית. מי שמעקם את האף, כדאי שישווה את המצב שבו עזתים מגיעים ביום וחוזרים הביתה בערב, עייפים אך מרוצים - למצב כיום עם בעיית הפועלים הזרים שמתחילה להצטייר כקטסטרופה חברתית בלתי פתירה. אנחנו, באיוולתנו, הפכנו את העזתים למחבלים והבאנו במקומם פועלים זרים היוצרים לנו צרות נוספות. ככל ששלטנו יותר בעומק השטח, ככל שהפכנו את העיסוק בטרור לבלתי כדאי, כך היה שקט לטובת כל הצדדים, כלומר היה שלום. ככל שטירוף ה'שלום', הוויתורים וחוסר הרצון לשלוט בעזה התגברו, כך שילמנו, אנחנו והערבים, בדם ובדמים. |
|
|
שרון ופרס. מחריבים ומהרסים [צילום: בוצ´צ´ו]
|
|
|
|
| השמאל הגיע למסקנה שצריך לצאת עד המילימטר האחרון, והצליח על-ידי שיטות השכנוע המשפטיות היעילות שלו לגרום לשרון להיות קבלן הביצוע של תוכניתו. התוצאה היא אפס שליטה שלנו והקמת מעצמת טרור עזתית בממדים של בעיה עולמית. כיום הרקטות של עזה מסוגלות כבר להגיע לתל אביב | |
|
|
|
אובדן הרצון לשלוט הביא ישירות לאינתיפאדה הראשונה. מאז אין לחלום על כניסה אזרחית לעזה וגם מעבר הפועלים משם הצטמצם. החידלון באינתיפאדה, חוסר הרצון לטפל בה ולדכא אותה הוביל להסכמי אוסלו, שבהם ויתרנו סופית על הרצון לשלוט שם ונתנו לחתול לשמור על החלב - מסרנו 88% מהשטח ל יאסר ערפאת שהקים שם צבא-מחבלים. הגרוע מכל במסירת השליטה למחבל הרוצח, שקיבל בזכות שמעון פרס את פרס נובל לשלום, היה הקמת מערכת חינוך לשנאה, בית-חרושת ענק למחבלים. לאחר שפתח ערפאת במלחמת אוסלו - "אינתיפאדה שנייה" בשפתו - החלו לראשונה פגזים ורקטות לנחות בעוטף עזה ובגוש קטיף. מספר הפועלים העובדים אצל יהודים הצטמצם שוב. כך נראה השלום של פרס וערפאת. ביהודה ובשומרון יזמנו את מבצע "חומת מגן", שבו חידשנו את 'הכיבוש' והחזרנו לנו את השליטה בעומק השטח, והבאנו לתוצאה הישירה של חזרת השקט. אך בעזה לא רצינו לשלוט ולא שברנו את הטרור, וכך הארכנו את הסבל וההתשה שלנו ושל הערבים. השמאל הגיע למסקנה שצריך לצאת עד המילימטר האחרון, והצליח על-ידי שיטות השכנוע המשפטיות היעילות שלו לגרום לשרון להיות קבלן הביצוע של תוכניתו. התוצאה היא אפס שליטה שלנו והקמת מעצמת טרור עזתית בממדים של בעיה עולמית. כיום הרקטות של עזה מסוגלות כבר להגיע לתל אביב. "חפצים מעופפים" קרא להם ויסגלס, "קסאמים שמאסמים" הבריק שמעון פרס - האשם העיקרי והגדול בכל מצב הביש הזה. יש לנו כעת טילים מעזה במקום פועלים. נהדר. היישובים ברצועה הוקמו לפי היגיון של שליטה בשטח, לפי "תוכנית חמשת האצבעות" של שרון ורבין. האצבע הראשונה אלו ישובי צפון הרצועה, אלי סיני, ניסנית ודוגית, המבודדים את ג'בליה ובית חנון מיד מרדכי וחבל אשקלון. האצבע השנייה היא נצרים - אחיזה ישראלית מדרום לעיר עזה. האצבעות השלישית והרביעית הן כפר דרום וגוש קטיף - מאחז ישראלי של גוש התיישבות שלם בשליש הדרומי של הרצועה, כולל חדירה לפאתי רפיח של היישוב מורג, והאצבע החמישית נקטעה עוד בנסיגה מסיני, התיישבות חבל ימית ופתחת רפיח שבודדו את חבל עזה מסיני. מה שהחליף את חבל זה, היה ציר פילדלפי שדלף קשות עוד כששלטנו בו ונפרץ כליל כתוצאה מעזיבתנו, דבר שהוביל ליצירת חזית מלחמתית מלאה, מסוכנת וחמורה ביותר. היינו מוכנים לוותר על ארצנו, לא מצאנו את הכוחות לקיים שליטה ביטחונית בשטח והבאנו על עצמנו גיהינום. חטיפת גלעד שליט התאפשרה אך ורק בגלל "ההינתקות". בואו נבחן את השטח שבו אירעה החטיפה. שליט נחטף מכרם שלום. המחבלים יצאו מפאתי רפיח המזרחיים ושבו לשם איתו. לפני הנסיגה הם היו מוקפים: מצפון מערב היו היישוב מורג וכוחות צה"ל שלידו, ממזרח שטח ישראל, מאחורי רפיח וחן יונס היה גוש קטיף כעורף ישראלי גדול, אזרחי וצבאי, ומדרום מערב ציר פילדלפי הנשלט על-ידי צה"ל. התשתית המודיעינית שלנו הייתה חזקה בהרבה ולא היה סיכוי גדול להצלחת פעולת חטיפה כזו. לאחר הנסיגה קיבל הטרור ארץ שלמה, עורף נרחב, חור שחור, טורה בורה. כעת לך תמצא שם את גלעד שליט.
|
|
| ביו"ש פנינו לכיוון אחד, חידשנו את השליטה, והעסק נרגע. בעזה פנינו לכיוון ההפוך, ויתרנו כליל על השליטה וקיבלנו אסון | |
|
|
|
מכאן ניתן לבנות נוסחה פשוטה. מה ש שמעון פרס ומחנהו קוראים "שלום" ו"הפסקת הכיבוש", אינו אלא שם-קוד לאובדן רצון השליטה, למסירת השטח למחבלים ולהגעה למצב ההפוך מתחזיותיהם. עם בוא ה"שלום" מתחיל הטרור, הפועלים אינם מורשים להיכנס, מצבם הכלכלי מתדרדר, הם משועממים ורעבים, טרף קל ל"פרטנרים" המגייסים אותם לארגוניהם. כך נוצר כדור שלג של התדרדרות. מסקנה: "שלום" זה מלחמה. אבל אם אנו מחדשים את השליטה, כלומר מפסיקים את ה"שלום" ומחדשים את ה"כיבוש" חוזר השקט, המצב הכלכלי משתפר ונוצר כדור שלג חיובי. ה"כיבוש" משקיט! קיבלנו שתי דוגמאות מאלפות. אותו תהליך ממאיר הוביל לאובדן שליטה גם ביו"ש וגם בעזה. ביו"ש פנינו לכיוון אחד, חידשנו את השליטה, והעסק נרגע. בעזה פנינו לכיוון ההפוך, ויתרנו כליל על השליטה וקיבלנו אסון. מישהו למד לקח? כן, ותוצאות הבחירות משקפות תהליך עומק גדול ומשמעותי בחברה בישראל. אך התהליך הזה פסח על שכבה שלמה. זו שכבה דקה, אך היא אוחזת היטב בנקודות-מפתח במדינה. אלו האנשים שנבנו כלכלית וציבורית מהקשרים עם השחיתות הפלשתינית. אך בעוד שבצד השני בנו את המטרות הפוליטיות יחד עם האינטרסים האישיים, אצלנו מכרו את המדינה תמורת נכסים כלכליים אישיים. כעת אין לנו לא שליטה ולא את שליט.
|
|
| תאריך:
|
21/07/2010
|
|
|
עודכן:
|
21/07/2010
|
|
בעז העצני
|
|
יום-הולדת לאסון לאומי (ב')
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
סיבה לאי-התנתקות
|
21/07/10 17:27
|
|
|
|
2
|
|
צנחן
|
22/07/10 05:07
|
|
|
|
3
|
|
אידה קמיקזה
|
22/07/10 08:51
|
|
אני חולק על דעותיה של חברת הכנסת ציפי חוטובלי מהליכוד, אבל להתווכח עם ציפי חוטובלי זה לא להחליף דעות עם גודש צעקני מתלהם בדמותה של חברת הכנסת יוליה שמאלוב ברקוביץ' מקדימה.
|
|
|
|
|
הלוח ההיסטורי הלאומי מייעד את התשעה באב - החורבן הכפול - כאחד מהאירועים מכונני הזיכרון, האסוציאציות הלאומיות והזהות היהודית. היהדות הישנה חייבת הייתה למצוא הצדקה לחורבנות הנוראים האלה. בלי הצדקה לא יכלו יותר למסור אמונה לדורות הבאים. ומה שעלה הוא ההסבר ש"בגלל חטאינו גלינו...", וגומר.
|
|
|
|
|
לאחר שנים של הזנחה רפואית, מחמת התנהגות של בת-יענה מצידי, נחתה עלי המכה: בלוטת-ערמונית מוגדלת, שאובחנה באקראי עוד לפני עשור, ושלא הוסרה בזמנה, החלה עושה צרות צרורות: תכיפות גבוהה מדי בהטלת מימיי והימנעות, על דעת עצמי, מנטילת תרופה הולמת, שאמורה הייתה לשמש לפחות כאלטרנטיבה זמנית, לניתוח - הכל בשל תופעות-לוואי לא נעימות הכרוכות בנטילתה.
|
|
|
|
|
תארו לעצמכם ששכיר בחברת קוקה-קולה, למשל, היה מעז לחתום על עצומה הקוראת להטיל חרם על המשקה הבינלאומי, בטענה שיש בו ליקויים בריאותיים; או שמועסק במיקרוסופט היה מארגן חרם נגד מוצרי החברה, בנימוק שהתוכנות מסייעות בהפצת תכנים קלוקלים. אין ספק כי עובד בוגדני שכזה, שירק לתוך כף היד המקיימת אותו, היה מתעופף החוצה מיד, מבלי שישהה שעה נוספת בארגון המפרנס אותו.
|
|
|
|
|
סתם יום של חול. קיץ ישראלי. לפנות ערב. אולם קבלת הפנים של הנוחתים מטיסותיהם בנמל התעופה בן-גוריון. עשרות אנשים ממתינים ליקיריהם. שתי נערות עם שלטים קטנים. על אחד מאויר לב. על השני – שפתיים שמתוכן יוצא חוט, שעליו קשור בלון, שבתוכו כתובה אהבה.
|
|
|
|
|
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
