כמעט באותו עניין: כל מדינה בעולם קובעת תקנות כניסה ומכסות הגירה. אבל אצלנו – הכל פרוץ, פשוטו כמשמעו. כפי שכתב כאן השבוע עידן יוסף, 6% מתושבי תל אביב ו-12% מתושבי אילת הם זרים, רובם המכריע בלתי חוקיים; מספר המסתננים ארצה גבוה ממספר העולים.

מה עושים? מדברים, מקימים ועדה, שוב מדברים, מחליטים, מדברים עוד קצת, מתברברים. ובינתיים המסתננים ממשיכים לנהור, ובעוד כמה שנים ינהלו קמפיין למען השארתם בארץ (כי הרי כבר יהיו להם ילדים, ולא מגרשים ילדים) ויקבלו רוח גבית מכל מיני יפי נפש למיניהם. אם זו לא נפילה על הראש – אני לא יודע מה כן.

קלמן ליבסקינד ממעריב הולך ומצטייר כאחד מטובי העיתונאים הצעירים הפועלים במחוזותינו. בנוסף לכל, הוא בחור דתי שעובד בעיתון חילוני – בכלל תופעה יוצאת דופן ומרעננת.

בשבוע שעבר פירסם ליבסקינד תחקיר מקיף על העברת רבבות ואולי מאות אלפי דונמים בנגב לידי בדואים, שטוענים לבעלות עליהם ללא כל הוכחה, גרים ביישובים בלתי חוקיים ומעלים דרישות עתק כתנאי למעברם ליישובי קבע. ליבסקינד תיאר תמונה של שחיתות, שלומיאליות וטיפשות, החוברות לכך ששטחים ניכרים של אדמת הלאום עוברים ללא כל סיבה וללא כל תמורה לידיים פרטיות.

למקרא הכתבה, התחושה היא שגם פה נפלנו על הראש. לפני חמש שנים ידעה ממשלת ישראל לגייס את הצבא, המשטרה, התקשורת ודעת הקהל על-מנת לגרש מבתיהם כמה אלפי יהודים – שהתגוררו בהם כחוק ושילמו תמורתם במיטב כספם. אבל אותה ממשלה חסרת אונים לחלוטין כלפי בדואים הפולשים בהמוניהם לאדמתה ומצפצפים עליה בריש גלי.

מכבי תל אביב חתמה על חוזה עם ליאור אליהו בעודנו חתום על חוזה עם קאחה לבוראל? לא יכול להיות. בטוח שמי שכתב את זה, נפל על הראש.

חוק הגיור המוצע אומר שסמכות הגיור בישראל תהיה של הרבנות הראשית ותיעשה לפי ההלכה. כך ראוי. גיור הוא מושג הלכתי, ולפיכך אין כזה דבר גיור שאיננו לפי ההלכה. כל "גיור" אחר הוא כמו תקן בטיחות שיינתן בידי ממציאי הפלקל: הרסני וקטלני.
יש צורך חיוני לקדם ולהקל במסגרת ההלכה את גיורם של רבבות עולים בעלי שורשים יהודיים וזהות ישראלית. זה בהחלט אפשרי ואף נעשה, אם כי לא במימדים מספקים. אין זה אומר שצריך לתת תוקף ל"גיורים" רפורמיים וקונסרבטיביים, של התנועות שהולכות ומכלות את יהדות ארה"ב.

זכותה של ישראל, כמו של כל מדינה ריבונית, לקבוע מה יהיו התנאים לקבלת אזרחותה. אם זה לא מוצא חן בעיני יהודי ארה"ב – שיעלו ארצה וישפיעו כמקובל במדינה דמוקרטית. שיפסיקו להלך עלינו אימים, שיפסיקו לנופף לנו בתמיכה הפוליטית והכספית – שהיא ודאי חשובה, אך לא קריטית לקיומה של ישראל. לעומת זאת, השאלה מי יהיה יהודי במדינת היהודים היא כן שאלה קיומית.

מי יכריע? כרגיל – ראש הממשלה. אולי כדאי להזכיר, שאצל בנימין נתניהו היהדות היא לא יותר מאשר כלי פוליטי ("אנשי השמאל שכחו מה זה להיות יהודים", לחש לרב כדורי). אולי כדאי להזכיר, שזהו האיש שניהל רומן עם אשה נשואה ואכל צ'יזבורגר בפרהסיה בעודו ראש הממשלה.

נתניהו כבר מתחיל להיכנע ללחצים: הוא דחה את הדיון בחצי שנה והקים ועדה לניסוח מחדש של החוק. זו נפילה מוחלטת על הראש וערעור תחת יסודותיה של המדינה.

קצפה של שרת התרבות והספורט יצא על ועדת טירקל, המונה שלושה גברים וכעת מבקשת לצרף אליה עוד שניים. ועל מה ולמה הכעס? משום שהוועדה מורכבת רק מגברים. לטענת לבנת צירוף שני הגברים אינו חוקי, והיא קראה לארגוני נשים לעתור לבג"צ נגד הוועדה (שהוקמה בידי הממשלה בה היא עצמה חברה).

מדברים אלו עולה, שלבנת סבורה שצריך לצרף לוועדה אשה רק משום שהיא אשה, ולא משום שיש מישהי שבאמת עולה ביכולותיה על הגברים המוצעים (אגב: לבנת לא טרחה להציג שום מועמדת כזו, אבל למה להתעסק בזוטות).

זו כבר לא נפילה על הראש; זו החלקה על השכל. למיטב ידיעתי, ארגוני הנשים דורשים שוויון – וזה בסדר גמור ומוצדק בהחלט. אבל מה שרוצה לבנת, הוא אי-שוויון במהופך: לקפח גבר מתאים רק כדי למנות אשה לא מתאימה.

טוב שלבנת לא מעודדת נשים לעתור לבג"צ נגד רשימות המועמדים לכנסת, נגד הרכב הממשלה, נגד הרכב בית המשפט העליון, נגד הרכב הפיקוד העליון של צה"ל ונגד עוד כמה וכמה גופים שבהם – מה לעשות – יש רוב גברי. אופס, כנראה נתתי לה רעיון שהיא עלולה לממש – ולו רק כדי לזכות בעוד כותרת.

"קדחת. אין לי אמון בכנסת, ואין לי שום כוונה להגיע לשום דיון". כך הגיבה מירי גולן לזימונה לדיון בוועדת הכנסת לביקורת המדינה, על ממצאי מבקר המדינה בעניין האזנות הסתר בפרשת רמון. גולן, למי ששכח, הייתה תת-ניצב במשטרה וראש היחידה לחקירות הונאה, ועד היום היא מקבלת פנסיה ממדינת ישראל. אבל אלו היו מילותיה כלפי בית המחוקקים.

הביזיון לא נגמר פה. התובעת במשפט רמון, אריאלה סגל-אנטלר, נסעה לחו"ל וגם היא לא טרחה להגיע לדיון. ואילו ראש אגף חקירות ומודיעין, יואב סגלוביץ (שחטף בעצמו מבית המשפט בפרשת הנגבי), אמר ליו"ר הוועדה, יואל חסון, שצורת הזימון של גולן "לא הייתה טובה".

עושה רושם שכמה אנשים במערכת אכיפת החוק נפלו על הראש, ושכחו מיהו הריבון במדינה דמוקרטית ומה אומרים הכללים הבסיסיים ביותר של הפרדת רשויות. מי שהיה מעז להתנהג כך כלפי הקונגרס האמריקני, היה מוצא את עצמו מובל לדיון באזיקים. אולי הגיע הזמן לעשות את זה גם אצלנו, במיוחד כלפי מי שחושבים שהם-הם החוק או אפילו מעליו.

בסניף השופרסל במרכז ויצמן בתל אביב נפלו השבוע על הראש. מתוך שישה מוצרים שביקשתי לקנות בקופוני ההנחה של חברי המועדון, היו שלושה במלאי. שלושה! וזה כאשר בדרך כלל יש אחד או שניים. בקצב הזה, הם עוד עלולים תוך כמה שנים להגיע למצב בו כל המבצעים באמת יהיו זמינים ללקוחות.