נחום ברנע, עיתונאי פוליטי חד-ביטוי, בעל טור קבוע בידיעות אחרונות, אינו מתיירא מן השררה ולא חושש להביע את דעתו בכל נושא המעסיק את החיים הציבוריים בישראל. אני מניח כי רבים מקוראיו, בדיוק כמוני, מסכימים לא פעם עם דעתו בדיוק כמו כל הקוראים הרבים החולקים עליו. מסכימים או חולקים - ברנע כותב בהיגיון ואם אכן אין לו אינטרס אישי בנושא הכתיבה, ההיגיון שלו "מחזיק מים". מן הטעם הזה שמחתי לקרוא את מאמרו "לא חינוכית ולא טלוויזיה" (ידיעות אחרונות, 26.7.10) שבו הוא מותח ביקורת חריפה על העובדה שהטלוויזיה החינוכית, "המיותרת" כדבריו, גוזלת כל שנה 100 מיליון שקלים מתקציבו הדל של משרד החינוך. שמחתי במיוחד לגלות כי לדעתו של ברנע "במדינה דמוקרטית הממשלה לא צריכה להחזיק תחנת שידור".