|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
החלטת ראש הממשלה להמשיך ולגנוז מסמכים מסווגים מקום המדינה, אף שהיו אמורים לצאת לאור, היא החלטה שרירותית וסותרת את חוק חופש המידע
|
|
בנימין נתניהו, ראש הממשלה. טומן ראשו בחול [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
|
|
|
| ממדינה כמו ישראל, הניצבת איתנה על רגליה, מצופה להתמודד, ללא מורא וללא משוא-פנים, גם עם פאשלות ועוולות ביטחוניות, שנגרמו לאזרחיה מבפנים ולאויביה מבחוץ | |
|
|
|
|
הצנזורה החדשה שמצא לנכון ראש הממשלה להטיל על מסמכים מסווגים מקום המדינה, כאשר אלה אמורים היו לצאת לאור בתום תקופת הגבלתם, אינה אלא מדיניות של בת-יענה הטומנת את ראשה בחול. מן המסתורין שאופף אותה אפילו נודף ריח דיקטטורי מבאיש.
הדברים אמורים בהגבלה שרירותית ובהפרה בוטה, בריש גלי, של חוק חופש המידע, שאותו הגדיר בשעתו בית המשפט העליון, בכבודו ובעצמו, כ"חוק מדריך".
על-פי הגזירה החדשה, מידע שאמור היה להשתחרר לעיון הציבור ולמחקר היסטורי, בתום 50 שנות-חיסיון, ייגנז מעתה לשני עשורים נוספים. כל זאת כאשר לפחות חצי מדינה כבר יודעת ממילא את מה שבנימין נתניהו מבקש להסתיר ממנה ומאותם מעטים שמן הסתם עדיין אינם יודעים.
עוף השמים
האירוניה של המציאות היא בכך שבמדינת ישראל חלה הצנזורה הביטחונית על חומר כתוב בלבד, האמור להתפרסם ברבים. היא אינה מוקפדת, לעומת זאת, על דברים שנאמרים בעל-פה. כך, למשל, כאשר שר הביטחון או הרמטכ"ל מופיעים בפני פורום ציבורי, הם עלולים, בתום-לב ושלא במתכוון, לפלוט מפיהם משהו שהשתיקה עדיין יפה לו, ואז עוף השמים הוא זה שמוליך את הקול; וכבר היו דברים מעולם, ודי לחכימא ברמיזא.
ממדינה כמו ישראל, הניצבת איתנה על רגליה, מצופה להתמודד, ללא מורא וללא משוא-פנים, גם עם פאשלות ועוולות ביטחוניות, שנגרמו לאזרחיה מבפנים ולאויביה מבחוץ. איך אמר איוב? "את הטוב נקבל מאלוהים ואת הרע לא נקבל"?
מלוא הזכות
לציבור הישראלי של היום יש מלוא הזכות להתבשר על החלטות שגויות שקיבלו בשעתם מייסדי המדינה וראשיה, גם אם אלה היו כרוכות בהפרה גסה של זכויות-אדם, בחיפוי על מעשי-פשע, או ברדיפת מתנגדים פוליטיים. אחרי ככלות הכל זהו אחד מיסודותיו המוצקים של משטר דמוקרטי וחלק אינטגרלי מתשתיתו הבסיסית.
ועוד תזכורת למי ששכח: בכל מקרה, המיתוסים הגנוזים של פעם כבר נופצו מזמן וחלפו מן העולם. כך או אחרת, גם אותם גופים ואישים שאכן סבלו בעטיים ממבוכה כלשהי - הם היום חסינים כסלע איתן וכבר פיתחו, כלפיהם, עור של פיל.
|
| תאריך:
|
30/07/2010
|
|
|
עודכן:
|
30/07/2010
|
|
ראובן לייב
|
|
"הֲיֵלְכוּ שְׁנַיִם, יַחְדָּו, בִּלְתִּי, אִם נוֹעָדוּ"?
|
|
|
|
|
הנאום הארוך של משה רבינו נמשך, והפעם הוא מקבל תפנית. אם בפרשות הקודמות דובר על הלאומיות הישראלית ועל השמירה עליה, הרי שבפרשת עקב מתחילים לדבר על השכר והעונש שבקיום המצוות.
|
|
|
|
|
בישראל קיימת מגמה כללית של ריכוזיות, הדבר נחשף במחקרי בנק ישראל, במחקרים אובייקטיבים שונים למיניהם וגם במספר תחקירים עיתונאיים. המשבר הכלכלי חשף עובדה פשוטה, בעלי ההון - אלו שמחזיקים חברת נדל"ן, בנק, דלקים ועוד - שולטים כיום במה שעד לפני שני עשורים שלטה המדינה, מכאן גם רמת הריכוזיות וה"תמנוניות" במדינת ישראל. כיום אנו גם יודעים לומר שבמסגרת הרגולציה הקיימת לבעלי ההון יש אפשרות לקחת סיכונים גדולים מידי - והם אכן עושים כן, יש להם גם סיבה טובה לכך, הסיכון לא עליהם אלא על אזרחי המדינה. במסגרת חוקי המשחק הנוכחיים המדינה היא הגב הכלכלי של אותם בעלי ההון, אך, באופן מעט מוזר, לא המדינה ולא האזרחים גוזרים את הקופון כי אם אותם בעלי הון - אכן "עסקה שלא ניתן לסרב לה".
|
|
|
|
|
להלן הצעה לעשיית צדק, גם לקשישים וגם למחבלים:
|
|
|
|
|
יש בי הערכה רבה לאדם המודה בטעותו. יש לי אפילו מידה מסוימת של כבוד לאדם שאינו עומד על טעותו והוא מתעקש על עמדתו גם אם המציאות טופחת לו על כתפו בחביבות ומציעה לו במתק שפתיים שיחדל מכסילותו. לעומת זאת יש בי בּוּז עמוק וזעם יוקד לאדם שפוסע על שני הסעיפים - מודה בטעות אבל... זו טעות לטווח הקרוב ולא לרחוק... אֶה בֶּ צִיגָלֶה מֶה... כן ולא... נכון - אבל... כזה הוא העיתונאי ארי שביט. מודה ולא עוזב ועל כן לא ירוחם:
|
|
|
|
|
