חיים פרלמן כמשל

שירותי הביטחון חשדו בחיים פרלמן כי פעל כטרוריסט ורצח מספר ערבים מסיבות לאומניות. פרלמן הוא מתנחל המקושר היטב לצמרת המתנחלים. שירותי הביטחון ביקשו וקיבלו מבית המשפט צו מעצר שגרתי כנגדו. עד כה התנהל הכל כמו בכל תיק של השב"כ נגד חשוד. אולם 99.99% מתיקי השב"כ הם נגד חשודים ערביים, מיעוטם אזרחי ישראל, רובם פלסטינים. מעל עשרת אלפים פלסטינים עצורים בקביעות לתקופות זמן קצרות וארוכות לבקשת השב"כ מבתי המשפט. חלקם נידון לשנות מאסר ממושכות.

התיק שמוגש נגד חשוד ערבי הוא כמו התיק שהוגש נגד חיים פרלמן. אותם חוקרים, אותו חומר ראיות, אותם בתי המשפט. והנה מרבבות התיקים שמוגשים לבתי המשפט לאישור מעצרים או מאסרים, רק תיק אחד קיבל טיפול מיוחד של בית המשפט, שהתעקש לבדוק בעצמו את הראיות עד היסוד. זהו התיק היחיד שהוגש נגד חשוד יהודי, ועוד מתנחל. שהרי הדעת נותנת שאילו חיים פרלמן היה יהודי הפעיל בהגנת פלסטינים, בית המשפט היה מתנהל כלפיו כאל כל חשוד ערבי. אולם כאשר החשוד הוא גם יהודי וגם ימני וגם מתנחל, בית המשפט מתנגד, כפי שאינו נוהג כלפי חשודים אחרים שמביא השב"כ.

במקרה של פרלמן ניפץ בית המשפט את הראיות וחשף כי אין בהן ממש, ואין כל עילה לבקשת המעצר. מה היה קורה אילו נהגו כך בתי המשפט כלפי יתר תיקי השב"כ, כנגד חשודים ערביים?

המסקנה ממקרה פרלמן היא כי קרוב לוודאי שהרוב המוחלט של העצורים והאסירים הערבים מורשעים בגלל שבית המשפט מפלה בין יהודים-מתנחלים לערבים. כאשר החשוד הוא ערבי פלסטיני, שום שופט יהודי לא נוהג כפי שנהג בית המשפט בתיק של חיים פרלמן.

אתונה נחשבת כערש הדמוקרטיה. אולם הדמוקרטיה היוונית הושתתה על ניצול עבדים, שהיו הבסיס והמסד לתפאורה החיצונית של דמוקרטיה. זכויות היו רק לאתונאים, על בסיס גזעי. העבדים, שעבודתם אפשרה את הדמוקרטיה היוונית, היו חסרי כל זכויות.

הדמוקרטיה הישראלית היא כמו היוונית בזמנו, או הדרום אפריקאית לפני שני עשורים. מיעוט לבן של יהודים אשכנזים זוכה בכל הזכויות, וקיומו מושתת על עבודה וניצול של שניים וחצי מיליון פלסטינים בשטחים הכבושים, ועוד שלוש מאות אלף עובדים זרים.