נכון הוא שאין לתורת ישראל במצבה המנוון בימינו אלטרנטיבה רצינית למשטר הדמוקרטי, אך אין זה אומר שיש לנו אשליות בקשר אליו. גם הדמוקרטיה, כמו כל שיטת משטר אנושית, עתידה לעבור ולחלוף מן העולם. שקיעתן וקריסתן של תופעות אנושיות בהיסטוריה - תרבויות, אימפריות, שיטות פוליטיות וכדומה - אינן נגרמות על-ידי כוחות חיצוניים; הן פועל יוצא של חשיפת המגבלות והסתירות הפנימיות שנמצאות בהן ממהותן. הטריגר לחשיפה זו הוא גורם חיצוני, אבל הסיבה האמיתית היא תמיד פנימית. חז"ל כבר עמדו על האמת הזאת, ואמרו לנבוכדנאצר: "מקדש שרוף שרפת".
אירופה שוקעת מסיבות רבות, והדמוקרטיה שלה היא רק אחת מהן. לא רק שהיא איננה מסוגלת להתמודד עם השיטפון האיסלאמי המציף אותה, אלא שהיא מוצאת עצמה מעודדת ומחזקת אותו. ואין זה מקרי אלא מהותי. מעבר לעובדה שהפוליטיקאים זקוקים לקולות הקלים של מהגרי האיסלאם ובונים עליהם את עתידם האלקטורלי, אין בארסנל הערכים הדמוקרטי-ליברלי שום ערך שיכול להצדיק את חסימתם של מהגרים אלה, שלא לומר את גירושם. שוב פרוצה אירופה לגייסותיהם של ההונים.
עכשיו זה מתחיל גם באמריקה - אם כל הדמוקרטיות. זו לא רק בחירת ברק חוסיין אובמה לנשיא, ביטוי מובהק להשתלטות הערב-רב על האומה; באופן מובהק מתגלה התהליך הזה בימים אלה ברעיון המצמרר של בניית מסגד איסלאמי על חורבות בנייני התאומים.
הפיגוע של קריסת התאומים מתגמד לעומת הפיגוע שיסמל המסגד האיסלאמי שעומד להיבנות על חורבותיהם - פיגוע קטלני בלב לבה של הדמוקרטיה.
לא רק שהדמוקרטיה איננה יכולה להתגונן מול הפיגוע הזה, אלא היא היא שמקדמת אותו. התומכים בבניית המסגד משתמשים בטיעונים דמוקרטיים: שוויון, פתיחות, זכויות הפרט ואחוות כל הגזעים, הדתות והצבעים. "אל לנו לרדת לרמתם של אותם פרימיטיבים איסלאמים רדיקלים", וכדומה. והם בהחלט צודקים מבחינתם: אם דמוקרטיה אז עד הסוף, גם אם כל בר דעת מבין שזה סופה של הדמוקרטיה עצמה, סוף שהיא מביאה על עצמה במו ידיה.
לעומתם, המתנגדים חשים את עומק האבסורד, אך השיח הדמוקרטי לא מאפשר להם למצוא טיעונים רציונליים ותקינים-פוליטית לחיזוק תחושותיהם הנכונות.
גם אם הרעיון לא יֵצא לפועל בסופו של דבר, עצם אפשרות העלאתו והוויכוח ההזוי על אודותיו הם סימנים מובהקים לשקיעה. יכולתם המתוחכמת של יוזמי בניית המסגד להשתמש בחולשותיה של הדמוקרטיה להחרבתה מבפנים מזכירה את אמנות הלחימה של המזרח הרחוק.
התקשורת אוהבת להשתמש בביטוי "דמוקרטיה בפעולה". הפעם אנו צופים בדמוקרטיה בשקיעה. הדמוקרטיה האמריקנית איננה הולכת לקרוס מחר בבוקר. זה ייקח עוד זמן, אך מעניין וחשוב להתבונן בתהליך. במיוחד לנו, הישראלים, ומסיבות רבות.
