מדינה יהודית כאן ועכשיו

אבל אין זו הסיבה האמיתית להתעקשות הפלשתינית שלא להכיר בישראל כמדינה יהודית. הסיבה האמיתית נעוצה בעובדה שהכרה בזהות יהודית לאומית עצמאית בא"י, והכרה בזכות העם היהודי למדינה משלו, סותרות את טענתם הבסיסית, כפי שבאה לידי ביטוי באמנת אש"ף ובאמנת החמאס, שהיהודים הם דת ולא עם ולא לאום. קשה להם להבין שלא ככל העמים בית ישראל, ושהיהדות היא גם דת וגם לאום (וזאת בשונה מהמקובל בקרב עמים אחרים).

השאלה היא, מה זה בכלל עניינם של הפלשתינים כיצד יגדירו היהודים את עצמם? - אלא שכאן בדיוק קבור הכלב הפלשתיני. דת אינה זקוקה למדינה. כפי שיש נוצרים צרפתיים ונוצרים פולניים, יכולים להיות, מבחינתם, יהודים צרפתיים ויהודים פולנים. ומכאן שהיהודים חייבים להתפזר, מבחינת הפלשתינים, ולחיות להם בגלויות השונות. ללא שום זכות למדינה עצמאית לאומית. ללא שום זכות לטריטוריה משלהם.

העמדה הזו מאחדת את כל הערבים. לא רק האויב החמאסי ולא רק האויב האש"פי, לא רק הסורים והאירנים ולא רק הסעודים והעירקים, אלא גם ידידים-לכאורה (עוד ידידים כאלה ואבדנו) כמצרים וכירדן, שעושים כל מאמץ להחליש את ישראל – צבאית ומדינית. אלה גם אלה מוּנְחים בידי שלום קורייש – ההסכם הכוזב שמוחמד חתם בחודייבה עם היהודים בני שבט קורייש, לשלום של עשר שנים, אך הפר אותו כעבור שנתיים וטבח את כל יהודי קורייש שבטחו בשאננותם בהסכם עם מוחמד.

לך תסביר להם שעם ישראל הוכר כעם כבר לפני כ-3,500 שנה, בידי גדול צוררי ישראל בזמן ההוא, פרעה מלך מצרים: "הן עם בני ישראל רב ועצום ממנו". לך תסביר להם שמאז גלות מצרים מבוססת הלאומיות היהודית על בסיס האחדות היהודית ועל תפיסת שותפות הגורל בין כל היהודים בעולם.

לך תסביר להם שמדינת ישראל נוסדה לשמש בית לאומי לעם היהודי באשר הוא. ושעל יסוד התפיסה שמדינת ישראל היא מדינת הלאום היהודי, באו לעולם חוק השבות, דגלה של מדינת ישראל (עם פסי הטלית וסמל המגן דוד היהודי שמעטר מזה דורות את פרוכות ארון הקודש בבתי הכנסת) והמנונה של מדינת ישראל: "נפש יהודי הומיה... עין לציון צופיה".

סדר הדברים היה זה: לא שמדינת ישראל המציאה לעצמה עם, כפי שאירע במדינות מודרניות אחרות, אלא שהעם היהודי הוא שחידש את מדינת ישראל, המדינה היהודית, במולדתו ההיסטורית, על בסיס זכויותיו ההיסטוריות וזכויותיו שהוכרו במשפט העמים. במדינתו זו קיבל העם היהודי על עצמו, שלא לפגוע בזכויות הפרט של הלא-יהודים, כל עוד אינם מרימים יד כנגד מדינתם.

זו האמת ואין בילתה. ולפיכך יהיה זה המהלך הנכון מצידה של ישראל, למיצוי זכותה הבסיסית, אם תתבע, קודם כל וראשית לכל, הכרת הפלשתינים בזכות ההגדרה העצמית של העם היהודי, ותדחה את הניסיון הפלשתיני הנואל (המגובה, למרבה הצער, בידי יהודים קיצוניים משמאל ומימין גם-יחד), לבטל קיומה של המדינה היהודית האחת והיחידה בעולם כולו.

הפלשתינים, ובראשם אבו מאזן ה'מתון', הודיעו שוב באחרונה, כי אין להם כל כוונה להיענות לתביעה זו. המקסימום מבחינתם הוא הכרה במדינת ישראל כמדינת כל אזרחיה, וכמובן – 'ברוב חסדם' – בגבולות 67'.

בכך מנסים אבו מאזן והפלשתינים כולם, להחזיר את המצב לראשית המאה שעברה, ולמחוק את ההכרה החוזרת ונשנית מצידם של הקהילה הבינלאומית ומנהיגי הערבים, בזכות היהודים למדינה משלהם – אפילו משני עברי הירדן. שטחי א"י המערבית והשטחים המהווים כיום את ממלכת ירדן, הוכרו כשטח הייחודי שבו תופעל ריבונות יהודית, בהזדמנויות הבאות: הצהרת בלפור (לונדון, 2 בנובמבר 1917); הסכם פייסל-ויצמן (לונדון, 3 בינואר 1919); ועידת השלום של בנות הברית בפריס (מרס 1919); ועידת סן-רמו של חבר הלאומים (1920); עצרת האו"ם (29 בנובמבר 1947).

סירובם של הערבים להכיר ביהדותה של מדינת היהודים, כך הגדירוה אומות העולם, אינו סותר, על-פי ההיגיון הפלשתיני ה... ה... - איך לומר זאת בעדינות? – המעוות, את התביעה הפלשתינית ממדינת ישראל: להכיר כעם פלשתיני את שברי המהגרים ממדינות ערב, שהגיעו לכאן ללא שום תודעה לאומית משותפת, וללא כל זיקה דתית לחבלי ארץ אלה, אלא רק בעקבות גלי ההתיישבות היהודית ובמגמה להתפרנס מהם. קל מאוד בזמננו, כשעל כל צעד ושעל מצויים ארכיונים ראויים לשמם, המכילים מסמכים, עדויות וצילומים, להשתכנע בעליל, שהעם הפלשתיני אינו אלא המצאת הוקוס- פוקוס, יש מאין, של מדינות ערב, שקיימת רק עשרות שנים מעטות, וכל תפקידה אינו אלא לנגח את הקיום היהודי בארץ ישראל.

מה בעצם מפריע לערבים להכיר ביהדותה של מדינת ישראל? כלפי חוץ ולצרכי תעמולה טוענים הפלשתינים, כי אי-אפשר להגדיר כמדינה יהודית, מדינה ש-20% מתושביה אינם יהודים ומגדירים עצמם מרצון כפלשתינים.