באמצע שנות השמונים יצא לי לשוחח עם איש שמאל, שהיה אז פעיל מאוד ברמה הארצית. היה זה במהלך הפגנה נגד הרב מאיר כהנא, שנאם באותה עת בשכונה ג' בבאר שבע. מה אתה אומר עליו, שאלתי את אותו איש שמאל. "את האמת", השיב האיש, "ושיהיה אונטרנו (בינינו, בצרפתית)". כן, השבתי לו. "למרות היותי איש שמאל, אני סבור שטוב שמידי פעם צצים 'משוגעים' כמו כהנא שירתיעו מעט את הקיצונים שבפלשתינים".
מאוד הופתעתי מדבריו של האיש, אבל לא לאורך זמן. בבחירות המוניציפאליות שנערכו ב-1993 החליטה אחת מרשימות השמאל בארץ להריץ רשימה בבחירות למועצת עומר. הרשימה קיימה מסיבת עיתונאים, שבה הוצג התמהיל הבנאלי: מזרחי, ערבי והרבה גברים ונשים ממוצא אשכנזי. למסיבת עיתונאים זו הוזמנתי על תקן עיתונאי. או אולי על תקן איש שמאל, אינני יודע בדיוק. באותה מסיבה תקפו המתמודדים את ראש המועצה המכהן (עדיין) פיני בדש, בעיקר בשל העימותים החוזרים בינו לבין האוכלוסיה הבדואית. ובקיצור, הם הפכו את בדש למוקצה.
בסוף מסיבת העיתונאים שאלתי את אחד הנוכחים, עורך דין ידוע ומוכר בנגב, מדוע הרשימה מתמודדת אך ורק למועצה, ולא לראשות המועצה. "כי יהיה קשה לנצח את בדש", הוא השיב לי. אז עבור מי תצביעו לראשות המועצה, הקשיתי. "בינינו", אמר לי העו"ד המפורסם. רק בינינו, השבתי לו. "אני אישית מצביע לפיני בדש", השיב לי ונימק: "טוב שיש מישהו כמו בדש, שיעשה עבורנו את העבודה השחורה והמלוכלכת מול הבדואים".
נזכרתי בשני המקרים לעיל לאחר שבחודש האחרון נחשפתי והתוודעתי יותר ויותר לתנועת "אם תרצו". בהתחלה ראיתי בחבריה סוג של ליצנים, שמחפשים כותרות בכל מחיר. בעיקר על חשבון
הקרן החדשה לישראל. אולם כשחברי התנועה הזו הצליחו להעמיד את אוניברסיטת אב"ג במקום, בשל תמיכתה, גם אם פסיבית, במרצים שכל מעייניהם נתונים להוקעת מדינת ישראל והפיכתה למוקצית בעיני העולם - התחלתי לחשוב כמו אותו פעיל שמאל או אותו עו"ד משני המקרים לעיל.
את "אם תרצו", בין אם תרצו ובין אם לאו, היה צריך להמציא, אם לא הייתה קיימת. מפני שכאיש מרכז שמאל, שדאגתו לעם ישראל, למדינת ישראל ולארץ ישראל קודמת לדאגה לזכויות האדם של החמאס או אנשים כמו שייח' ראד סלאח ודומיו, אני סבור כי יש משנה חשיבות להקמתה של "אם תרצו". מדובר בתנועה מעשית וריאלית, שמנהלת את מלחמתו של השמאל השפוי וההגון, גם אם אין זו כוונתה, מול השמאל ההזוי שרואה בחופש הביטוי חופש השיסוי וההוקעה של מדינת ישראל. "אם תרצו" היא רוח גבית מצוינת לשמאל שסבור כי השלום טוב לכל הצדדים ולכן על כל הצדדים לגלות גמישות וויתורים; רוח גבית לשמאל שאיננו סבור כי כל דבר רע שקורה כאן הוא באשמת היהודים.
בשנים האחרונות, לצערנו הרב, הפך השמאל שאנחנו מכירים לכלי שרת של האויב, בין אם בכנסת ישראל יושבת ממשלה של ימין או מרכז. ושמאל זה מובל, וכאן הפרדוקס, ע"י מרצים, אנשי רוח, אינטלקטואלים ו"שאר ירקות" שמקבלים את משכורתם מהקופה הציבורית. יתרה מזו, ישנם אנשי שמאל הטסים במחלקה הראשונה לאירופה או לארה"ב רק כדי להשמיץ את ישראל, בזמן שאותה ישראל מממנת להם את כרטיס הטיסה. שומו שמים.
לכן טוב שיש את "אם תרצו", שחושפת את ערוותם של אנשי השמאל שמייצגים רק את עצמם ועוד כמה תימהוניים כמוהם, ואשמח שחבריה ימשיכו לפעול גם אם יש כאלה שלא כל כך רוצים.
ומשפט לסיום: אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, שמעסיקה מרצים אנטישמיים (ואני עומד מאחורי דבריי) כמו פרופסור רון יפתחאל או ד"ר ניב גורדון, שהנו יוצא חלציו של ד"ר חיים גורדון התמהוני, יצאה להגנת המרצים הללו ואחרים והאשימה את חברי "אם תרצו" במק-קרתיזם, לא פחות. מעניין. מעניין מאוד אפילו. כי יש בינינו שעדיין חיים וזוכרים, כי כאשר הסנטור ג'ו מק-קרתי הואשם ברדיפה אחרי כל מי שנחשד בעיניו כקומוניסט או תומך קומוניזם, ג'וזף סטאלין המשיך לטבוח בברית המועצות מיליונים, ביניהם יהודים, מבלי שמישהו מאנשי השמאל הנאורים של אז יבקר או יתקוף אותו. אדרבה, סטאלין כונה אז בפי אנשי מפ"ם, מק"י ותנועות אחרות כ"שמש העמים", לא פחות. ככה שייטב לאב"ג ולדובריה לבחור להם כלים אחרים למגננה, אם בכלל יש צורך להגן על אנשים כמו גורדון ויפתח אל.
