על-רקע התגברותה של תופעת הסכינאות בפרט והאלימות בכלל באתרי הבילוי, יש הצדקה מלאה ליוזמתו של משרד המשפטים להקדים רפואה למכה ולהסמיך, כצעד מניעתי, את אנשי החוק לערוך חיפוש בגופו של אדם, גם ללא חשד מוקדם.
תיקון החקיקה המוצע כבר הספיק לעורר סערה ציבורית. מתנגדיו מתקוממים נגדו בתואנת מותה של הזכות לפרטיות והפלישה לגופו של אדם, גם אם לא היה מעורב אישית בפעילות עבריינית.
אלא שבמדינה, שבה האלימות חוגגת בראש חוצות, אין עוד מנוס מנקיטת צעדים למניעתה. עינו הפקוחה של השוטר, המאבטח, או הפקח, דרושה ממש כאוויר לנשימה. היא רק תמזער את הפשע במקומות המועדים לפורענות. במצב שכזה חזקה על אנס, סכינאי, או כייס פוטנציאלי שיחשוב פעמיים בטרם יתעמת עם "
האח הגדול".
יש להניח כי איש החוק לא ייטפל, ככה סתם, למאן דהו. חזקה עליו שעינו המנוסה כבר תדע להבחין בין אדם תמים לבין מי שאינו מעורר רושם כזה. גם אם לא העלה החיפוש דבר, יש בעצם מעורבותו של איש החוק כדי להרתיע עבריין מועד מביצוע זממו. כך או אחרת, הפריבילגיה המוקנית לשוטר, למאבטח ולפקח, שקולה כשלעצמה כנגד האפשרות הקלושה לניצולה לרעה על-ידיהם.
למרבה הצער מתערער באחרונה יותר ויותר ביטחון הציבור. כך, למשל, כרוכה בסכנה עצם יציאתה של אישה לבדה לרחוב בשעת-חשיכה; כך מועד לפורענות קשיש ביום תשלום הביטוח הלאומי מחמסן שיארוב לו; כך עלול להסתכן מי שמבלה בפאב מדקירתו של סכינאי; וכך צפויים עוברים ושבים בשווקים ציבוריים ובמקומות הומים אחרים למכת כייסות.
החיפוש הפיזי על גופו של אדם נחוץ, על כן, באותה מידה שנחוצה מכמונת המהירות על הכביש, כמו גם מצלמת האבטחה בבית הספר, או בדירה שבה מצוי שמרטף. רק בהתמודדות המניעתית עם תופעת האלימות יהיה כדי לצמצם, אם לא להבטיח, את שלום הציבור, המופר כיום ברגל גסה.
אחת השגיאות החמורות ביותר של ממשלת ישראל: ההפרדה בין חטופים לחטופים, ואי-עמיד...
