בין בליל ההבלים שנהבלו - כן תיאטרון, לא אריאל, נזרקו לחלל האויר דברי ההבל הבאים: "להופיע מעבר לקו הירוק, עבורי זה כמו חילול שבת". כלומר אם יש לאומר הדברים האלה עשרה נושאים הכי חשובים לו בחייו, מעין "עשרת הדיברות", הרי שאחד הציוויים הנעלים שהוא גוזר על עצמו אינו אלא הדיבר: "בל תופיעו מעבר לקו הירוק!" - איך אפשר לקיים דיון מושכל כלשהו עם אדם המגביה ומרומם קו גבול זמני, למדרגה של קדושה. קביעה כזאת מחייבת את המדינה להתייחס ברצינות למסוכנותם של אנשים השרויים במצוקה נפשית נוראה.
ההיסטוריה היהודית מכירה אנשים שמסרו נפשם על קידוש השם ולא חיללו את השבת. אולי המחרימים האלה, שחקני התיאטרון, הבמאים והמחזאים, מתכוונים למסור את נפשם ובלבד שלא לעבור את הקו הירוק? איזה "קידוש" יהיה זה? אולי "קידוש השמאל" שנשתבשה עליו דעתו? עד לשם הרחיקה השפיות? עד כדי כך הופר האיזון בנפש? יש למגיפה הזאת תרופה? איך מתמודדים עם תופעה שכזאת? מאיִפה מתחילים? או שמא הקילקול והרקב אחזו כבר בכל, וחובה להעביר את כל הזבל התוסס הזה לאתר ראוי לו?
השנאה היוקדת של השמאל הישראלי המופנית כלפי כל מה שמעבר לקו הירוק, הינה תופעה פסיכו-מוחית הנובעת משנאה עצמית ומהגועל שאנשים כאלה נגעלים מעצמם. איך נפטרים משנאה עצמית? שונאים אחרים! לא חשוב על מה ולא חשוב איך - העיקר לשנוא, לשטום, לתעב, לבוז, ללכלך ולטנף כל מה שהוא אינו אתה. זה מרגיע קצת את השנאה העצמית. שהרי אם לא תהא שונא שנאה רושפת כלפי זולתך, תשוב לשנוא את עצמך. הקו הירוק הוא תירוץ עלוב. הכל יודעים שהסיכסוך היהודי ערבי אינו סיכסוך טריטוריאלי כלל ועיקר. ולא ההתנחלויות. בוודאי שלא ה
מתנחלים.
החרם הנבזי הזה הוא פשוט שנאה לשם שנאה והפצת השנאה, בכל דרך אפשרית, הייתה לשליחות קדושה. למסיונריות מסיתה ומדיחה. מעין כת עלובה של שונאי עצמם וכל מה שזז מסביבם, שעשו מהשנאה דת לכל דבר והם מודים, כורעים ומשתחווים למולך השנאה ולעשתרות התועבה. נכון, יש חופש דת במדינה דמוקרטית, השאלה היא אם אין סייגים לקיומה של דת, גם אם היא מאיימת על כל הדתות בכלל, ובפרט על מדינתו של העם היהודי? אין מענה לתופעת השנאה אלא בשנאה שכנגד! המפגש בין השנאות אינו יכול לבשר טובות. אם יגיעו הדברים לידי התנגשות אלימה נחזה בדם ואש ותמרות עשן שלא ישאירו הרבה עבודה לחמאס, לחיזבאללה, לאיל קעידא ולאחמדינג'אד.
הצרה היא שאנשי השמאל נעלבים כשאומרים להם שמה שמניע אותם הוא שנאה. הם לא מאמינים שמישהו יכול להעיז לחשוב ככה. הרי כאילו אין להם דבר וחצי דבר נגד התושבים באריאל, בוודאי שלא שנאה, אדרבא, יבואו בכ-בוד תושבי אריאל לאולמות התיאטרון בתל אביב. הבעיה היא המיקום של אריאל מעבר לקו הירוק, מקום שלדעת 3% מהאוכלוסיה אסור לנו להיות שם. אל תבלבלו להם את המוח עם כללים דמוקרטיים ולא עם מימון המדינה! לדעתם, המדינה חייבת לממן את דורשי רעתה. למה? ככה!
לא קשה במיוחד להשיב להם שנאה. גם משום שנאתם וגם משום סכנתם המחייבת הדברה!
הערוץ הוא הארסי ביותר בביקורתו המעוותת נגד ממשלת ישראל וראשה ולדעתי משמש בידי האופוזיציה הפנימית והחיצונית למדינת...
