תשובה לשאלות רציניות

בין בליל ההבלים שנהבלו - כן תיאטרון, לא אריאל, נזרקו לחלל האויר דברי ההבל הבאים: "להופיע מעבר לקו הירוק, עבורי זה כמו חילול שבת". כלומר אם יש לאומר הדברים האלה עשרה נושאים הכי חשובים לו בחייו, מעין "עשרת הדיברות", הרי שאחד הציוויים הנעלים שהוא גוזר על עצמו אינו אלא הדיבר: "בל תופיעו מעבר לקו הירוק!" - איך אפשר לקיים דיון מושכל כלשהו עם אדם המגביה ומרומם קו גבול זמני, למדרגה של קדושה. קביעה כזאת מחייבת את המדינה להתייחס ברצינות למסוכנותם של אנשים השרויים במצוקה נפשית נוראה.

אז הבה ונראה מה היה לנו - שר ביטחון אחד שאמור להמליץ לממשלה על זהותו של הרמטכ"ל הבא; כמה אלופים בצבאנו שרואים עצמם, רובם בצדק אני מניח, כמועמדים לתפקיד הרם ורמטכ"ל אחד מכהן שעומד לסיים את תפקידו; ממשלה מכהנת, בקושי; מיליוני אנשים בצופים בתהליך של בחירת הרמטכ"ל החדש, אנשים שרובם ככולם יושפעו, בדרך זו או אחרת, מהבחירה.

ארגון הטרור חמאס, האג'נדה שלו להשמיד את ישראל ולהשיב את כל הפליטים על בניהם, נכדיהם, וניניהם, לאדמותיהם שנכבשו בנכבה. ארגון הטרור הזה הוא פטרונם האוטנטי של הפליטים הזוכה לרוח גבית מחיזבאללה, מסוריה, מאירן ולאחרונה גם מטורקיה. החמאס שנבחר בבחירות דמוקרטיות לשלוט בעזה, שולט ללא עוררין על אוכלוסיה המונה קרוב לשני מיליון פלשתינים, כשהמוני אוהדים מצפים שישלוט עליהם גם ביהודה ושומרון.

אל תאמינו לאף מילה של נתניהו בוושינגטון. המטרה היחידה של נאומי השלום ואהבת הפלסטינים הנוכחיים שלו היא להחזיר לישראל את חומת ההגנה, שאפשרה לה להמשיך בכיבוש עשרות שנים ללא הפרעה הודות להעמדת פנים של נכונות לשלום אבל "אין עם מי לדבר".

בימים אלה מלאו שמונה שנים להירצחו של בני עמרי. הזמן עצר מלכת באותו יום שהבן אבד, והזיכרון של אותם ימים איומים נשאר טרי ולא מניח עד עולם.