ימי תשרי אלו ימים שנדמה כי הם נמצאים גבוה מעל ימות השנה האחרים. אנו זוכרים חברים חדשים וישנים, טינות ישנות, פגיעות שפגענו, שנפגענו, ומנסים ומבקשים הכל לנקות ולסלוח. מכאן – באופן טבעי – מנקים ומחדשים את סביבתנו הקרובה. את בתינו. מהדרים בכלים, מחדשים מה שניתן וכדאי. שהרי נשמה טהורה תובעת את נקיות הסביבה הקרובה אלינו וכך מתמקדת ביותר יישוב הדעת.
תוך כדי ההכנות, הניקיונות, הסידור מחדש, הקניות והבישולים, ראייתנו משתנה. אנו נעשים סלחניים יותר ונזהרים להיות טובים יותר.
ארוחות החג
ארוחות ראש השנה הן חגיגיות ביותר. אולי יותר מחגים רבים אחרים. על השולחן עם שתי החלות היפות, מתוקות קצת יותר מתמיד, שמים קערית סוכר במקום המלח כרגיל. אם כי גם בראש השנה יש להוסיף גם מלח ליד הסוכר. יש לטבול הפת בסוכר ואחר-כך במלח. הימצאות קערית הסוכר, צנצנת הדבש, המאכלים המתוקים והמומתקים – כמו העוף בדבש, ופשטידות מתוקות, מוסיפים נופך קסום המעורר תקוות בלב לשנה טובה, לחיים טובים יותר ומתוקים בעזרת השם.
בכל שנה, לקראת ראש השנה, אנו טורחים עבור יומיים של ארוחות. מה שאומר - ארבע ארוחות מושקעות מאוד ומיוחדות. השנה נשתנה ראש השנה הזה בתוספת נכבדה של יום השבת הצמוד לימי החג, כפי שנאמר – הולכים "מחיל אל חיל". לריבוי הזה בארוחות נדרשות, כדאי שנשקיע בארוחות מוכרות וידועות לנו ולא ננסה יותר מדי מתכונים חדשים בתקווה שיערבו לחיך הסועדים. אפשר בהחלט להכין מה שמוכר וחביב - ובשפע, ולהתמקד יותר ברוחניות המיוחדת של החג הזה בלי דאגות של "מה יגידו על המתכון החדש?" או: "הצליח או לא הצליח?". כך נהנה גם מאוכל טעים ומהודר, וגם מאווירתו הרוחנית-הייחודית של חג נפלא זה.
תפילות בבית הכנסת
אין כתפילות ראש השנה לקרב ולחזק את כל עמו ישראל. כ-90% מכלל היהודים הולכים ביום זה לבית הכנסת; לתפילת הערב וכן לשמיעת תקיעת השופר.
הנוכחות הנוספת של האורחים הרבים מרגשת רבים מן המתפללים הקבועים ששמחים באחדות המוצהרת הזאת. בתי הכנסת מלאים עד אפס מקום. כולם זוהרים וחגיגיים. ילדים לבושים לתפארת, אמהות קורנות. נחת יהודית. הנוכחות הגדולה והמורחבת עושה לנו סדר ומזכירה שלמרות כל המחלוקות, למרות ההבדלים באורחות החיים, בדעות, כולנו עם אחד ומיוחד.
וקול שופר יישמע
כילדים, חיכינו בעיקר לתקיעת השופר. ציפינו במתח האם יצליח "בעל התוקע" בתקיעה? האם יפתחו התקיעות שערי שמים? אבל התקיעה לא נועדה רק לקריאה לשמים לפתוח שערים עליונים, יש סיבות נוספות וחשובות:
1) להזכיר עקידת יצחק.
העקידה היא ביטוי מפעים של אמונה וקבלת עול מלכות שמים. עמידת אברהם אבינו ע"ה בניסיון נורא זה מעידה שהוא הוא המאמין הגדול. בתקיעת השופר אנו מזכירים להשם את עקידתו של יצחק, כדי שתעמוד לזכותנו.
2) לעורר את הלבבות.
קול התרועה הנשמע מעורר את הלב ומצריך התייחסות מיוחדת. הקול הזה נועד לעורר את הלבבות ולפשפש במעשים.
כוחם של הסימנים
נהוג בערב ראש השנה לאכול מאכלים שונים כסמל וכסימן לדברים אותם אנו מבקשים לעצמנו לקראת השנה החדשה הבאה עלינו לטובה. יש שטעמם מסמל את מה שנשאף אליו, יש ששמו של המאכל מבטא את הבקשה, ויש שמראהו מסמל את בקשתנו.
על-פי מראהו - על הרימון: בגרגיריו הרבים לאין-ספור אנו מבקשים: יהי רצון מלפניך...שנהיה מלאים מצוות כרימון.
על-פי שמו – על התמר: "יהי רצון מלפניך...שיתמו אויבינו ושונאינו וכל מבקשי רעתנו".
על-פי טעמו - על תפוח בדבש - סמלו המוכר והאהוב של החג: "יהי רצון מלפניך...שתתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה".
וכן יכול כל אחד על-פי דמיונו ורעיונותיו להוסיף מאכלים שיבטאו את רצונותיו ושאיפותיו. יש המוסיפים ביצה – שתהא שנה לבנה כביצה; גזר – שתגזור עלינו גזירות טובות וכדומה.
ולא האכילה או הטעימה של הסימן יוצרת את הטוב. אלא טבעו של הלב, שהוא מתחבר למה שהוא חש ומבין. כמו טעם, צליל דומה וכן מראה. שכן, כשאנו רואים דבר מה המבטא את מה שליבנו חפץ, קל לנו לחוש אותו בכל ליבנו וכך גם לבקש באמונה ובכוונה רבה. והלוואי שיתגשמו כל משאלות ליבנו לטובה.
התהיות בסוגיה זו עשויות לגלם משמעויות...
