במאמר קודם ציטטתי מן ה"מכתב מירושלים" וכמחבר המכתב ציינתי את מר סטנלי גולדפוט ז"ל, אולם לאחר מכן הודיעני מר אליעזר וורטמן, שעבד שנים רבות כעיתונאי מטעם עיתוני חוץ, שאמנם את העיתון ,Times of Israel שבגליונו הראשון הופיע "המכתב" ערך סטנלי גולדפוט, אולם את מאמר המערכת בצורת "מכתב" כתב עפ"י בקשתו של גודלפוט - אליעזר וורטמן תחת שם העט "אליעזר בן-ישראל". ואכן, כאשר "המכתב" הודפס שוב כעבור ארבע שנים, הוא כבר הופיע בשמו של וורטמן. יהודי אמריקני פרסם את המכתב בצורת מודעה בניו-יורק טיימס, וגם שם הוא הופיע בחתימת וורטמן.
ומכאן, לענייננו.
מעתה, נתחיל לספור את הימים עד ליום י'ח בתשרי תשע"א, הוא ה-26 בספטמבר 2010, בו אמורה להתבטל גזירת ההקפאה על ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון. עם נשירת הדפים מלוח השנה, התאריך הזה ילך ויתעצם, עד שיכסה את כל האופק המדיני שלנו, לטוב - וחלילה לרע.
מפני ששונאי ישראל - גויים ועוזריהם היהודים - מבינים שהזמן פועל נגדם, וזאת בגלל צמיחתו המתמדת של מפעל ההתנחלות, שבקרוב תסכל כל אפשרות לחלק את הארץ. על כן, מחיקת נוכחות היהודים בלב מולדתם נראית להם כמטרת-על, וההקפאה - שלב ראשון וכורח מיידי.
אם יצליחו חלילה לכופף את נתניהו גם בנושא הכביכול-צדדי הזה, תהא זו הדחיפה המכרעת של עגלת המו"מ היישר לעבר מדינה פלשתינית "נקייה" מיהודים. ומי ינקה? היהודים בעצמם. זו אינה הכרעה טריטוריאלית גרידא, שריטה על פני המפה הגיאוגרפית. זה גט כריתות היסטורי שה
ממשלה הראשונה שקמה ליהודים אחרי 2000 שנות גלות נותנת לארץ ישראל - לזיקה, לקשר ולזכות שלנו על הארץ הזאת. למרבה הפלא, אנחנו - ששמרנו אמונים לארץ כ"כ הרבה זמן, מבינים זאת הרבה פחות מאשר הערבים המכנים עצמם "פלשתינים", ואשר רק למיעוטם שורשים בארץ הזאת ורובם זה מקרוב באו.
יש חלופה אחרת לקראת היום הגורלי
ב"מחנה השלום" מתנבאים (ומתנחמים) שברק יקפיא את הבנייה למעשה ע"י אי מתן אישורים, גם אם ההקפאה לא תוארך רשמית. אם יעשה זאת, יהיה זה כמובן על דעתו ועל אחריותו של נתניהו. ולכן, די בכך שנתניהו-את-ברק יקפיאו אפילו מאחז יהודי אחד בפינה הכי מרוחקת, כדי שתתחיל הספירה לאחור לביטול מעמדה של מדינת ישראל כ"מדינת העם היהודי", כדרישת ההכרה שנתניהו מעמיד לערבים. מפני שאחרי קריעת ארץ ישראל מן העם היהודי, לא תוכל עוד המדינה הזאת להתיימר להיקרא מדינתו של העם היהודי.
אולם, יש חלופה אחרת לקראת היום הגורלי, חלופה חיובית, טובה ומיטיבה, והיא - שראש הממשלה יעמוד בדיבורו ובמילתו, יגלה יושרה - גם אישית וגם לאומית - ויהפוך את הבנייה היהודית, כלומר את החיים היהודיים בלב ארץ ישראל ובירושלים, לקו אדום שממנו מדינת היהודים אינה נסוגה. קו אדום, קו חיים, קו הגנה אחרון למפעל הציוני כולו.
לא ישראל בחרה בקו הזה, לא היא חתרה להכרעה מיידית, להעמיד הכל על הקלף הזה. הנשיא האמריקני ויועציו היהודים מ"
שלום עכשיו", ביחד עם שלטונות רמאללה, הם שהפילו את הגורל הזה, אם לחיים ואם, חלילה, לעזאזל - ע"י דרישת ההקפאה, שנתניהו וממשלתו, בקוצר ראותם, נכנעו לה. וכך, אובמה והשמאל משני צידי האוקיינוס, הם הם שהפכו כל בית יהודי לשדה קרב במערכה המכרעת, בינינו לבין מבקשי נפשה של המדינה. בקוצר הבנתם הם לא תפסו, שע"י התוויית הקו האולטימטיבי הזה, של ה-26 בספטמבר, הם העמידו את נתניהו ואת ממשלתו עם הגב אל הקיר.
האמת ניתנת להיאמר, שיש הגיון באולטימטום של שלטונות רמאללה, להפסיק את השיחות אם תחודש הבנייה. שכן, אם מוסכם מראש, גם על דעת מדינת ישראל, שהקמת מדינה פלשתינית מחייבת סילוק היהודים מן השטח הפלשתיני, אכן כל בנייה נוספת סותרת את ההסכמה הזאת.
כניעה בעניין ההקפאה - קו אדום!
את זה אומר ההיגיון הפשוט.
אלא אם כן, נתניהו מודיע שישראל אינה שותפה לדוקטרינה הנאצית של "ניקוי" שטחים מיהודים ומזכירה, שלא הבטיחה בשום מקום - לא בהסכמי אוסלו ואפילו לא במפת הדרכים - לעקור ולגרש בעצמה את היהודים כדי לפנות מקום למדינה פלשתינית. לו ערער נתניהו מראש על ההנחה הממאירה, שיישוב ערבי אין מגרשים ורק יישובים יהודים מטאטאים כמו לכלוך, לו הודיע מראש שיש לדון בסטאטוס של היישובים האלה ביחד עם הסטאטוס של הכפרים הערבים המצויים בתוך "גושי ההתיישבות", וכל זאת מפני שלא תהיה כל עקירה, לא של אלה ולא של אלה - או אז לא הייתה משמעות מכרעת כזו להפסקת או להמשכת הבנייה היהודית בעת המו"מ.
בל אובן לא נכון: אני רואה במדינה פלשתינית כלשהיא, בכל תנאי שהוא, סכנת מוות למדינה היהודית, ואני גם רואה פשע לאומי שלא יסולח בהכרזת נתניהו בדבר "שתי מדינות", ובכלל במסלול הקטסטרופאלי של רבין ושרון שהוא בחר ללכת בו. כל מה שנאמר כאן הוא רק "לשיטתו", וכדי לנסות למצוא פתח הצלה מן המלכודת המדינית שלתוכה קלע את המדינה.
לפי ידיעה מוושינגטון, אכן העלה נתניהו את הנושא הזה, אך בפמלייתו לא אישרו את הידיעה, ומכל מקום אין אנו יודעים מה אמר, ואם אמר - היש בכלל סיכוי שיחזיק מעמד מול סירוב אמריקני.
כך או כך, כל עוד הערבים מתעקשים שההתיישבות היהודית הוא נקודת ההכרעה, ההכרעה הזו תיפול ב-26.9 ותקבע מראש את גורל המו'מ : תימשך הבנייה - הפלשתינים יהיו בחוץ. תוקפא הבנייה - להלכה או למעשה, אחת היא - פירושו שישראל השליכה את הקלפים והפסידה את המשחק עוד לפני שהתחיל, ומכאן ואילך יישארו לדיון רק זמני נסיגה ותיקונים קוסמטיים, כדרישת הערבים.
והואיל והיום הזה, יח' בתשרי, ג' דחול המועד סוכות, כל כך גורלי, תארו לכם אילו לחצים, איזה מחול שדים, איזה תרגילים צפויים לנו מן החתרן הבלתי נלאה היושב בבית הנשיא, מן האגף השמאלני בליכוד שמקומו הנכון הוא בקדימה, מן השמאל המיליטנטי הממומן ע"י הקרן לישראל חדשה וגם מן התקשורת העוינת, המגויסת לימין המדינה הפלשתינית ומורעלת בשנאה תהומית ל
מתנחלים, שלא לדבר על הסחיטה באיומים מצד אמריקה-של-אובמה. וכבר החלו להלך עלינו אימים, שאם לא נמשיך את ההקפאה, יתנקמו בנו בתחום הביטחון. כלומר, מעתה לא עוד "אדמה תמורת שלום", כי אם: "אדמה תמורת מטוסי אף-35."
יש לנתניהו סיכוי לעמוד מול מכבש הלחצים הזה רק אם יאמר לאמריקנים באופן משכנע: אינני יכול! שאם גם הפעם אשבור את המילה שלי, ממשלתי תיפול, והשנה שהקצבתם לי למו'מ תבוזבז על בחירות בישראל, ומי יודע איזו ממשלה תבוא במקום ממשלתי. ובינתיים, אצלכם תיפתח שנת הבחירות לנשיאות וכך, "חלון ההזדמנויות" המפורסם - ייסגר!
את השפה הזאת, שפת הכיסא, אובמה ויועציו מבינים היטב. אך כל זה בתנאי, שהאיום יהיה אמין, כלומר שנאמץ את כל כוחותינו להפיל את נתניהו, ומהר ככל האפשר, לפני שיספיק לגרום נזק בלתי הפיך.
צאו וראו, שבעצם כל שלטונו של נתניהו עומד, במחילה מכבודו, על אמונת אוהביו, חסידיו ותומכיו - שהוא משקר. לו האמינו להשתפכויות הפומביות שלו למען "השלום" והמדינה הפלשתינית, הם היו מרחיקים, מבודדים ומפילים אותו מזמן. נאמניו של נתניהו וגם העם הרחב חשבו - לפחות עד להצגה הגדולה בוושינגטון - שהוא אינו מתכוון באמת לחלק את הארץ ואת ירושלים ולחולל עוד גירוש, הפעם בעוצמה של פי עשר בסולם שרון. הם היו בטוחים שנאום בר-אילן היה "בשין-קוף-ריש", אך ורק כדי להרוויח זמן, להתחמק ולהחזיק מעמד עד יעבור "הזעם" ששמו אובמה. לו חשבו שהוא איננו מעמיד פנים, וכי באמת ובתמים הוא "גויר" או - יותר נכון - "יצא לשמד" פלשתיני, הם היו שולחים אותו מייד אל המקום המיועד לכל בעלי הסטייה השמאלנית בליכוד: אל
ציפי לבני, לקדימה.
על הקרח הדק הזה, שכל משנתו המדינית הגלויה והפומבית אינה אלא התחזות והעמדת פנים, מהלך שלטונו של נתניהו. אלא, שהמשך ההקפאה אחרי ה-26.9 יסדוק ואף ישבור את שכבת הקרח הזו. כאן יסתיימו משחקי המלים. כניעה בעניין ההקפאה לא תיחשב עוד facon de parler, כלאם פאדי, דיבורים בעלמא. זה כבר יהיה בחזקת מעשה, הכרעה, חצייה בפועל, ולעיני השמש, של קו אדום.
וכאשר יתחילו להאמין לנתניהו שהוא באמת ובתמים עבר לשמאל, ואת צלב "שתי המדינות" הוא מנשק מתוך אמונה ושכנוע לא פחות מ
שמעון פרס מורו ורבו החדש, או אז תתהפך כל המערכת הפוליטית הישראלית על פיה וקרקע השלטון תישמט מתחת לרגליו של נתניהו. אם יעזבו אותו, כצפוי, ש"ס, ישראל ביתנו והבית היהודי, הוא יצטרך לחפש למה שיישאר בידו מן הליכוד אחרי עוד פילוג, בית חדש. והיכן - בקדימה? שם יזכירו לו, שמלכתחילה קדימה זכתה במספר הכי גדול של המושבים בכנסת, ורק הודות להצטרפותם של השותפים הקואליציוניים מימין הוא בכלל נעשה ראש ממשלה. עכשיו, שהם נטשו אותו ועימו נשארה אולי מחצית מסיעת הליכוד, מכוח מה יתבע לעצמו את ראשות הממשלה?
ואם ינסה נתניהו להתקבל במפלגה כלשהיא לבדו, כמו משה דיין בשעתו, הוא ימצא - כמו דרעי או חלוץ - שאף אחד אינו רוצה אותו.
תאמרו: את כל זה הוא אינו מבין בעצמו? וכי הוא אינו יודע, איזה קור מקפיא מחכה לו מחוץ למחנה הלאומי, זה שהוא כל כך מזלזל בו? תתפלאו להיווכח, כמה עיוורים הם לפעמים גם היושבים בצמרת השלטון, בבואם להעריך את סיכוייהם האישיים!
מי שיסביר לביבי את עובדות החיים האלה עוד בטרם יעשה מעשה שלא יוכל עוד לסגת ממנו, יעשה שרות גדול לעם ישראל וימנע נזק שעלול להיות בלתי הפיך.
ויושב לו ראש הנחש במינהרה אי-שם ברפי...
