בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
ישראל מדינת היהודים - צריכה גושפנקה?
|
יש להציב במו"מ עם הפלשתינים קביעה חד-משמעית: "מדינת ישראל מוכרת כמדינתו של העם היהודי"! לא לבקש זכות זו, אלא להציבה כעובדה קיימת ובלתי ניתנת לערעור ● הערות על המצב המדיני
|
תמו ימי הבקשות, הגיע הזמן לקבוע עובדות לצד הפלשתיני! [צילום: AP]
|
|
|
|
|
|
|
|
"האיש המהלך ברחוב - יש לו זכות לחיות רק משום ורק במידה שהוא מכיר בזכותי שלי לחיות; ואולם, אם יש בדעתו להרגני, אין לו שום זכות קיום, וכלל זה חל גם על עמים." | |
"זכותנו היא נצח, והיא שלמות, ואין עליה ויתור, ואין קיצור דרך לציון, וציון היא כולה שלנו!" | |
|
|
|
|
|
בימים אלו, כאשר ראש הממשלה בנימין נתניהו נפגש בשנית עם אבו-מאזן בשארם א-שייח ושוב בירושלים, אנו עדים בפעם המי יודע כמה לאי-היכולת של הפלשתינים לקבל את הסוגיות שהן זכויותיה הבסיסיות של מדינת ישראל, הזכות להגדרה עצמית של העם היהודי והזכות של ישראל להבטיח את ביטחון אזרחיה. אי-היכולת - או ההגדרה הנכונה יותר היא אי-הרצון של הפלשתינים - מוכיחה פעם נוספת כי אין פרטנר. אין שותף בצד השני, אין רצון 'לעשות שלום' או במונח יותר ריאלי - להגיע להסדר מדיני. מדינת ישראל הציבה בפני הפלשתינים ברירה - הכירו בישראל כמדינת העם היהודי. זוהי זכות בסיסית של כל עם. בעבר היה ויכוח על קיומו של 'עם פלשתיני', כולם זוכרים את האמירה של גולדה בזמנו 'אין עם פלשתיני'. אך אין זה רלוונטי לימינו, הפלשתינים היום הם עם, נרצה או לא, וברגע שקבוצה אתנית כלשהי היא בעלת מטרה משותפת, זה הפך ללא-מוסרי לומר כי 'אין אנו מכירים בעם פלשתיני ובזכותו להגדרה עצמית'. כפי שאנו מקבלים זאת היום, אומנם רובנו באי-רצון, אך מקבלים, כך על הפלשתינים להכיר בזאת. החוק הבינלאומי קובע כי לכל עם זכות מוסרית להגדרה עצמית, אי-הרצון של הפלשתינים להכיר בזכות זו הוא בבחינת הפרה בוטה של החוק הבינלאומי והזכות המוסרית הזו. אך אפשר להסתכל על הדברים גם בהיבט אחר... חישבו על כך - האם אנו באמת זקוקים לאישור רשמי על זכותנו לקיום? האם אנו באמת רוצים שאחרים יאשרו לנו את זכותנו על ארצנו ואת זכותנו לחיות ולהתקיים בה כעם? ודאי שהכל הוא משחק דיפלומטי, שני הצדדים צריכים להכיר זה בזה. אך עד היום ראינו כי לא עובדת השיטה הזו, לכן אולי ניתן להציע שיטה אחרת, יותר דיפלומטית ויותר מתחכמת. בשולחן המו"מ מציבים אמירה חד-משמעית - לא מוותרים על ההגדרה של הכרה במו"מ אלא פשוט לא מחכים לאישור או להסכמה, אנו רושמים כסעיף - "כפי שלכל עם ועם יש הזכות למימוש ולהגדרה עצמית, כמו שאנו מכירים בזכותם של הפלשתינים, כך מדינת ישראל מוכרת כמדינתו של העם היהודי". בכך אנו רושמים סעיף עובדתי, לא סעיף הפתוח לדיון. והרי בלאו-הכי לא מסכימים הפלשתינים להכיר בזכותנו, כך שאין מה להפסיד. גישה זו נראית בראשונה כמאיימת, שמא לא יכירו בנו כמדינת היהודים, אך בפועל היא מציאותית. חישבו גם על כך - מי שמבקש רשות להתקיים, שלא יתפלא כי ייתכן שלא יאשרו לו את הבקשה, כיוון שבקשות לא תמיד נענות בחיוב, אך עובדות שמציבים בשטח עומדות היטב מבלי שיוכלו לערער עליהן. מעבר לכך, הפרת זכות כלשהי, בין של יחיד ובין של עם, היא דבר לא מוסרי בעליל לעומת בקשת רשות כלשהי הפתוחה למחלוקת ולדיון. עניין זה הוא גם עניין של כבוד בין העמים, ואולי בעיקר עניין של כבוד. אף מדינה אחרת בעולם איננה מבקשת ב'הכרה' לזכותה להתקיים. ומדוע אנחנו כן?! כאשר נציב את העובדה הזאת מול אויבינו, גם בשולחן המשא-ומתן, יידעו הם כי נושא זה אינו פתוח לדיון כיוון שהוא נושא עובדתי שאין לשנותו, זה מובן מאליו - זהו הסעיף הראשון במו"מ עימם, "זוהי זכותנו והיא ברורה וגלויה. מדינת ישראל היא מדינת העם היהודי, לא נאה לכם? נמשיך במאבק...".
|
עניין הגבולות הוא דבר נוסף. הפלשתינים, כידוע, דורשים חזרה לגבולות 67', זוהי שאיפתם. אך זוהי לא שאיפתם הסופית. הרי שדבר שזור בדבר. העניין של הכרה במדינת ישראל כמדינת העם היהודי קשור לעניין הגבולות בכך שהפלשתינים אינם מוכנים לסגת מהעניין המכונה בפיהם 'זכות השיבה'. ברור לכל כי טענת השיבה היא מהלך מסוכן שעלול לשים סוף למדינת היהודים. חזרתם של מיליוני פליטים לגבולות ישראל היא מהלך שיוביל לקטסטרופה בדמות מלחמת-אזרחים שתזכיר לנו את ימיה הראשונים של המדינה במלחמת הקוממיות. כך שזהו סעיף, שאם חפצי-חיים אנו, לא נוכל להיענות לו בחיוב. ארה"ב לוחצת על הצדדים להתגמש, אך מה שכבר נכווינו בו כולנו הוא בכך שכאשר גורם בינלאומי כלשהו לוחץ, בסופו של דבר ישראל היא זו שמתקפלת, בעוד הצד השני ממשיך להרחיב את דרישותיו ולגזול עוד מזכויותיה הלגיטימיות של מדינת ישראל.
|
בכירים פלשתינים מסרו לעיתון 'אל-חיאת' בלונדון כי "חידוש הבנייה של ישראל בהתנחלויות לאחר 30 בספטמבר יכשיל את השיחות". עוד דווח כי "ישראל והפלשתינים סיכמו שהשיחות יימשכו גם אם ארגוני הטרור יבצעו פיגועים רצחניים נוספים". והנה בימים אלו אנו רואים כי הירי מרצועת עזה על ישובי הדרום נמשך ועלה מדרגה, עד כדי כך ש גורמים בדרום טענו כי מאז ' עופרת יצוקה' לא היה המצב כה מתוח. כעת מחכים כולם לראות מה יעלה בסופו של יום. באלו התחייבויות תיאלץ שוב ישראל לשאת מול אי-ההתחייבויות של הפלשתינים. האמריקנים רוצים בעוד הקפאה כיוון שהפלשתינים מאותתים להם מן הצד. ובינתיים מתייחסים יותר לזכויות הפלשתינים ולחובות הישראלים ומתעלמים מהזכות הבסיסית של ישראל, שהיא זכות של כל עם ואומה בעולם - הזכות לקיום ולביטחון.
|
|
תאריך:
|
16/09/2010
|
|
|
עודכן:
|
16/09/2010
|
|
קובי דנה
|
ישראל מדינת היהודים - צריכה גושפנקה?
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
פלא יועץ
|
16/09/10 14:17
|
|
2
|
|
אמיר ש.
|
17/09/10 10:17
|
|
3
|
|
אמיר ש.
|
17/09/10 10:36
|
|
4
|
|
גושפנקא - לא!
|
17/09/10 13:04
|
|
|
|
|
שני מכתבים של בעל הוצאת "לדורי", בנימין גֶפְנֶר, מעידים על טעמו המריר של ניצחון תרגומה של לאה גולדברג ל"מלחמה ושלום", על תרגומים אחרים בני הזמן, ובהם התרגום הרביעי, תרגום התקציר.
|
|
|
בעבר עמדנו על חשיבותו של עיקרון הטלת מס אמת בעת מכירת מקרקעין, דהיינו מס החל על השבח (הרווח בלבד), תוך התחשבות בכל ההוצאות הנדרשות לשם כך. אף שהדברים נראים פשוטים וברורים, העוסקים במלאכה נוכחים לא אחת בקושי שמערימים חלק ממשרדי מיסוי מקרקעין ביחס להכרה בהוצאות וניכויים כמפחיתים את השבח. לפני מעט פחות משנה, פסק בית המשפט העליון בעניין גבריאלי (ע"א 8763/06) כי יש להכיר בשכר טירחת עו"ד ששולם בקשר לטיפול ברכישת הנכס, השבחתו ומכירתו, תוך שבית המשפט הדגיש כי אם הוכיח הנישום שהוציא הוצאה בגדר המטרות של סעיף 39, הרי שמנהל מס שבח אינו רשאי שלא להתיר את מלוא ההוצאה - יהא גובהה אשר יהא.
|
|
|
תוכניות ספורט בטלוויזיה חביבות עלי מאוד, ואני מרבה לצפות בהן בכל פעם שהדבר מתאפשר לי.האם שעות הצפייה הארוכות בתוכניות אלו יהפכו אותי לספורטאי? ודאי שלא.
|
|
|
כל עבירה פלילית כוללת בחובה יסוד של קלון. עם זאת, בית המשפט העליון פסק, כי הביטוי "עבירה שיש עמה קלון" מוסיף לעבירה "מטען מוסרי ערכי שלילי" החורג מהפרת החוק גרידא. הקלון, כלשונו של בית המשפט, הוא "מונח הנושא עמו מטען מוסרי-ערכי שלילי, בבחינת דופי מוסרי, הניזון מתפיסות ערכיות ומאמות מידה מוסריות הרווחות בחברה".
|
|
|
|