הוויכוח בשאלה אם להמשיך או לא להמשיך ב"הקפאה", נטוש בשאלה הלא נכונה, ונשמעים בו הנימוקים הלא נכונים.
אנסה לבחון את השאלה הזו מצד אחר לגמרי, ויסלחו לי אותם קוראים המרגישים שאם פונים אל ההיגיון שלהם, מתנשאים עליהם ופוגעים בכבודם.
הוויכוח נטוש בשאלה אם עלינו להיכנע ללחץ הפלסטיני, הלחץ הנתמך - בנקודה זו לפחות - כמעט בידי כל הקהילה הבינלאומית, ולהמשיך בהקפאת הבנייה ב"שטחים". ברגע שמשמיעים את הביטוי "להיכנע ללחץ", מתעורר רפלקס הכבוד הלאומי: להיכנע? - בשום אופן! לחץ? - לא עובד עלינו. אבל השאלה האמיתית היא לא אם להיכנע ללחץ, אלא מהו האינטרס
שלנו, האם אנחנו צריכים
מבחינתנו לחדש את הבנייה ב"שטחים"? מבחינת האינטרס הלאומי שלנו - התשובה היא: לא!
השם הרשמי של מה שנקרא "השטחים" - שהיו בשעתם שקראו להם "המשוחררים", והיו שקראו להם "הכבושים", ובמשך תקופה ארוכה ניסו שלטונות ישראל להתחמק ולקרוא להם "מוחזקים", ומי שמנסה לחמוק מהכרעה מוסרית קורא להם "השטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים" - השם הרשמי הוא "השטחים השנויים במחלוקת". אנשי משרד החוץ (המפוצצים דיונים עם פלסטינים בתביעה שייאמר "שתי מדינות לשני עמים", ביטוי שבשלו קראו לרבים מאתנו, שהשתמשנו בו קצת לפני הבדיחה הקרויה סגן שר החוץ, בשם בוגדים) עומדים על כך שייכתב כך בכל מסמך.
בעיניי - ובעיני החוק הבינלאומי, כן, זה החוק האוסר על מי שמחזיק בשטח כלשהו כתוצאה מכיבושו במלחמה להעביר אליו את אזרחיו - השטחים "כבושים". אבל גם מי שקורא להם "שנויים במחלוקת", חייב להסכים שכל עוד הם שנויים במחלוקת, הוא אינו רשאי ליצור עובדות שיביאו לידי כך שאחד הפתרונות האפשריים למחלוקת ייעשה בלתי אפשרי. קוראים לזה הגינות.
אבל יש כאן גם היבט של האינטרס הלאומי האמיתי שלנו - עתידנו כמדינה יהודית דמוקרטית. ד"ר יוסי אמיתי הסביר במקום זה, לפני עשרה ימים,
הסבר משכנע בדבר ההבדל בין "מדינה יהודית" לבין הביטוי המחודש "מדינת הלאום של העם היהודי" (שכוונתו, כמובן, למנוע את הצלחתן של "השיחות הישירות", אבל זו כבר אופרה אחרת). מדינה יהודית היא מדינה שרוב אזרחיה הם יהודים. זה אלף-בית. מדינה דמוקרטית היא מדינה שכל (או כמעט כל) תושביה הם אזרחיה, אם הם רוצים בכך. וגם זה אלף-בית.
אם נמשיך לבנות ב"שטחים", ניצור מצב שפתרון חלוקת הארץ לשתי מדינות, ושהמדינה שלנו תהיה "מדינה יהודית דמוקרטית" - יהיה בלתי אפשרי. אם יימשך המצב הקיים, לא תהיה לנו מדינה יהודית, משום שכמעט מחצית (ובמשך זמן לא ארוך - רוב) תושביה יהיו לא-יהודים, אם יהיו כולם לאזרחי המדינה, כלומר אם היא תהיה דמוקרטית. ואם נתחכם וננסה למנוע מחלק (בסופו של דבר, מרוב) מתושבי המדינה המאוחדת הזו להיות אזרחיה, היא אולי תישאר יהודית בשמה, אבל תחדל להיות דמוקרטית.
מדינה יהודית דמוקרטית יכולה להתקיים רק אם ניסוג / נפנה / נחזיר / נסיים את כיבוש השטחים המוחזקים / כבושים / שנויים במחלוקת. וזה יוכל לקרות רק אם נחדל לייצר בהם עובדות חדשות, המונעות אפשרות זו. כלומר - אם נחדל מהבנייה בהם.
אין מדובר כאן בכניעה ללחץ כי אם באינטרס הלאומי העליון שלנו, אם באמת אנחנו רוצים שתהיה כאן מדינה יהודית דמוקרטית.
ועדיין לא אמרתי מילה אחת על מוסר, מושג המרגיז מאוד טוקבקיסטים הדוגלים במוסר שהיה קרוי פעם הוטנטוטי - טוב? זה כשאנחנו לוקחים מהשכן את הפרה שלו; רע? זה כשהוא לוקח מאיתנו את הפרה שלנו.
בכ"ב בתשרי שמחת תורה פרצה מלחמת חרבות ברזל 
