הקואליציה של האדום והירוק

רבים מקרב 60 "ארגוני השלום" הקיימים בישראל, תחת מגוון שמות כיסוי והסוואה, ממקדים את פעילותם כמעט אך ורק בנושא הפלשתיני, תוך הצגת עמדות אנטי ישראליות ופרו פלשתיניות. ארגונים אלה הממונים על-ידי קרנות וממשלות זרות, משתפים פעולה עם הארגונים הפלשתינים, בפעילויות בתחומים רבים, הכוללים בין השאר הפגנות, עצרות, תביעות משפטיות לבג"צ, פניות לגופים משפטיים בעולם, משלחות לחו"ל, הכנת מסמכים פוליטיים משותפים ועוד ועוד. זו ברית הזוגיות והפעולה בין השמאל היהודי הקיצוני (האדום) לבין המוסלמי הפלשתיני (הירוק).

כשהשמאל בצרפת התנגד למלחמה באלג'יר הוא לא פנה נגד הרפובליקה הצרפתית. כשהשמאל בארה"ב התנגד למלחמה בויטנאם, הוא לא נטש את האמונה והפטריוטיות הלאומית האמריקנית. ואולם השמאל הקיצוני בישראל התחבר לאלמנטים קיצונים של אויבינו ומשתף איתם פעולה גלויה, נגד זכות קיומה של ישראל כמדינה ציונית ויהודית. האדום והירוק - ברית אנטי כחול לבן.

הלחשנים של השמאל הקיצוני (האדום), בעיקר מקרב אנשי הרוח והאקדמיה, מגבירים את פעילותם העוינת בעולם, על-מנת להגביר את הלחץ החיצוני על ממשלות ישראל, כדי לרצות את התביעות הפלשתיניות. זאת גם על-רקע כישלון השמאל בקלפיות בבחירות האחרונות, שבהן למשל מרצ קיבלה רק 2.48% אחוז שהם 96,765 קולות בלבד. בארה"ב אפילו הוקם ארגון יהודי שמאלני חדש (סניף של שלום עכשיו) בשם "גיי סטרייט". שקרא לאובמה לנקוט גישה יותר תקיפה נגד ממשלת ישראל!

חלקים בשמאל הקיצוני "תירגמו" את הסיסמה האנטישמית הישנה "לשפה" פוליטית עכשווית מקורית: "הכו בציונים והצילו את פלשתין".על משקל הפסוק "הכו ביהודים והצילו את המולדת".
יש להם גם סיסמה נוספת בנוסח: "הכו בביבי ובברק והצילו את השלום".

במסגרת "ברית הזוגיות" בין האדום והירוק, צועדים בהפגנות אנשי מרצ, שלום עכשיו ושאר ארגוני השמאל יחד עם פלשתינים, כשמעליהם מתנוססים דגלי פלשתין. האדום והירוק ביחד.

לרובם של אנשי השמאל הנאיבי והדוגמטי השותפים ל"חזית האדום והירוק", יש דעות ומושגים חריגים ושליליים, בעניינים נורמטיביים, המקובלים אצל כל אזרח ופטריוט לאומי של עם הנתון לאיומים קיומיים כמו בישראל.

הם לועגים לפטריוטיזם (מפלטו של הנבל).הם בזים לקונצנזוס לאומי (מזויף). הם מתנגדים ללאומיות (פשיזם). הם שונאים את הגנרלים (מִילִיטָרִיסטִים). הם תוקפים את צה"ל ׁ(צבא כיבוש). הם מדקלמים נוסחאות אידיאולוגיות מיושנות לפיהן ימין זה תמיד אסון ושמאל זה תמיד חזון.

השמאל הדוגמטי עם הטמפרמנט המהפכני זקוק תמיד ליריב אידיאולוגי כדי לשרוד על המפה הציבורית. לאחר כישלונו האלקטורלי הוא מצא פתרון ואכסניה מתאימה במסגרת "הקואליציה של האדום והירוק".