תיקון או הרס עצמי?

יצר התיקון העצמי הוא מאפיין חזק מאוד של האומה היהודית. מסיבה זו אנו תמיד מחפשים איך לתקן את עצמנו וכאשר יש צעקה גדולה בעולם נגד ישראל כמובן שנבדוק את עצמנו היכן אנחנו אשמים. וכאשר נגלה שאנחנו צודקים נאמר לעצמנו שהדבר לא יתכן הרי העולם אמר שאנחנו טועים, אז כנראה שאנו באמת לא בסדר.

מה שעצוב יותר הוא שאנחנו מחריפים את הבעיה בכך שיהודים הם הספקים הגדולים ביותר של הסתה נגד ישראל. מלבד הרצון העצמי לתיקון, שהוא מבורך, חלק משמעותי מהרצון שלנו לתקן את עצמנו כדי שהעולם יאהב אותנו נובע מהרגלים שסיגלנו ב-2000 שנות גלות בהם היינו מיעוט נרדף וחלש שנתון לחסדיו של הגויים. אבל האמת היא שבעולם ישנו עיוות מחריד של האמת ואי צדק שורר בכל פינה, לכן יש סיכוי שאנחנו הדבר הכי טוב שקיים בעולם הזה.

שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה שָׁם צָפֹנָה וָנֶגְבָּה וָקֵדְמָה וָיָמָּה כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם (בראשית פרק יג פסוקים יד-טו).

האמת שלנו מתבססת על היסטוריה של אלפי שנים. בין אם אדם מאמין שקיבלנו את ארץ ישראל בירושה מאלוקים ובין אם אינו מאמין, הרי כל מקום אשר נלך בארץ ישנם שרידים והיסטוריה של היותנו בארץ הזו. הקמנו את המדינה בארץ לא רק כדי לקבץ את הגלויות ולמצוא מקלט ליהודים הנרדפים בעולם, אלא כדי לחזור אל המקורות של אבותינו שחיו בארץ.

בשנת 1921 כאשר ביקר צ'רצ'יל בישראל הציגה משלחת של ערבים מחאה על הקמת בית יהודי בעבר הירדן המזרחי, מחאה שלוותה באמירות אנטישמיות וגזעניות. תשובתו של צ'רצ'יל הייתה "מן הצדק הוא שיהיו ליהודים המפוזרים בכל העולם מרכז לאומי ובית לאומי, במקום שבו מקצתם ישבו ויתאחדו, והיכן יהיה המקום הזה אם לא בפלשתינה שקשרים הדוקים ועמוקים מחברים אותם אליה זה יותר משלושת אלפים שנה". ארץ ישראל הייתה שממה עד אשר התחילו עליות של יהודים לארץ. הקמנו ופיתחנו את הארץ והנוכחות שלנו גררה עלייה ערבית מהסיבה שהענקנו אפשרויות עבודה ומחייה טובה בארץ. ירושלים הייתה חרבה בשלטון הירדני, ואומרים שהצנחנים לא מצאו את הכותל מרוב הזוהמה שהתאספה שם. רק כאשר איחדנו את ירושלים לראשונה היא נפתחה לכל הדתות. הטורקים הכריחו את היהודים להתעתמן (להפוך אזרח של האימפריה העותומאנית) ולא יגורשו מהארץ. למערת המכפלה יהודי יכול היה לרדת רק 7 מדרגות. האם קיימת מציאות של דיכוי כזה שיהודים יעשו לערבים? האם אי פעם פגענו בדתם ומסורתם? התשובה היא בוודאי שלא, אבל חלקים מאיתנו מאשימים את עצמנו בפשעים נגד העם הפלשתיני בלא כל קשר לעובדות.

אם ניקח למשל את ארגון "שלום עכשיו" אשר נלחמים מזה משך שנים כדי להרוס את הבתים של אלירז פרץ ורועי קליין ז"ל, שנהרגו בעזה ולבנון מתוך מסירות נפש למען המדינה. לא מעניין אותם שהמשפחות שלהם איבדו אבא/בעל ועכשיו יאבדו בית. חשוב להם להגיד "אנחנו לא עושים הבדלה, אם הבית לא חוקי צריך להרוס אותו". אם הצדק והחוק הוא שכל כך חשוב להם, מדוע הם לא עותרים לבית משפט על מאחזים לא חוקיים של הערבים? משום שלגישתם לערבים מותר לבנות היכן שהם רוצה וליהודי אסור. כמובן שהעתירות הללו מתפרסמות בעולם ולא מוסיפות לנו תמיכה עולמית.

דוגמה נוספת לפגיעה בתמיכה העולמית היא החרמת היכל התרבות באריאל. האם חבורה של אמנים אמריקנים היו יוצאים בעצומת מחאה אם "אנשי התרבות " הישראלים לא היו מרימים עצומה קודמת? העולם שואב אינפורמציה על ישראל מישראל וכל עוד רבים בתוכנו מתמכרים להלקאה עצמית חסרת פרופורציות והצדקה כיצד ניתן לצפות שהעולם יאהב אותנו?

המושג המקודש של "זכויות אדם" הפך לצמד מילים חלולות השמורות לכל מי שרוצה לפגוע בישראל מבלי לציין זאת בצורה מפורשת. מחמם את הלב איזו מסירות נפש ארגוני זכויות אדם בישראל מגלים למען זכויות האדם. מסירות נפש שמעוררות תמיהה היכן היו לאחר הפיגוע במלון פארק בנתניה, ירי הקסאמים על שדרות והנגב המערבי, אשקלון ואשדוד, פיגועים בלב ערים וקריאה לאינתיפאדה נוספת. האם האירועים האלו הם לא פגיעה בזכויות אדם? מדוע לא קמה מחאה על הפשעים האיומים האלו? מסיבה פשוטה. ארגונים אלו אינם ארגוני זכויות אדם, אלא ארגונים בעלי אג'נדה פוליטית. וחמור מכך, הם מגמתיים ולא אמינים. אם אני אראה סרט של יהודי מכה ערבי אז אין כל ספק שהיהודי אשם, אבל אם יראו את הסרט מתחילתו נגלה פעמים רבות שהאמת הפוכה לחלוטין לזו שמוצגת בסרט הערוך שהוצג לציבור.

אם אני אשב ליד מחסומים של צה"ל 7/24 אני בוודאי אמצא פגם כלשהו. האם זה משקף את צה"ל? האם לא ניתן למצוא סרטונים רבים בהם נראים חיילי צה"ל מסכנים את נפשם כדי להימנע מפגיעה בחפים מפשע?

אנחנו, האזרחים המיושבים בדעתם, צריכים להבין שלא כל מה שמוכרים לנו הוא בהכרח אמת. יש לחקור ולבדוק האם יש פה עניין של תופעה או הסתה לא צודקת.

עוד תופעה מעניינת היא מסע ההסתה נגד המתנחלים שנהיה כבר עניין שבשגרה. כבר מלכתחילה הכינוי מתנחלים נושא עימו קונוטציות שליליות של בן אדם שנמצא במקום שלא שייך לו (לא מעצם השם מתנחל אלה מההקשר שהוא התפרש בחברה שלנו). אבל מבחינת החוק הבינלאומי יהודה ושומרון לא שייכת לאף מדינה ומעמדה יוכרע בעתיד במשא-ומתן. ממשלות ישראל משמאל ומימין יישבו את המתנחלים באיו"ש. מי שמבין שטרנספר של ערביי יהודה ושומרון הוא בלתי מוסרי, צריך גם להבין שלעקור מתנחלים מאיו"ש למען ה"שלום" זהו מהלך נוראי של פגיעה באדם. בין אם מהלך זה טוב למדינה ובין אם לאו.

אם ניקח לדוגמה את סוגיית גירוש הילדים הזרים אז אכן הסבל האישי של הילדים נוגע ללב של כולם. אך מנגד גם הדמגוגיה התקשורתית חצתה כל גבול. באמצעי התקשורת השונים מראים ילדים שרים שירי ארץ ישראל, וכל עיתון מצלם תמונה של ילד קטן עם עיניים גדולות וראיונות קוראי לב עם המגורשים הנאמנים למדינה שהקימו בית, (כמובן העובדה שהעובדים הזרים עברו על החוק היא שולית). אך אם הסוגיה היא הסבל של ילדים תמימים שלא עשו דבר, איפה היו אותם אנשים כאשר ילדי גוש קטיף סבלו? לגור 5 שנים בקרוונים ובבתים זמניים זה לא מהלך שפוגע קשות בילד? איפה דאגת התקשורת לרווחתם? כל עוד אלו המתנחלים הנוראים "הורסי השלום" אז הכל קביל.

חובתנו הלאומית והמוסרית היא לשמור על הערכים שאבותינו שהקימו את המדינה דגלו בהם. צריך להבין שמה שמניע את העולם הוא אינטרסים ולא צדק. לצערנו למדינות העולם יש יותר אינטרסים עם העולם הערבי מאשר איתנו. נוויל צ'מברליין, ראש ממשלת בריטניה בשנת 1939, אמר בצורה הברורה ביותר "אם נגזר עלינו לפגוע בצד אחד, נפגע ביהודים ולא בערבים". זאת מסיבה אסטרטגית נטו, לא בגלל צדקתם של הערבים. הרי אם הערבים לא היו שוללים את קיומנו ולא היו פותחים בפרעות ששיאם הגיע במרד הערבי הגדול ב-1936, הבריטים כנראה לא היו מתנערים מהצהרת בלפור וכנראה היו מכבדים את התחייבותם בוועדת סן רמו. זאת ועוד, ניתן להניח כי כלל לא היו מוציאים את הספרים הלבנים ואפילו ועידת פיל לא הייתה קמה. אבל כמובן שהיו להם אינטרסים במצרים, סוריה, ירדן ועירק והם היו חייבים ללכת לקראת הערבים. במציאות של היום האו"ם אינו גוף הוגן וניתן לראות את "הוועדה לזכויות האדם" של האו"ם שגינתה את ישראל ללא הרף כאשר סין, רוסיה, אירן, ערב הסעודית לא מגונות על פגיעות מחרידות בזכויות אדם.

במקום לחפש באובססיביות את הרציונל למה אנחנו אשמים צריך להכניס לתודעה שהעולם לא תמיד רודף צדק. אם מגנים את ישראל הדבר לא אומר בהכרח שיש צדק בדברים. צריך להבין שעדיף מדינה חזקה עם כבוד והערכה עצמית, שדואגת ושומרת על אזרחיה, מאשר מדינה שמתרפסת ומנסה לרצות את כולם, כי למען האמת אף אחד לא אוהב התרפסות ובטח שהדבר לא מוביל להערכה.