האם קיים קשר בין "מורשת רבין", לבין מורשת המורדים בעבודה, וקשר מורשת לשמאל בישראל? האם הטענה הנישאת בידיהם שדרכם היא המשך מורשתו הפוליטית של רבין ז"ל, במיוחד בשאלה הפלשתינית היא מציאותית? מתברר שזו למעשה התחזות פוליטית, זולה, פסולה ובמיוחד מבעיטה. אשר על כן, נשאלת השאלה האם המורדים בעבודה, כולל "
שלום עכשיו" והשמאל שבה ומחוצה לה, "רוקדים על הדם" של רבין ז"ל?
בראש הדברים צריך להדגיש וחייב להיאמר באופן ברור כי רצח הוא דבר איום ונורא ואין לקבלו ואין לו חנינה. בנוסף לכך, רצח על-רקע פוליטי הוא מעשה מתועב שאין לו סליחה. ראוי וגם ראוי להזכיר כי הסתה לרצח גם היא פסולה מיסודה, מתועבת ואיננה שייכת לדמוקרטיה וגם לא ליהדות. אבל גם רקידה על דם המת, הנרצח, מסיבות פוליטיות, הינו דבר מתועב. לרקוד על הדם הוא מושג הפוך למורשתו של רבין ז"ל.
הרקדה על דם הרצח לקפיטל הפוליטי?
האם השמאל בעבודה, המחובר לשמאל במרצ, אלו שעדין קוראים לעצמם "מחנה השלום", דרך "ההרקדה" הזו מנסים ללא הצלחה, בטראגיות, לעשות קפיטל פוליטי, מרצח? מרצח רבין ז"ל? הבסיס בתשובה לשאלה הזו נתון גם בתשובה לשאלה הבאה: האם אותו השמאל היה מכבד את זכרו של רבין לו הייה נפטר במוות טבעי כדרך כל האדם ולא ברצח? שהרי אז רבין היה זוכה לקבל את הכבוד הראוי השייך בזיכרון לאומי רגיל, לראש
ממשלה בעבר.
רני רהב, לכאורה גדל על ברכי השמאל, ערכי הסוציאליזם, השוויון, סטאלין, מדינה דו-לאומית, של מפ"ם. כיום תושב סביון, "שכונת המצוקה", לא עלינו, של "הסוציאל דמוקרטים". באחד מערוצי הטלוויזיה התבטא רני רהב, "רצח רבין הוא נר לרגליי". זהו ביטוי כשלעצמו חמור, שגוי, אבל זו היא לא בהכרח פליטת פה אבל אשר חושפת בברור את הטרגדיה בניסיון של ניצול הרצח למטרות פוליטיות. במילים פשוטות, האין זה ביטוי הממחיש את "הרקידה על הדם"?
במעשה ההרקדה על הדם לצרכים פוליטיים מתעלמים המורדים בעבודה ובשמאל לפחות מעובדה בסיסית אחת. יש שאצלם רבין ז"ל הביא בזמנו את הבשורה של תקווה. אולם באותה מידה, אצל האחר, בה בעת, רבין ז"ל הביא את החרדה, רבין לדעתם הביא את הייאוש, את הפחד לחייו מטרור. והם בקורבנותיהם אינם רוקדים על הדם. ואם, בשלב מסוים שקל רבין ז"ל "לרדת" מהסכמי אוסלו, עקב הטרור המשתולל, הרי שאי-אפשר לטעון כי הרוצח (יימח שמו) "רצח את הדמוקרטיה", או "רצח את השלום". טיעונים כאלו של השמאל והמורדים הם הזויים, הם אינם מורשתו של
יצחק רבין ז"ל.
תוכן יום הזיכרון למורשת רבין
והרי רבין ז"ל נרצח על-רקע פוליטי, מעשה שפל ובזוי לפי כל אמת מידה ראויה. אם כך, אז מה לא ראוי בניצול ההרקדה הזה גם כן לפוליטיקה? אלא שאם הדבר ראוי, אזי כל ימי הזיכרון של רבין ז"ל תוכנם יהיה בעיקרם פוליטי, טפל, כמו ההתבטאות של רני, ויהפוך לוויכוחים ארוכים, בחלקם משעממים למדי, וידגיש ויבליט דווקא את המימד כי רבין ז"ל, בדרכו הפוליטית, היה דמות שנויה במחלוקת. והמחלוקת כידוע, בשום פנים ואופן, איננה מצדיקה רצח אבל גם לא רקידה על הדם.
ההרקדה על הדם הזו מובילה גם לשקר עצמי. בראיון ברדיו, כנראה שהפנים מנהיג שמאל לשעבר, את הסיסמא "רק הליכוד יכול" כשאמר את הדברים הבאים: "אנחנו השמאל, ניצחנו אידיאולוגית, ממשלת הימין מקיימת את דרכנו, אבל הפסדנו את השלטון". (
יוסי שריד, רשת ב', 23/10/10 יומן השבוע). לב העניין הוא שמפלגה בדמוקרטיה היא אמצעי ולא המטרה. בכך נכשל הדובר. כשהמפלגה היא המטרה, גם השחיתות מסתאבת וחוגגת. את זה שנא רבין ז"ל בכל ד' אמותיו. ועוד הערה בהארה לשריד מהרדיו:
גולדה מאיר כראש ממשלה, סירבה להצעת השלום של אנואר סעאדת, טרם מלחמת 73 ובכך גרמה למלחמה להתרחש. בגין כונן את השלום עם מצרים אחרי האסון שבמלחמה. אשר על כן, האם בגין (ימין) הלך בדרכי גולדה (שמאל)? או להיפך? רבין (שלום עם ירדן) הלך בדרכו של בגין (שלום עם מצרים)? העיקר שרוקדים על הדם הפוליטי, אשר מוביל, גם ולא רק, לשקר עצמי, כאמור. נובע מכך, שאין קשר בין מורשת רבין לשמאל ולמורדים בעבודה בדרכם הפוליטית דהיום.
הקשר בין המורשת לשמאל ולמורדים
יותר מכך, אם דרכה של ממשלה בישראל, ממשלה כלשהיא, לכינון שלום אמיתי וראוי עם השכנים, אז את מי מעניינת מרצ? את מי מעניין מה אומר יוסי שריד? את מי מעניינים המורדים? השמאל? לפי כך, כל אלו מחקו פוליטית את עצמם בעצמם. ואם דרכה של הממשלה, כדברי הדובר, כדרכו של רבין, לעשיית השלום, האין זה ראוי לשבת בה ולסייע לה? האין השלום חשוב יותר מהמפלגה? האין זו הייתה דרכו של רבין כשר ביטחון בממשלת האחדות? האין זו דרכו של ברק כיום? אז מדוע המורדים והשמאל ההזויים מתנגדים למורשת רבין?
ומנגד, פסילת ברק, שוב ושוב, רק משום שהוא גר במגדלי אקירוב הופך את הטיעונים נגדו חסרי אמינות. שכן, באותו ראיון רדיו משתמע מדברי השר לשעבר,
אופיר פינס, כי ברק היום, הוא ולא אחר, השעיר לעזאזל של המורדים והשמאל בהזיותיהם. "הכל בגלל ברק", הוא ביטוי שטחי ואופייני לכלומניקים פוליטיים ועיתונאי חצר.
שלום וצדק במורשת רבין
יש המדברים על שלום ויש המדברים על צדק. המצדדים בעד "הצדק", הם הפלשתינים. הם בהכרח אינם רוצים בשלום וגם לא בהסדר של סוף הסכסוך. "הצדק" שלהם, בו תומך השמאל והמורדים, איננו המתכון לשלום. להפך. "הצדק" הזה הוא המכשול לשלום. "הצדק" שלהם בעיניהם למשל, הוא זכות שיבה מלא. וזכות השיבה הזו, "הצדק" הזה, הוא חלק מלב המחלוקת. הצדק בעיני הפלשתינים הוא שאין דבר כזה עם יהודי ועל כן איננו מהווה מתכון להסדר שלום. בזאת תומכים המורדים בעבודה, ופעילי אנשי שמאל רבים כמו פרופסור זנד מאוניברסיטת ת"א (כתב ספר בנדון), וטלי פחימה שהתאסלמה.
"הצדק" הפלשתיני נמצא חרוט היטב באמנה של הפתח. בשלב מסוים, טרם הירצחו, רבין ז"ל הבחין, בין הטיעונים שלו לשלום לבין דרישות ומטרות הפלשתינים לצדק. דבר "שמחנה השלום" לא מבחין בזה עד עצם היום הזה. על כן איננו הולך בתלם של רבין ז"ל. ממשלות ישראל, כמו זו של רבין ז"ל, וכמו זו הקיימת היום שאיפתם בדרכם הייתה להסדר שלום. ומה עמדת השמאל? המורדים? "האשמה להפסקת השיחות היא בממשלת ישראל". לפיכך, גם רבין אשם. אלא שהאשמה זו איננה מורשת רבין. ועל כך כבר אמר
שמעון פרס, אביר ההתנחלויות ומילדן, "אי-אפשר שרק ישראל תהיה המוותרת" בראיון בגלי צה"ל, עם טלי ליפקין שחק, 10/11/08 בהקשר לאפשרות שיחות עם אבו מאזן, ועם הנייה מעזה.
תוצאות אוסלו והמורשת
כידוע, רבין, כראש ממשלה, התנגד לעצרת השלום "ההיא" 4 לנובמבר 1995. רבין חשש שמא לא יהיו בה מספיק נוכחים. אלא שהסיבה המרכזית אז הייתה הפיגועים, הטרור בכל ערי המדינה. עשרות הרוגים באוטובוסים ובמסעדות והיכן לא... הציבור לא קנה את תוצאות (דגש על תוצאות) ההסכם של אוסלו.
אז גם נשאלה השאלה האם עראפת מממש את
הסכם אוסלו, עליו חתם עם רבין, או שמא מצא לו הזדמנות להמשיך עם "תוכנית השלבים" שלו? בהקשר זה זכור גם הטכס בקהיר, 4 למאי 94, כשעל הבמה הנשיא מוברק וראש ממשלת ישראל רבין ז"ל, בה עראפת לא רצה לעלות לבמה לחתום, ואז קרא לו הנשיא מוברק, בלשון כועסת, "תחתום יא כלב.." לולא "מילות העידוד" של מוברק, המורדים והשמאל, כהרגלם, היו מזכים את עראפת, מחד, ומאידך ודאי היו מאשימים את רבין ז"ל, בכישלון השיחות הללו.
שבועות לאחר מכן, בהתגבר הטרור, לאור דיווחי המודיעין, בעיקר על מקורות הטרור ומהיכן הוא שואב את המוטיבציה שלו, שקל רבין "לרדת" מהסכמי אוסלו. הוא הבין שבהסכמי ביניים שאין בהם עין פקוחה ובוחנת, אשר רואה היטב לפניה את הסכם הקבע האפשרי הנחוץ, כל הסכם כזה הוא כישלון ביטחוני לישראל. אז על איזה "מורשת רבין" מדברים המורדים? השמאל? על ויתורים חד-צדדיים בכל מקרה לטרור ומנהליו? זו איננה מורשת רבין. ועל כך התבטא פרופ'
אמנון רובינשטיין "החברים הטובים שלי במרצ, ירדו מהפסים בגלל הצורך לרצות את הפלשתינים בכל מקרה ובכל מצב", מוסף הארץ, 16/2/2007.
תוצאות אלקטוראליות והמורשת
שנת 1995 הייתה תקופה של לקראת הבחירות. הפיגועים ואי היכולת של רבין לממש את "שבירת העצמות" לערבים, תוך כך נוצר פער פוליטי בסקרים לטובת ביבי נתניהו. לו רבין לא הייה נרצח, לפי הסקרים, קרוב לודאי שהייה מפסיד בבחירות. מאידך, כדברי שר החינוך סער, דהיום, ניתן להטיל ספק ביכולתו של רבין אז, לממש הסכם שלום, בגלל עמדת הפלשתינים. האם גם אז השמאל, המורדים, היו מכריזים על "מורשת רבין" כדרכם? בספק.
כחצי שנה לאחר הרצח המתועב, העבודה בראשות שמעון פרס, עם הקלישאה "קורבנות השלום", שהדביק לנרצחי הפיגועים, התמודדה מול הליכוד בראשות נתניהו. העם לא קיבל את הנוסח האומלל ואפילו בז לה. פרס הובס בבחירות. ראוי להדגיש, פרס, העבודה, והשמאל לא הובסו בגלל הרצח, העבודה, השמאל הובסו למרות הרצח (דגש על למרות). אז מה היא מורשת רבין ז"ל?
ולימים, כשבא
אהוד ברק, כראש ממשלה, לקמפ דיוויד, בניסיון שלו, להגיע "לסוף הסכסוך, סיום הדרישות ההדדיות", כלומר, להגדיר את מסגרת הסכם הקבע, כהפקת לקח מדרך מורשת רבין ז"ל, של הסכמי ביניים, דרך שנכשלה, והכשילה את שמעון פרס, תוך כך התגלתה באור דרכו של עראפת, קרי אינתיפאדה. ברק טען לאחר מכן, כי "הוריד את המסכה מפניו של עראפת". כלומר, לאור המציאות ברק קבע "אין לנו פרטנר בינתיים". ומאז מתנהל בידי המורדים והשמאל, מסע השנאה והַדֶה-לגיטימציה נגד אהוד ברק. השמאל, המורדים בעבודה וחלק מהתקשורת לא "סולח" לברק עד היום בגלל שהוא הרס להם את החלום הנאיבי של האמונה בערפאת כ"גיבור השלום". אצלם, עראפת הוא גיבור השלום. חלום זה בהחלט איננו מורשתו של רבין ז"ל.
מורשת רבין והפלשתינים אזרחי ישראל
ועוד נזכיר, אחרי המהפך בשנת 1977, רבין ז"ל היה הראשון מהעבודה שנבחר להרכיב ממשלה, ממשלת רבין השנייה, וזאת לאחר הבחירות של 1992. התדמית שניתנה לרבין ז"ל אז, ערב הבחירות, הייתה שהוא יודע לשבור לפלשתינים את העצמות. זוכרים? ועל כן, "ישראל מחכה לרבין" .
[קישור].
רבין יכול היה להרכיב ממשלה משום שהיו בתמיכתו 61 חברי-כנסת. הללו היו ממפלגת העבודה, ממרצ ומהרשימות הערביות שלא היו תומכים בשום ממשלה אחרת. ראוי להדגיש, למרות השינוי בתקציבים שנתן רבין למגזר הערבי, בהיותו ראש ממשלה, בהתאם לתמיכת הח"כים הערביים בממשלתו, רבין פסל על הסף שיתוף פורמאלי של המפלגות הערביות בקואליציה!! רבין צירף על כן את ש"ס לממשלה כדי לקבל רוב של 62 ללא הערבים. האם גם זו היא מורשת רבין ז"ל? עבור השמאלן המצוי והמורד הנדיר, מה ניתן ללמוד ממנה ביחסו של רבין ללאומיותם של הפלשתינים אזרחי ישראל?
פניהם של השמאל והמורדים לאן?
בה בעת הקמת הממשלה ההיא, הכריז יוסי שריד, מנהיג מר"צ, כחבר ממשלה, כי "יומר"צ רבין". זו הייתה אשליה. מר"צ קיבלה אז 12 מנדטים אלא שהיום, מרצ, מרוב מרצ, תרתי משמע, שיומרץ רבין, נלחמת מרצ בסקרים על אחוז החסימה. ובאשליה הזו חיים עדין המורדים והשמאל בעבודה. באותה העת השתלטו על מפלגת העבודה גורמים פוליטיים, השתלטות עוינת של שמאלנים, לא רק של ראשי "שלום עכשיו". עד לאותה העת, מפלגת העבודה מעולם לא הייתה שמאל. מאז גם החלה השקיעה הפוליטית הברורה. האם גם זו היא מורשת רבין ז"ל? האם גם זה הכל בגלל ברק?
הניסיון להציל את העבודה על-ידי מורדים ואנשי שמאל הזויים, ע"י הפיכתה למרצ החדשה, זו אשר נלחמת על אחוז החסימה, הינה אשליה. כי זה הוא מיחזור פוליטי של הדרך שנכשלה. "טעות הופכת לשגיאה רק כאשר אין נכונות לתקנה" (הנשיא קנדי) וזה בדיוק מה שהם עושים. זה אשר יוביל אותם ואת "המצילים" לשקיעה בטוחה אבל רצויה. הם לא ראויים לתמיכה דמוקרטית של הציבור. הם גם אינם מייצגים את מורשת רבין ז"ל. הם מתחזים. לכול היותר, הם בטרגדיה, רוקדים על הדם של רצח פוליטי כדי לזכות בהון פוליטי. וזה איננו ראוי.
