אני, שחש כבר לאחר ייאוש מהמתרחש במערכת החוק השקרית שלנו, שהיא אנטי דמוקרטית מיסודה (וראו ברשימתי כאן
"עקרון על-דמוקרטי", 8.8.10), מוצא את עצמי מלא הערצה לנציגי הצד שלנו, צד שמאל, בציבוריות הישראלית, שעדיין מרימים את קולם ברמה במלחמתם על עקרונות הצדק והדמוקרטיה. מונחים אלה איבדו את כל משמעותם במקומותינו, אלא אם כן הפכו למלים נרדפות לחוסר יעילוּת, חולמנות, בוגדנות או סתם סמול-טוק, כביטויה העסיסי של נעמי שמר, זצ"ל.
למרות שכבר אמרתי בעבר את הדברים שאומַר כאן, שזכו לתגובה זעירה בלבד, אני מבקש לחזור ולהדגיש את העובדה שאם תופנם - תקל עלינו את המלחמה, ואולי אפילו תפיח בנו רוח חדשה.
שנים מועטות לאחר מלחמת ששת הימים - השאלה כמה שנים בדיוק היא שאלה פילוסופית ומעניינת בפני עצמה - חדלה ישראל מהיות דמוקרטיה. כשאתה שולט במיעוט ענק, ואין בכוונתך לחדול משליטתך בו, אינך יכול לטעון שאתה דמוקרט! היום, כשהחוק הדמוקרטי הופך בראש חוצות טרף לעיני כל, יש חשיבות רבה להצהרה, שהמסגרת שבה אנחנו חיים איננה - ולא הייתה - דמוקרטית, במשמעות הבסיסית ביותר של המילה. השאלה המעשית כאן היא, בין השאר, מיהו המכריז ומיהו המקשיב לאותה הכרזה. מתקיימת כאן השפעת גומלין: כשהמכריז הוא ישר - גם הכרזתו מתקבלת ככזו; אבל, כדי להכריז ביושר, על המכריז גם להסביר בגלוי מה הייתה טעותו. רובנו ככולנו טעינו להאמין, שהמסגרת השלטונית בישראל היא דמוקרטית, ולא לקחנו בחשבון את העובדה ה"קטנה", שלחלק משמעותי באוכלוסיה שאנו שולטים בה אין כל חלק באותו שלטון!
מ-1967 התחיל התהליך שמבלי משים הפך אותנו מדמוקרטיה צעירה לתיאוקרטיה, המתבססת על חוקת הר סיני בת אלפי השנים. לפיה, אנחנו עם נבחר שחוקות הגויים - שהדמוקרטיה נמנית עליהן - לא חלות עליו! נציגי המפלגות הדתיות, בעלותם להישבע אמונים לחוקי מדינת ישראל, משקרים בריש גלי, ולרגע אינם נאמנים לחוקים החילוניים האלה ואינם מתכוונים לקיים את השבועה שנשבעו לעיני-כל בכנסת. לדידם, דברי הרב עומדים מעל לחוקי המדינה, ועל כך הם מצהירים ללא כל בושה. אנשי החוק המבריקים ש"בצד השמאלי של המפה", היו צריכים מזמן לעמוד על הפרה בוטה זו של חוקי הכנסת והממשלה, ולהילחם על שלילת החברות בכנסת ממי שנשבע מעל דוכנה לשקר. אנשי שלומנו, משלא נהגו כך, נתנו יד להשחתת הדמוקרטיה שלנו - עד כדי כך, שיותר ויותר מדינות דמוקרטיות בעולם בוחלות בקשר עם ישראל על משטרה המושחת.
לדעתי, רק באמירה ברורה כזאת קיימת העוצמה הדרושה לניקוי עוולות העבר, ולהליכה בת-סיכוי למלחמה על עקרונות הצדק והדמוקרטיה. אני חוזר ואומר: אמירה כזאת תהיה אמיתית, רק אם תחדל מלבַכות את מותה של המסגרת ה"דמוקרטית" הנוכחית בארץ, שלא הייתה דמוקרטית כבר למעלה משלושים שנה!
כאמור, לפי נסיוני, אמירות אלה, שבאו מפי ומעטי, לא זכו לתהודה רבה, ואני מיצר על כך, אבל לא משום שדבריי לא התקבלו, אלא משום שהליכה לאורו של השקר, כמתואר כאן, הייתה חייבת להביא למצב הקיים. ייתכן שכבר מאוחר; ייתכן שחצינו את גבול האל-חזור; אבל, אם יש סיכוי לשמאל, הוא קיים בראש ובראשונה בניקוי יסודי של השולחן משקרי העבר.
