"מחבלת מתאבדת היא אסירה פוליטית"

נשים למען אסירות פוליטיות (נלא"פ) היא קבוצת נשים אשר שמו להן למטרה להביא לשחרורן של כל האסירות הביטחוניות הפלשתיניות העצורות והמרצות עונשי מאסר בבתי הסוהר בישראל.¹ את כל האסירות הביטחוניות הן מקפידות לכנות "אסירות פוליטיות".

אתר האינטרנט של הקבוצה מציין, כי קבוצת "נשים למען אסירות פוליטיות" הוקמה ב-1988 והיא מאגדת נשים ש"שמתנגדות לכיבוש הישראלי" והקבוצה "פועלת במטרה לתמוך באסירות הפוליטיות ולקדם את שחרור כל האסירות והאסירים שנאבקו או הואשמו במאבק נגד הכיבוש הישראלי ומוחזקים/ות בבתי כלא הישראלים". כמו-כן, נמסר, כי "הקבוצה עוקבת בקביעות אחר התנאים בהם מוחזקות אסירות פוליטיות ופועלת נגד שיטות הדיכוי שפוגעות בזכויותיהן".²

חוה קלר, נמנתה עם מייסדי הקבוצה, והיא הייתה שותפה לצד גילה סבירסקי (כיום יו"ר הנהלת ארגון בצלם) בהקמת "נשים בשחור". קלר הקימה גם קבוצת "הסבתות הזועמות" (Raging Grannies) בישראל, המאמץ עמדות שמאל רדיקליות ³ היא אף השתתפה בפעילות של "גוש שלום" (בנה אדם קלר משמש דובר "גוש שלום"). עו"ד תגריד ג'האשן, חברה בקבוצת נשים למען אסירות פוליטיות והיא מייצגת את עניינן של האסירות בבתי המשפט.⁴

נלא"פ: עטאף עליאן הייתה אסירה פוליטית

"נשים למען אסירות פוליטיות" רואות כאמור בכל האסירות הביטחוניות "אסירות פוליטיות", ובהן: אחלאם תמימי שהובילה את המחבל המתאבד לפיגוע במסעדת סבארו בירושלים, ופא אל-בס שניסתה לבצע פיגוע התאבדות בבית החולים סורוקה ואמאנה מונא שפיתתה נער ישראלי להגיע לרמאללה שם נרצח. אחת האסירות, שאותה דרשו מישראל לשחרר לאלתר, הינה עטאף עליאן. להלן קטעים מעמוד האינטרנט שהוקדש לעטאף עליאן באתר של "נשים למען אסירות פוליטיות":

"עטאף הייתה אסירה פוליטית יותר מעשר שנים ולאחר מכן נעצרה שוב בתקופות שונות. אחרי שיחרורה ובין מעצר למעצר היא הקימה מספר מוסדות חברתיים - בבית לחם: מרכז נשים וגן ילדים שהתפתח לבית ספר יסודי, אחרי נישואיה, עטאף עברה לראמאללה שם הקימה אינטרנט קפה לנשים ונערות, מקום בו הן יכולות לגלוש וללמוד אינטרנט."

"תשוחרר עטאף עליאן!" [הדגשה במקור]

"ביולי 1988, אחרי אחת התקריות בה האסירות הפליליות הציקו לפוליטיות, עטאף ואסירה פוליטית נוספת, אימאן סרחאן, הוענשו והועברו לתאי הבידוד. מספר ימים לאחר מכן, כאשר סוהרת הביאה להן אוכל לתא הבידוד, פרץ עימות ביניהן לסוהרת. אימאן ועטאף הואשמו בתקיפה וניסיון לחנוק את הסוהרת. עטאף טענה שהיא פעלה מתוך הגנה עצמית. בעקבות העימות, שתי האסירות עונו בחקירה, הואשמו ב"ניסיון לרצח", ונשפטו לעשר שנות מאסר בנוסף על תקופת המאסר המקורית עליה נשפטו".

את תקופת מאסרה הראשון (1987-97) מתארת קבוצת השנים כאור במילים הבאות: " עטאף הייתה אסירה פוליטית יותר מעשר שנים", ובמשתמע - היא נעצרה מסיבות של רדיפה פוליטית ע"י גורמי הביטחון הישראלים, נשפטה לא כדין והוחזקה בכלא על לא עוול בכפה.

עטאף עליאן: נעצרתי במהלך הכנות לפיגוע התאבדות במכונית תופת

לעטאף עליאן, אותה ייצגו בנאמנות "נשים למען אסירות פוליטיות", גרסה שונה שונה באשר לנסיבות ריצוי עונש המאסר בישראל והיא מתייחסת גם לפעולת "ההגנה העצמית" בגין בגינה הורשעה. להלן קטע מראיון עיתונאי שנערך עימה:⁵

[שאלה]: כיצד החל רעיון פיגועי ההתאבדות בפלשתין?

[עטאף עליאן]: "הייתי חברה בתנועת הג'יהאד האיסלאמי בעת שהייתי בגיל 17. נולדתי בשנת 1962 ובשנת 1980 יצאתי את האדמות הכבושות ללבנון בנסיעה חשאית כדי להתאמן בנשק. התאמנתי במחנות של תנועת [ארגון] פתח. חמדי סולטאן אל-תמימי ומוניר שפיק ייסדו את גדודי הג'יהאד האיסלאמי, והרעיון מאחורי ייסוד התנועה הזו היה אז ליצור שינוי אסאלמי ופעילות איסלאמית צבאית לוחמת בכיבוש הישראלי. לאחר תקופת האימונים בלבנון חזרתי לאדמות הכבושות.

"בשנת 1984 התחלתי לבקש מהנהגת גדודי הג'יהאד האיסלאמי לבצע פיגועי התאבדות, לאור הצלחת פעולות כאלה בלבנון באותה עת וההשפעה הגדולה שהייתה לפעולות מסוג זה.

"בשנת 1985 ניתנה ההסכמה, נסעתי למדינה ערבית, נפגשתי עם בכירים בגדודי הג'יהאד האיסלאמי והם הודיעו לי על הסכמתם שאבצע פיגוע התאבדות. התחלתי בהכנות לפיגוע הראשון, אשר אמור היה להתבצע בפלשתין. היעד שנקבע היה בניין משרדי ראש הממשלה בירושלים. ראש ממשלת ישראל בעת מועד הביצוע [המתוכנן] ב-1987 היה יצחק שמיר.

"ההכנות לפיגוע נמשכו שנתיים. היה עימי צעיר פלשתיני מטולכרם ומשימתו הייתה להטמין את חומרי נפץ במכונית. ב-2 באוגוסט 1987 נעצר הצעיר, וכמובן אנוכי, לפני שאצא בעצמי עם המכונית כדי לפוצצה."

[שאלה]: מה גזר הדין שנקבע נגדך לריצוי בכלא הישראלי?

[עטאף עליאן]: עונש המאסר הכולל היה 15 שנה, מהם עשר שנים באשמת תכנון ביצוע פיגוע התאבדות, ועוד חמש שנים באשמת ניסיון לחנוק סוהרת יהודיה. הנהלת הכלא נהגה בי ביחס גרוע מאוד. באותו יום הגיעה סוהרת ישראלי והחלה לקלל אותי. איבדתי את עשתונותיי. הנהלת הכלא טענה שאני חטפתי את הסוהרת בתוך הצינוק וניסיתי לחנוק אותה במטפחת. הסוהרת נלקחה לבית חולים עם חוליה שבורה בצווארה.

[שאלה]: כיצד השתחררת?

[עטאף עליאן]: נכללתי בקבוצה של אסירות פלשתיניות, אשר שוחררו ע"י ראש הממשלה הקודם בנימים נתניהו. בפברואר 1997 שוחררו צעירות פלשתיניות, ואני הייתי אחת מהן, לאחר שריציתי עשר שנים בכלא.