|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
אתרי שאלות ותשובות ברשת הפכו למרחב פומבי ראשון מסוגו בו נדרשים רבני הציבור ציוני דתי לשאלות בנושא היחס לגוף ולמיניות ● מחקרם של פרופ' אבי שגיא ויקיר אנגלנדר מגלה כי לרוב בוחרים הרבנים בתשובותיהם דווקא בגישה מהותנית ומסתגרת, המזכירה יותר ויותר את העולם החרדי
|
|
כיפה בצבעי דגל הגאווה [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
כידוע, אחת המהפכות המרכזיות במאה העשרים הייתה המהפכה המינית. מוקד המהפכה היה בשינוי מעמד הגוף והפניית תשומת הלב לאופנים שבהם החברה מעצבת את הגוף ושולטת בו. הזיהוי המקובל של המיניות עם החומר, עם מרכיביו החייתיים של האדם, זכה לביקורת חריפה. במלים אחרות, עם המהפכה המינית בא הקץ לחלוקה בין גוף לנפש, תוך העמדת הגוף במעמד משני. מעתה, האדם הוא יש קונקרטי שגופניותו ומיניותו הם חלק אינטגרלי בקיומו.
בעקבות תפנית זו השתרשה גם ההכרה כי המונח "אדם" אינו מציין ישות מופשטת המזוהה עם תכונה כזו או אחרת: רציונאליות, יצירתיות או כל תכונה מופשטת אחרת. כעת מקובלת התפיסה לפיה בני אדם הם קודם כל יצורים גופניים. לפיכך המיניות אינה יסוד מקרי בקיומם; אדרבה, היא הקובעת את הווייתם.
הציונות הדתית, כחלק מהמהפכה המודרנית של הציונות, חילצה גם היא את הגוף מהדיכוטומיה גוף-נפש, וקיבעה אותו כמרכז הפעילות האנושית. בתודעה העצמית של מהפכני הציונית-הדתית - זו שהתגלמה, לדוגמא, בנוסחת "תורה ועבודה" - החזרת המעמד המיוחד לגוף היוותה חלק מרכזי משיקומה של היהדות.
יחד עם זאת, עד ראשית המאה הנוכחית, הציונות הדתית כמעט ולא נדרשה להביע עמדה ביחס אל המיניות בכלל ואל ההלכה בסוגיית המיניות בפרט. היו אלו השינויים הטכנולוגיים של ראשית המאה ה-21 וכניסתו של העולם הווירטואלי אל השדה ההלכתי, שדרשו ממובילי הציונות הדתית לעסוק לראשונה באופן ישיר במיניות. עניינו של מחקרנו הוא בהתמודדות הציונות-הדתית עם האתגר הזה.
בעשור האחרון, השיח ההלכתי בין הרבנים לציבור דתי נעשה בעיקר דרך אתרי שאלות ותשובות (שו"תים) וירטואליים. אתרים כגון "ישיבה", "כיפה" ו"מורשת" מעמידים לרשות הציבור רשימת רבנים הקוראים ומשיבים על השאלות ההלכתיות המופנות אליהם. השואלים הינם אנונימיים - כלומר, מוגנים מחשיפה - וביכולתם לבחור את הרב אליו הם מעוניינים להפנות את שאלותיהם. המאפיינים הללו, שלא היו קיימים עד כה בדיאלוג בין הרבנים לציבור, מאפשרים לשואלים לפתוח את רחשי לבם ולדרוש מההגמוניה הרבנית לענות על סוגיות רגישות שעד התקופה האחרונה כמעט ולא טופלו בפומבי.
לא נדרש עיון מעמיק בנושאים ה"חמים" באתרים על-מנת ללמוד כי היחס הדתי-הלכתי אל המיניות והגופניות מהווה את מרכז עולמם של השואלים. סוגיות כגון: אוננות גברית ונשית, הומוסקסואליות ולסביות ומגע לפני החתונה מטרידות אלפי שואלים. יש לזכור כי התשובות ההלכתיות באתר ממוענות לשואל, אולם הן חשופות לכלל הקוראים. בשל כך, הופכים השו"תים הווירטואליים למרחב בו נחשף הציבור לאידיאולוגיה הרבנית בסוגיות הנידונות. בנוסף, השו"תים הווירטואליים מאפשרים לנשים, לראשונה, להימצא בדיאלוג ישיר ופתוח עם הרבנים. הן מפנות שאלות מעולמן שלהן, ופעמים רבות גם מגיבות לתשובות הרבנים, הנאלצים להתמודד עם נשים ממשיות, ולא עם אישה מדומיינת.
בספרנו "גוף ומיניות בשיח הציוני-דתי החדש" שייצא לאור בקרוב, אנחנו מבקשים לעקוב אחר השיח החדש המתפתח בראשית המאה ה-21 בחברה הציונית-דתית סביב שאלת הגוף והמיניות, באמצעות בחינת טקסטים הלכתיים המופיעים בדיאלוג בין הרבנים לציבור. מסקנתנו העיקרית היא כי קו ההיכר הבולט של השיח הציוני-דתי החדש מתבטא בהצבת מתרסים גוברים והולכים המבקשים לבדל את השיח הציוני-דתי מן השיח ש"בחוץ". האירוניה ההיסטורית חוגגת את ניצחונה: הציונות הדתית, שבראשית ימיה ביקשה להיות חלק מהמהפכה הציונית המודרניסטית, מתקפדת לנוכח השינויים למרחב סגור, הדומה יותר ויותר לזה החרדי, שמעולם לא העניק אישור לגוף.
בין השאר, הספר עוסק ביחס ההלכה אל מיניות עצמית (אוננות) נשית וגברית ובמיניות אוטונומית של נשים (לסביות) - כלומר במיניות שאינה מכוונת כלפי הגבר ושאינה משמשת אמצעי עבורו. פרק נוסף מתמקד בפער שהשיח הציוני-דתי ההגמוני מייצר בין נשיות אידיאלית לבין נשיות ממשית.
יש לציין כי בעבר כבר הוצעו פתרונות הלכתיים שונים לאותן הבעיות, אולם דווקא בשיח החדש נדחו הרעיונות הללו. ההשוואה בין רעיונות שהועלו בעבר לתשובות ההלכתיות הנוכחיות מאפשרת לעמוד על טיב ההכרעה של הציונות הדתית, או לפחות של רבניה, ועל בחירתה בשיח מסתגר ומהותני ביחסו לנשים ולגברים.
למרות שעיקר דיונו של הספר הוא בשאלת הגוף והמיניות, מעקב אחר הכתיבה ההלכתית באתרי השו"ת מגלה גם כי הכתיבה הווירטואלית שונה מכתיבה הלכתית קלאסית. ניתן לומר שפוסק ההלכה במרחב הווירטואלי מתפקד כמו ה"פאסטור" (רועה) הנוצרי, שנדרש לדאוג לא רק לפענוח כתבי הקודש, אלא ממש לגאולת נפשו של צאן מאמיניו. הרועה הרבני באינטרנט אינו מסתפק בהצבת היעדים האידיאליים עבור השואל (כלומר, ב"דעתה של תורה"), אלא גם מפענח את חייו הפנימיים של השואל. הוא הפסיכולוג, והוא הוא שמאפשר לשואל להגיע מהווייתו הפסיכולוגית הבעייתית אל מרחב הגאולה, תוך ביקורת הערכים המודרניסטיים שהביאו אותו לכדי אותה מצוקה מלכתחילה.
הקריאה בפסקי ההלכה מלמדת על דיסוננס שנוצר בין החיים הממשיים של הקהילה הדתית לבין המרחב ההלכתי. כפי שכתב פוקו, שימוש בכוח טומן את זרעי ההתנגדות. הפסקים הווירטואליים, ועוד יותר מכך, תגובות השואלים אליהם, מלמדים על חוסר נחת ואף על תסיסה והתנגדות לאותה הלכה. איננו יודעים מי ינצח בקרב זה אך עצם קיומו של מאבק מלמד כי הזהות היציבה והסולידית של הציונות הדתית, או הזהות היציבה אותה התיימרה להציג, הולכת ומתערערת.
|
|
פרופ' אבי שגיא, ראש התוכנית ללימודי פרשנות ותרבות ומרצה במחלקה לפילוסופיה באוניברסיטת בר-אילן, הוא עמית מחקר בכיר במכון שלום הרטמן.
יקיר אנגלנדר הוא דוקטורנט המלמד בחוג למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית, ועמית מחקר במכון הרטמן.
|
|
| תאריך:
|
09/11/2010
|
|
|
עודכן:
|
09/11/2010
|
|
פרופ' אבי שגיא, יקיר אנגלנדר
|
|
|
ישראל, בדומה למדינות אחרות, הקפידה מאז ומעולם שלא להצטייר כמי שמתערבת ישירות בפוליטיקה הפנימית של ארצות הברית. בשנת 2010, כמו בכל מערכות הבחירות הקודמות, ממשלת ישראל נמנעה בקפידה מכל הצהרה או מחווה שעשויות היו להתפרש כמשקפות העדפה מפלגתית. יחד עם זאת, לנוכח היחסים המתוחים בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לבין הנשיא ברק אובמה, רבים העריכו, כי נתניהו יקדם בברכה ניצחון רפובליקני שיכרסם בהון הפוליטי של הנשיא, ויקשה עליו עוד יותר להפעיל לחץ על ישראל במסגרת מאמציו לקדם הסכם שלום. אם חשד זה הוא אכן נכון, אזי נתניהו היה יכול לצאת מעודד מתוצאות בחירות אמצע הקדנציה ששלחו לאובמה מסר של נזיפה עוקצנית. עם זאת, בהרהור שני, כל ציפייה שאובמה יהיה חלש מדי, או שיפחד יתר על המידה, לנקוט מדיניות אקטיבית אל מול הסכסוך הישראלי-פלשתיני עשויה לאכזב.
|
|
|
|
|
עוד בטרם היות ההיסטוריה והכתב, תיעדו בני האדם את תולדותיהם ואת הרהורי ליבם כמו אמונות ושאר רוח - בצורת ציורים על כתלי מערות בהן גרו. האמנות נוצרה כדי לרומם את האדם תוך המחשת חוויות ורגשות שיש בהם משותף לצופים בה. היצירות הנעלות מבין כל אלו שנוצרו במהלך ההיסטוריה - נשארו לנצח כאבני דרך של התרבות. נכון שהאמנים בהמשך נזקקו למצנטים, תומכים, ואלה באו בעיקר מקרב הכנסייה. ואכן, מיטב יצירות האמנות באלפיים השנים שחלפו - ניזונו מהמיתולוגיה הנוצרית בלבד באירופה, ומהמיתולוגיה המזרחית באסיה. כי באיסלאם וביהדות נאסר להתייחס באמנות לדיוקנאות אנושיים, מהחשש לחזרת הפולחנים הפאגאניים.
|
|
|
|
|
במרס 1945 הורה הגנרל ג'ורג' פטון, מפקד הארמיה המשוריינת השלישית של צבא ארה"ב בגרמניה, להקצות כוח משימה מיוחד לצורך שחרור 900 שבויים של בנות הברית במערב המדינה. הכוח יצא לדרכו, נכשל במשימתו ו-200 מבין 300 חייליו נפגעו. פטון לא סיפר שבין אותם שבויים היה חתנו, ג'ון ווטרס.
|
|
|
|
|
כפי שניתן לראות כבר במסך הכניסה לממשק של Crimepack, הכותבים של הערכה החליטו לפנות למכנה הנמוך ביותר של כל העבריינים בפוטנציה, עם תמונות שמזכירות את התחביבים של טוני מונטנה מהסרט "פני צלקת". השימוש בגרפיקה מושקעת, בתפריטים פשוטים ובגימיקים נועד למשוך חלקים גדולים יותר מאוכלוסיית העבריינים באינטרנט, גם כאלה שיש להם ידע טכני בסיסי ביותר. כותבי הערכה הוסיפו גם סלוגן לקמפיין השיווקי שלהם: "highest rates for the lowest price” - מה שאומר, בתרגום חופשי: פגיעה בכמה שיותר גולשים במחיר הנמוך ביותר. הקמפיין מתבצע בחלקו בצורה של דואר זבל, כמובן, ומתגאה בכך שהערכה לא משתמשת במספר גדול של פרצות אבטחה כמו ערכות פריצה אחרות, אלא מתמקדת במספר מצומצם של פרצות עם אחוזי הצלחה גבוהים במיוחד.
|
|
|
|
|
כדאי לקרוא את הנתונים של צה"ל לגבי הנעשה הגבול עם רצועת עזה. מתחילת השנה נורו לעבר ישראל מהרצועה יותר מ-300 פצצות מרגמה ורקטות קסאם. החמאס אומר רשמית כי הוא מתנגד לירי לעבר ישראל אך מעלים עין ובפועל מאפשר אותו בדיוק כפי שנוהג החיזבאללה בדרום לבנון. במקביל ממשיך החמאס להתכונן לקראת המלחמה הבאה נגד ישראל...
|
|
|
|
|
ממצרים העתיקה שבה העבדים העברים סיפרו על יציאת האבות מהגלות, עד ליציאת מצרים של תקופתנו היא מדינת ישראל
