מוקדם מדי לחגוג, חברים

הו, חיוך שביעת הרצון הזה השפוך על פני כתבינו בארצות הברית ופרשני רשתות הטלוויזיה והעיתונים היומיים שלנו נוכח "מפלתו של אובמה" בבחירות לקונגרס. איזו חגיגה! הנשיא המוכה, החבול, מרוט הנוצות, לא יוכל לפעול להשגת המטרה המוצהרת של ממשלת ישראל (כפי שהוצגה בידי ראשה ב"נאום בר-אילן") - להקים בשטחים שנכבשו ב-1967 מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל. נפטרנו ממנו ואנחנו חופשיים לדהור אל האבדון.

מומחה ערוץ 10 לבדיקת דעת הקהל בשוק הכרמל, שוחח ארוכות עם ברנש זחוח אחד, שהסביר לו שאזרחי ארצות הברית התאכזבו מאובמה משום שלא גילה נחישות במאבק בטרור. ומדוע נהג כך?, שאל המראיין. מפני שהוא מוסלמי, השיב המרואיין וגירד את חוטמו.

"משאלי רחוב" (כמו מדורי המכתבים למערכת, ובוודאי כמו הטוקבקים באינטרנט) - אינם משקפים דעת קהל. הם נתונים למניפולציה מעצם הבחירה האקראית, או לא אקראית, שבוחרים המראיינים את המרואיינים, והטוקבקיסטים - את עצמם. מכל מקום, אף שרוב המרואיינים בשוק הביעו דעות דומות, פה ושם היה בשוק מישהו שאמר דברים יותר שקולים.

אבל שליח הערוץ בוושינגטון עלה אף על השליח לשוק הכרמל. הוא יצא לרחוב לבדוק את דעת הקהל באמריקה אחרי הבחירות. מן הסתם היה הרחוב ריק, שכן הביא ראיון עם אדם אחד בלבד. אחד! ודווקא ישראלי-אמריקני או אמריקני-ישראלי - תקראו לזה איך שתרצו - שהביע שמחה על מפלתו של אובמה. כשנשאל מדוע, השיב: כי הוא רע לישראל. אכן מדגם מייצג של דעת הקהל האמריקנית, ומבט חודר לעומק הבעיות המטרידות אותה וקובעות את דפוסי הצבעתה.

ואיזו שמחה לאיד הציגו כלי התקשורת הישראלים בדיווחיהם על צניחתה של התמיכה באובמה. אפשר היה לחוש בריר הנוטף משפתותיהם של הפרשנים, שאו שאינם יודעים או שאינם טורחים לספר לקהלם שהתמיכה באובמה עדיין מגיעה לכמעט 50%, שהיא בארצות הברית תמיכה גבוהה בנשיא באמצע הקדנציה. התמיכה האמריקנית בבוש (שבישראל היה לו רוב מכריע) צנחה לכדי 30%. וסרקוזי, כך נודע בימים אלה, זוכה לתמיכה של 22% בלבד.

גם ה"נפילה" של מפלגת הנשיא המכהן בבחירות לקונגרס - אינה חידוש גדול. זה מכבר יורדת מפלגת הנשיא המכהן, כמעט בכל בחירות הביניים, גם בבית הנבחרים וגם בסנאט. בימי אייזנהאור הרפובליקני, מן הפופולאריים בנשיאי ארה"ב, היה הרוב גם בבית הנבחרים וגם בסנאט בידי המפלגה הדמוקרטית. וכך גם בימי כמעט כל הנשיאים שכיהנו מאז (והרי הרוב הרפובליקני בבית הנבחרים ובסנאט הצביע בעד הדחת הנשיא הדמוקרטי קלינטון, אלא שלא עלה בידו לגייס את שני השלישים הנדרשים להדחתו).

פרשני הטלוויזיה והעיתונות אצלנו מציינים, בהנאה כמעט גלויה, שהבחירות האלו מסמנות את מפלתו העתידה של אובמה בבחירות הבאות לנשיאות. מה שאינם יודעים, או שאינם רוצים לספר, הוא שמאז ימי רוזוולט, בכל מקרה שהיה לנשיא רוב לעומתי בבית הנבחרים, עלה בידו להיבחר מחדש. לא אחת (כגון בימיו של טרומן, שהפסיד בבחירות הביניים שלו 72 מקומות בבית הנבחרים) הביאה דווקא העובדה שבקונגרס היה רוב נגד הנשיא - לבחירתו מחדש, שכן אם יש מישהו השנוא על אזרחי ארצות הברית יותר מן הנשיא שלהם, הריהם נבחריהם לקונגרס.

הבחירות הבאות לנשיא עודן רחוקות. ואם יהיה לאובמה אפילו שמץ מכישרונם של רוזוולט, טרומן וקלינטון במאבק נגד בית נבחרים לעומתי המסרב לתמוך בחקיקה המיטיבה עם הציבור - תקופת הכהונה השנייה שלו מובטחת. ותקופת כהונה שנייה של נשיא שכבר אין לו מה להפסיד, היא תקופה מסוכנת ביותר ליריביו. נתניהו עושה שגיאה חמורה במאמציו לרכוש לו את נשיא ארצות הברית כיריב. מוקדם מדי לחגוג, חברים.