|
|
מוזיקאי אנטישמי שעוד לא נראה כמותו. ריכרד וגנר
|
|
|
|
|
החרם הציבורי על השמעת יצירות וגנר האנטישמי נמשך כבר שנים רבות, וטוב שכך. מי שאוהב את יצירתו ומסוגל להפריד בין האיש ליצירתו, מאזין בביתו למי שאהבה נפשו, ואם חפץ הוא מאוד, הוא נוסע עד קצוות תבל כדי לשמוע אותו בציבור. דוגמה לאיש כזה הוא עו"ד יונתן לבני, אשר התראיין ל
ידיעות אחרונות (15.11.10) וסיפר כי "נמאס לו מהנסיעות הללו" לרחבי תבל כדי לשמוע את וגנר בציבור.
אז מתוך עייפותו מנסיעות, הקים לו יונתן לבני עמותה שמטרתה השמעת יצירותיו של אחד מגדולי האנטישמים בשתי המאות הקודמות בארץ. נכון שיש עוד אנטישמים בעולם, ונכון שיש עוד רשעים שהם גם אמנים, אבל וגנר לאורך ההיסטוריה נתפש כגרוע מכולם.
וגנר שימש השראה לנאצים רבים בזמנו של היטלר. וגנר כתב מאמרים רבים נגד מוזיקאים יהודים (הנה ציטוט מאחד מהם: "כדי להסביר לעצמנו את אחיזת הדיבוק המבחילה והלא רצויה שנאחזה בנו על-ידי הטבע והאישיות של היהודים...") ונגד היהדות כדת, והמשטר הנאצי אימץ את המוזיקה שלו לחיקו.
היו שהגדילו עשות והתמרמרו באיזו זכות המדינה תמנע הקצבות ממוסדות ציבור שיחליטו להשמיע את המוזיקה שלו, ואף קשרו בינה לבין הודעת שרת החינוך בדבר מניעת תקציבים מתיאטראות שיחרימו את היכל התרבות באריאל. מיעוט קולני "נאור" הבז לכל ערך לאומי מנסה להכתיב לציבור רחב את התנהגותו, והכל בשם חופש הדיבור, חופש האמנות וחופש ההתבטלות בפני כולם.
חינוך ואמנות הם חלק מערכיו של עם, ומתן לגיטימציה לכל תופעה פוגע בנו כעם וגם בערכנו. יש במי להיתלות, ואפילו בבית המשפט העליון שאישר הקרנתו של סרט שקרי (כך קבע בית המשפט) בשם
חופש הביטוי.
עוד מעט קט ואבדנו.
