הכבושים האמיתיים

זו הסיסמה המהדהדת כל יום ו' בבילעין, בנעלין, בנווה צוף ובשייח' ג'ראח - אתרי הפרובוקציה שבחרו שמאלנים ואנרכיסטים לחולל בהם מהומות כדי להצדיק את עשרות המיליונים שארגונים עוינים ומדינות זרות שופכים עליהם במאמץ לערער את היציבות הפנימית של המדינה היהודית ("דה-סטאביליזציה" בעגה המקצועית של מפילי משטרים).

כל-כך התרגלנו לסיסמאות של השמאל ששכחנו לשאול: איזה כיבוש. הלא 1.5 מיליון הערבים ביהודה ובשומרון (להוציא קומץ המצויים באזור C וגם הם כפופים לשלטון האזרחי של רמאללה!) נשלטים היום על-ידי הרשות הפלשתינית, ורגל יהודי אסור לה, על-פי צו, לדרוך שם. ולרשות הזאת דגל והמנון ופרלמנט וממשלה ונשיא ומערכת משפטית ונציגות באו"ם ושגרירויות וגם כוחות מזוינים ומאומנים היטב. הם - כבושים? ו-1.2 מיליון ערביי עזה, הנשלטים שלטון דיקטטורי מוחלט על-ידי החמאס - כבושים?

יש ביהודה ובשומרון רק ציבור אחד החי - גם להלכה וגם למעשה - תחת כיבוש: המתנחלים היהודים. כששוחררו חבלי יש"ע ב-1967 הטילה ישראל על האזור ממשל צבאי, וכנהוג בשטח "כבוש" השאירו בו בתוקף את החוק הקודם, בתוספת חקיקה צבאית מיוחדת. המשטר הפך לצבאי והמפקד הצבאי תיפקד כ"ריבון". "כיבוש לוחמני" (belligerent occupation) קוראים למשטר צבאי בשפה המקצועית ולכן, עד אוסלו יכלו הערבים לזעוק: "הלאה הכיבוש". אולם מאז אוסלו, השתחררו התושבים הערבים מן הממשל הצבאי והם כפופים היום - אלה לשלטון עזה ואלה לשלטון רמאללה, בלבד. ומי כפוף עדיין לממשל הצבאי במלוא מובן המילה? המתנחלים היהודים בלבד! מדוע למשל ניתן לשלול מבני אדם זכות יסודית כמו בניית בית על-ידי צו פשוט של אלוף פיקוד. "בני האדם" האלה אינם אזרחי השטח שהם חיים עליו, הם אזרחי מדינה שכנה בשם "ישראל". בעוד השטח, על כל אשר בו, נתון לממשל צבאי, כלומר - לכיבוש.

הרבה מעבר לגזירת ההקפאה נתונות בידי הממשל הצבאי סמכויות רחבות, שהן במהותן אנטי-דמוקרטיות - סמכויות הנתונות למי שכבש שטח של אויב ומטרתן לדכא כל התנגדות של אוכלוסיית האויב, בשביל התמימים החושבים שהשלטון הצבאי הישראלי אינו משתמש בסמכויות של דיכוי נגד אזרחי ישראל החיים בשטח ה"כבוש" והקרויים "מתנחלים" - יש לנו חדשות: הם משתמשים, ועוד איך, ויעידו "צווי ההרחקה" שהם צווי גירוש, יעידו המעצרים הממושכים והשרירותיים, יעידו מעשי ההרס והוונדליזם, בדמי לילות חורף קשים, נגד משפחות ברוכות ילדים ותינוקות. ומעל לכל יעיד איום הגירוש, הבלתי אנושי והאנטי דמוקרטי.

את המתנחלים אופפת מערכת גדולה, מסובכת ומתוחכמת של חוקים צבאיים, שכל מטרתה למנוע מן היישוב היהודי ביו"ש, 350,000 נפש, מלגדול ולהתפתח. זו תחיקה של פרעה, "פן ירבה", המנצלת את סמכויות ה"כיבוש", והיא מוציאה לפועל, בשליחות מטעם ראש הממשלה נתניהו, על-ידי שר הביטחון ברק שאינו מסתיר את מטרתו הסופית, למחות מעל פני האדמה את ההתיישבות היהודית היושבת על 97% מן השטח ה"כבוש" (לא ברור!).

המתנחלים היהודים ביו"ש משלים את עצמם, שבהיותם אזרחי ישראל, משרתים בצה"ל ומשלמים את המיסים הישראלים הגבוהים - הם בעלי זכויות. האשליה נובעת מהיותם בני העם שניצח במלחמת ששת הימים וכבש ושחרר את השטח. אולם, הם שוכחים, שבינתיים העם ה"כבוש" השתחרר מן הממשל הצבאי - מן הכיבוש - ורק הם נותרו כפופים תחת כיבוש. ברוחם, בדמיונם, הם עדיין "כובשים". בפועל, במציאות, הם ה"כבושים" היחידים שנותרו בשטח. ועל כן, הגיע הזמן שיתעוררו ויקראו בקול גדול: "הלאה הכיבוש"!

ידיעה עיתונאית: שרה דורון ז"ל, לשעבר ח"כית ושרה מטעם הליכוד, הלכה לעולמה. בישיבת הכנסת ספד לה ראש הממשלה, בין השאר במילים אלה: "שרה דורון הייתה לאומית במובן של מחויבות עמוקה לרעיון הציוני ולמדינת העם היהודי...".

ומה בדבר מחויבות או חיבה או נאמנות של המנוחה לארצו של העם היהודי, זו שנהגו לקרוא לה "ארץ ישראל"? האם מקרה הוא, שבשיח של נתניהו כמו בשיח שהשמאל הטמיע בשפת העם כולו, כביטויו הנפלא של אורי אליצור. "ארץ ישראל איננה עוד. מדינת ישראל בלעה אותה, כמין אלמנה שחורה הטורפת את מי שהיפרה אותה?".

הנה, ראו למה אני מתכוון:

• תעשיין ישראלי מתלונן ברדיו ("קול ישראל", גל ב', 12.8.08) שאת רוב המחברות מייצרים בסין, ומוסיף: "היו לנו תמונות נוף של מדינת ישראל". באמת? האם למדינה, שבמהותה היא גוף משפטי בלתי קורפורלי, לא-גשמי, יכול להיות נוף? ואולי הנוף אינו שייך בלעדית - לארץ?

• בטקס הענקת פרס ישראל לאפרים קישון משבחים את "אהבת המדינה" של חתן הפרס. אולם בתשובתו הוא עונה: "עם נפלא, ארץ נהדרת". כי קשה לאהוב גוף משפטי.

• הכתבת אורלי אזולאי-כץ מצטטת מנאום הנשיא בוש באזכרה: "אילן רמון טס מעל ארצו, מעל ישראל". אך לא כך אמר הנשיא בקולו. במו אוזנינו שמענו אותו אומר "טס מעל ל-"Land of Israel". מפני גיבורנו האהוב זכרונו לברכה בטוסו מעל, ראה ארץ, רק ארץ, פשוט מפני שמדינה אי-אפשר לראות. אבל אצל הכתבת הארץ נמחקה מן המילון.

• בטלוויזיה מראיינים פרטיזנית יהודייה, מתוך הרוסית שלה חשבנו שהבנו שלוש מילים: "פה בארץ ישראל", אבל כנראה טעינו, בתרגום למטה נכתב: "מדינת ישראל".

חשיבה פוליטית עקומה משחיתה את השפה, וזו מצידה משחיתה את החשיבה. ארץ ישראל גורשה מן השפה העברית ואת מקומה תפסה המדינה, למרות האבסורד שבדבר. וכי למדינה יכול להיות מזג אוויר? ולהבדיל, היכן נקברים? בתוך האדמה, הארץ או "במדינה"? בידקו בשפות אחרות: האנגלים חיים ב-Country , לא ב-State, הצרפתים ב-pays, לא ב-Etat, הגרמנים ב-Land ולא ב-Staat, הערבים 'בלד' ולא 'דאולה'...

די לגירושה של ארץ ישראל מתוך שפתנו, די לגירוש!