את דרכו של שייח' אחמד יאסין אל הבתולות ואל מנעמי גן העדן מלוות מקהלות של מייללים, גם מבני עמנו, שסופדות ל"מנהיג הרוחני של החמאס", שסולק מדרך הטרור עם שחר בצאתו מן המסגד בעזה.
ארגוני טרור חיים באזור הדמדומים. כדי לאפשר להם פעולה בטוחה, הם מגבירים את הבלבול - בתקווה, שמישהו יעלה בחכת התעמולה, ויאמין להם. בעיקר, מודגש הדבר כאשר לציבור, שאינו בקי, מוצגת חזות נקייה והגונה של פעילות פוליטית של הארגון, הנפרדת לחלוטין מפעילותו "הצבאית". תפיסה זו מנוגדת למהות ארגוני הטרור: מדובר בארגון כולל, הפועל במתואם, ובמוטת שליטה קצרה ביותר בכל תחומי החיים - כדי להשיג את מטרותיו.
לא מזמן פסק הפרלמנט הספרדי, כי המפלגה הלאומנית בטאסונה של הבאסקים אינה ראויה לשבת בפרלמנט עקב תמיכתה הגלויה במטרות ארגון הטרור הבאסקי ETA. כמו ארגוני פשע אחרים, ארגוני טרור בכל העולם מנסים לנצל את החירויות, שמעניקה הדמוקרטיה - חירויות הפרט וזכויות האזרח - את הכלים הדמוקרטיים (כמו בתי-משפט) על-מנת לקדם את ענייניהם, ולשבש פעולות לאכיפת החוק.
דמוקרטיה - כפי שאמר צ'רצ'יל - הנה שיטת השלטון הגרועה ביותר - פרט לתחליפיה. הדמוקרטיה מנפיקה לאויביה כלים להילחם בה. כך, נדמה לרגע, שהפתרון הנו ויתור על הדמוקרטיה, ולא היא. בסיכומו של דבר, בדרכה הברווזית והלא-יעילה, תנצח הדמוקרטיה. היא הביסה את הנאציזם וגם את אחיו התאום והרצחני הקומוניזם הסובייטי.
ארגוני טרור משתמשים לרעה במערכת המשפט ובזכויות, שמעניקה הדמוקרטיה (משפט הוגן, ייצוג משפטי וכו') - גם כאשר הם נתפסים בקלקלתם. יוצאי-דופן היו האמריקנים, שהוציאו את מחבלי אל-קאעידה, שנלכדו במהלך המלחמה באפגניסטן, מסמכות השיפוט של בתי-המשפט האמריקנים. האמריקנים כלאו אותם במחנות מעצר בגואנטנמו, קובה, ושם הם ממתינים לגורלם. למרות זאת, מנסה האגודה האמריקנית לזכויות האזרח (ACLU) לבדוק משפטית את הסוגיה; והעניין עדיין נדון בבית-המשפט העליון של ארצות-הברית.
צריכים לשים לב לניסיונות של בני עוולה להשתמש בדמוקרטיה נגד הדמוקרטיה. הנשיא ג'ימי קארטר נכנס כמו קרנף לחנות חרסינה, ואנס את השאח של אירן להתקפל, בשם הדמוקרטיה וזכויות האזרח, מול איאטוללה חומייני. כידוע, כתוצאה מכך לא שפר מצבם של האיראנים, וגם הדמוקרטיה לא גדלה באירן.
דווקא נשיא מפוקפק כמו ביל קלינטון הבין זאת היטב. ללחימה בפשע בארצות-הברית הוא אימץ חקיקה קשוחה נגד פושעים. חקיקה זו שימשה בסיס לחקיקה אמריקנית נגד טרור אחרי אירועי ה-11 בספטמבר 2001. גם חקיקה זו נגד טרור עוברת כעת בדיקה מחדש על-ידי בית-המשפט העליון של ארצות-הברית - בלחץ כבד של חסידי זכויות האזרח.
במלחמה בסמים, במלחמה ב"מאפיה" ובמלחמה בטרור יש מצבים דומים. עורכי-דין מושחתים, פוליטיקאים מתחסדים ופעילים תמימים למען זכויות אזרח משמשים חוד החנית למען "הרעים". חלקם - בגלל חופן דולרים; חלקם - אידיאליסטים. כך, אצלנו, מנסים עתה למתוח - בחסות בג"צ - עד אבסורד את זכויות האזרח כאשר מדובר בהקמת גדר, שאולי תימנע טרור. כמו כן, מנסים אצלנו למנוע את מדיניות הסיכולים, ולהגביל את האמצעים לחקירת חשודים בטרור.
ההפרדה, שעושים טרוריסטים בין "זרוע פוליטית" של פעילותם לבין "זרוע צבאית" למעשיהם, הנה נכס אסטרטגי של ארגוני טרור. מאז ומתמיד נוטים ארגוני טרור לבלבל את הקהל בכך שהם טורחים לעמעם את הגבולות בין פעילותם הפוליטית לבין פעילותם הצבאית. למשל, IRA מול המפלגה שין פיין, המייצגת בפרלמנט הבריטי את האינטרסים של הקתולים בצפון אירלנד (אלסטר); וכבר הזכרנו את היחסים בין ETA לבין בטאסונה.
לתנועת טרור מופעים רבים: תעמולה, גיוס, מודיעין, כספים, הדרכה, מבצעים ועוד. לכאורה, ניתן להציג את הטרור כתנועה לתיקון חברתי, שעוסקת בדת, בחינוך, בצדקה, בתפילה, בעבודה סוציאלית ובעוד פעילויות אזרחיות. כל אלה הם כיסוי לפעילות הטרור - החלק הגלוי של הקרחון - ומטרתו לאפשר את פעילות הטרור, ולהעצימה.
לארגון טרור דרוש מימון רב. לכן, אחד האמצעים החשובים ללחימה בו הינו מאבק נגד איסוף כספים לארגון ונגד מאמציו להלבין הון, שנאסף בדרכים מפוקפקות, ולהעבירו ממקום למקום. חלק מהכספים הללו נאספים למען ארגוני הטרור המוסלמיים באמצעות קרנות צדקה וסעד, שכביכול עוסקות בתמיכה במסכנים ובדלים. מאחורי כל מתאבד יש שובל ענק של אנשים, העוסקים בהוצאת פיגועים. את המנגנון הזה מממנת גם פעילות חוקית-כביכול של גיוס כספים בתואנה של צדקה. ואכן, לרבים מארגוני הטרור יש פעילות חברתית חשובה. אך, צריך לזכור תמיד, שכוונתה להגיע לשליטה ברחוב על-מנת להגביר את הגיוס לשורות הטרור. בבחינת "שלח לחמך על פני המים ...".
על-מנת לנצל לרעה את תמימות הציבור - בעיקר, בארצות ניטרליות - מציגים את פעילי הטרור, כמו אחמד יאסין וכמו חאלד משעל, כפעילים פוליטיים. באותה מידה גם מרוואן ברגותי היה פעיל פוליטי. גם לבארוני הפשע יש חזות מהוגנת, שלא עוצרת את הרשויות לאכיפת חוק.
לכן, יש להשאיר את הדג במים, ולא לתת לו לעלות ליבשה: פעילי טרור צריכים להישאר פעילי טרור. אסור לתת להם לבלבל אותנו, ואסור לנו לדמותם לפעילים פוליטיים. כיוון שעסקני הטרור הינם בני-מוות, אסור לתת להם ליהנות מחסדי הדמוקרטיה, שהם מנסים למוטט.
_______________
אביתר בן-צדף הוא עמית-מחקר במכון הבינלאומי למדיניות נגד טרור ICT)) במרכז הבינתחומי הרצליה
