במזרח התיכון אין ארוחות חינם

במקביל ללהבות האש והעשן שהיתמרו לשמיים מעל רכס הכרמל הנשרף, ולצד המטוסים והמסוקים שחגו ממעל, חג גם ראש הממשלה בנימין נתניהו במסוקו כשהוא מתפקד כפרויקטור הראשי של מבצע ההצלה. הצלמים המלווים אותו הנציחו אותו מעיין במפות השטח במהלך הטיסות ובהופעותיו לפני הציבור כשהוא מוריד הוראות ומתווה דרכי פעולה. גם פירוט השיחות הטלפוניות עם מנהיגי העולם בבקשה לשלוח עזרה דחופה לא נעדרה מהן. המטרה, כמובן, לשרטט מנהיג המתפקד ברגעי משבר קשים.

אלא שכבר בשלב זה, מיד עם הכרעת האש, נדמה כי נתניהו פסע צעד אחד יותר מדי ברצותו למנף את "ימי הכרמל" לביצור תדמיתו כמנהיג לאומי. כך צריך להבין את פנייתו למבקר המדינה להוסיף את האסון לדוח המעקב הקשה על מערך הכבאות. אפשר להניח כי בכך ביקש לזכות בדברי שבח מהמבקר שמטבעו מרבה להטיח דברי תוכחה. המבקר לא נענה לפנייתו. יש להניח כי נתניהו גם לא נלהב לוועדת חקירה ממלכתית - שבמקרה זה איננה דרושה כי הרי כל הכשלים מוכרים וידועים - כי הוא מבין כי וועדה כזו תלך אחורה בזמן ותנבור בימים בהם כיהן כראש ממשלה ושר האוצר.
יותר בעייתית היא התנהלותו כלפי חוץ. כאן מתגלה נתניהו כמי שמבקש לגזור קופונים מדיניים מהירים מהיענותן ההומניטרית המהירה של מדינות רבות לקריאתו הנואשת להציל את ישראל מהאש. אחרת קשה להבין כיצד אץ רץ כבר לשוחח עם מנהיגי האזור על הרעיון להקים מערך כיבוי חירום אזורי שאך זה עתה הוצג לפניו כרעיון בוסר. סילבן שלום טען כי הרעיון שלו.

אבל הסוגיה המטרידה יותר קשורה בטורקיה. העובדה שממשלתה הסכימה לשגר מטוסים לכיבוי השריפה התקבלה בירושלים כאות לרצונה של אנקרה לשפר את היחסים בין שתי המדינות. בעוד האש משתוללת מיהר נתניהו להתקשר לרג'פ טאיפ ארדואן, ראש ממשלת טורקיה, ולהודות לו על המחווה ו"חוגים מדיניים" החלו להפיץ את המסר כי אנו ניצבים על מפתנו של עידן חדש בקשרי ישראל טורקיה ולראייה התקדמות שיחות בין נציגי שתי המדינות בג'נבה. העובדה שארדואן הצהיר בימים האחרונים יותר מפעם אחת כי טורקיה לא מוותרת על תביעותיה מישראל להתנצל על מה שתרחש על סיפון ספינת המרמרה ולשלם פיצויים למשפחות הרוגי הספינה, לא קיררה את האופטימיות בירושלים.

פעם נוספת חוזר על עצמו החיזיון של התנהלות ממשלת ישראל הנוטה לעתים לראות צל הרים כהרים. האם מישהו שכח כאן את דבריו התוקפניים של ארדואן לפני כשבועיים בעת ביקורו בלבנון כשהצהיר כי בהתלקחות עתידית במזרח התיכון טורקיה לא תישאר מהצד. האם לא מכירים כאן את המהלכים שלו להפוך לבן ברית של אחמדינג'אד, לשמור על קשרים טובים עם אסאד ולראות בחיזבאללה גורם חשוב בממשל הלבנוני. לא צריך להיות מדינאי הנהנה מגישה לניירות עמדה ולדוחות מודיעין סודיים כדי להעריך כי ארדואן המוסלמי האדוק קרוב יותר בדעותיו לאויביה של ישראל במזרח התיכון עם כל המשתמע מכך.

בנימין נתניהו כראש הממשלה צריך להבין כי טורקיה עשתה מחווה הומניטרית כלפי ישראל אבל אין בכך בהכרח להעיד על אביב חדש ביחסי שתי המדינות לאור דרישתו החוזרת ונשנית של ארדואן להתנצלות ותשלום הפיצויים. לכן, מוטב שהממשלה בירושלים תשקול היטב בטרם החלטה את ההשלכות שעלולות לנבוע עם תסכים לדרישותיו האולטימטיביות כמעט. הישג לארדואן יעצים עוד יותר את דמותו בעולם המוסלמי בכלל והערבי בפרט ויגמד עוד יותר את דמותה של מדינת ישראל.

בנקודת זמן זו צריך להצטער שממשלת ישראל לא הסכימה לחקירה בינלאומית של תקרית המשט ובמקום זה מינתה את ועדת טירקל, שכמעט נשכחה מלב. היום גם ברור, מה שהיה צריך להיות ברור כבר בתחילה, כי ועדת טירקל לא תוסיף נקודות זכות יקרות לישראל בדעת הקהל העולמית ובודאי שלא אצל הטורקים. ועדה בינלאומית הייתה חייבת לחקור גם את התנהגותם האלימה של אנשי ארגון הטרור הטורקי שהתעמתו עם חיילי השייטת (ראו מאמרי מ-4.6.2010). אלה האנשים עבור משפחותיהם דורש ארדואן את הפיצויים.

טורקיה היא מדינה מרכזית במזרח התיכון ולישראל יש, כמובן, אינטרס גדול לקיים עימה קשרים קרובים, כפי שהיה בעבר הלא רחוק. אבל אינטרס זה איננו יכול להצדיק את התשלום שנדרש ממנה כי המחיר בעתיד רק ילך ויגדל. בין אם רוצים להכיר בכך ובין אם לא, בהעדר אופק להסדר עם הפלשתינים הסיכויים לדיבידנדים מדיניים מזדמנים הם קלושים למדי, וגם הרעיון למערך כיבוי חירום אזורי מעשי איננו אלא בגדר משאלת לב בלבד.