הוויכוח הציבורי בעד או נגד ועדת חקירה ממלכתית לבדיקת אסון הכרמל הוא בעיקרו בין שתי קבוצות - בין אלו שעלולים להיפגע מממצאי הוועדה לבין אלו שעשויים להרוויח מהפגיעה בראשונים. אבל את הציבור הרחב השיקולים של הנ"ל ממש לא מעניינים וצריך לומר את הדברים בשפה ברורה: אם האחראים למחדל לא יתנו את הדין ולא ישלמו ביוקר על המחדלים שלהם - המחדל הבא בפתח.
זו מסקנה מתבקשת שמתווספת ל 43 סיבות עשנות אחרות שדמן זועק מהאדמה לחקור ולאתר את האחראים לתוצאה הנוראה הזאת כדי שכל המתרשל והמחבל ישא בתוצאות ויבין שיש דין ויש דיין.
לא לעריפת ראשים מכריזים בעלי העניין? - כן לעריפת ראשים יענו האזרחים שהופקרו לאסון. לצערנו אין כלי מתאים יותר למיצוי הדין מאשר וועדת חקירה ממלכתית על כל מגבלותיה הידועות. הטיעון שהעובדות ידועות ומרביתן מצויות בדוח
מבקר המדינה הוא נכון אך היכולת לתרגם את הממצאים למסקנות אישיות ולגזירת דינם של המתרשלים היא של וועדת החקירה הממלכתית בלבד. והפעם אין לפסוח על השלב ההכרחי הזה של קבלה ונשיאה באחריות עד תום.
מערך הכבאות וההצלה פעל באירוע השרפה של יערות הכרמל במגבלות שייצרו פוליטיקאים, פקידים ומי שמתיימרים להיות מנהיגים. וועדת החקירה הזאת אינה נחוצה רק כדי להבין את הסיבות שגרמו לאובדן חיי האדם, הרכוש ושרפת היערות. זו אינה הסיבה העיקרית להקמתה. הבעיות של מערך הכבאות והפתרונות להן, מעוגנים ברצף החלטות ממשלה משנת 1995 ועד כחודשיים שקדמו לאסון.
הוועדה הזאת נחוצה בעיקר לשם איתור הגורמים לאי יישום ההחלטות האלה. כדי שנדע מי ולמה. כדי שאפשר יהיה להצביע עליהם ולקרוא להם בשמם. כדי שנזכור אותם כשנלך בפעם הבאה לקלפי.כ די שנדע כי למחדל יש כתובת, כדי שיידעו גם הפוליטיקאים שסמכות פרושה אחריות ושלחוסר אחריות יש מחיר. גם מחיר אישי.
אם איש לא ישלם על רשלנות ועל שיקול דעת לקוי או ציני בקביעת סדרי עדיפות יגיע לבטח עוד מחדל ועוד אחד אחריו ואין דרך אחרת למנוע את שרשרת המחדלים. לא צריך להיבהל מהצדקנים ובעלי העניין שמנסים למנוע את הקמתה בתירוצים שונים. הצורך בוועדה גובר על כל שקול אחר. "לא צריך לערוף ראשים" זו סיסמתם של המחדליסטים ותומכיהם לדורותיהם. טעינו, לא נורא, תנו לנו להמשיך לשבת על הכסא המרופד, נבטיח ללמוד מטעותנו. אבל הניסיון הציבורי הוא שונה והמסקנה המתבקשת היא הפוכה. אם לא ייערפו ראשים, הראשים הנכונים, לעולם לא נצא מהמעגל הסגור של האסונות.
הוועדה תדרוש תשובות לשאלות רבות. שיואילו ויסבירו (אולי ההסברים יהיו משכנעים?) מדוע לא יושמו המלצות וועדת גינוסר מ-1998 לרפורמה מקיפה במערך הכבאות?, מדוע לא יושמה החלטת ממשלה מס' 3484 להקמת רשות כבאות כנגזרת מהמלצות וועדת גינוסר?, מדוע בוטלה החלטת ממשלה להמשך השימוש בפלטפורמות של חיל האוויר כמרכיב במערך הכבוי הארצי ומדוע לא נבנתה כל אלטרנטיבה לכך?.
התשובות לשאלות עיקריות אלו אמורות להבהיר את התנהלות האנשים והמערכות בכל דרגי השלטון והמנהל שעסקו בנושא. צריך לזכור כי רק לוועדת חקירה ממשלתית יש סמכות להמליץ להעמיד לדין את האחראים או לנקוט נגדם בסנקציות מעשיות. רק לוועדה כזאת יש שיניים, שיניים שמקנה לה החוק. ויש גם לומר בברור לחברי הוועדה כי במידה ותמצא שיש מחדל, ויש אחראים למחדל, היא לא תוכל להתחמק מאמירה ברורה ונחרצת לגבי המסקנות האישיות כלפי אותם האחראים ולא תסתתר מאחורי מסרים מעורפלים על ציפיות שיש להם או היו להם מאחראים אלו. הציבור לא יקבל יותר את החמקמקות הזאת.
כמו תמיד ישלפו בעלי העניין את הספינים השחוקים על גרדומים בכיכרות כדי לייסר את מצפונו של הציבור ולעורר חמלה כלפי הנבדקים אבל לא עוד. וועדת חקירה ממלכתית כאן ועכשיו.
