כן, אני מתנגד למינוי ועדת חקירה לאסון השריפה בכרמל. לא מפני שאני תומך בעמדתו של ראש הממשלה, המתנגד נחרצות לוועדה כזאת, אלא מפני שאני מתנגד למינוי ועדות חקירה. הן מיותרות.
העיתונאי אמנון אברמוביץ סקר ומנה שבעים ועדות חקירה שמונו במדינה והמסקנות של רובן המוחלט - לא קוימו. בודדות מאד הוועדות שהמלצותיהן בוצעו, אולי רק בחלקן.
כלומר, הניסיון מוכיח שוועדת חקירה לא מתמנה כדי לדעת את האמת או כדי להסיק מסקנות או כדי לערוך שינויים. ועדת חקירה מתמנה כי יש זעם ציבורי. יש "עליהום" על מישהו - על הממשלה, על אחד השרים, או על אחד המוסדות. ואז הטכניקה פשוטה: ממנים ועדה, שבה שופט ועוד אנשים מכובדים, בעלי ניסיון ומוניטין ונותנים להם לחקור, לזמן עדים, לבדוק עובדות.
האנשים המכובדים ובעלי הניסיון יודעים שסופן של מסקנותיהם במגירה. באותה מגירה מיתולוגית באחד ממשרדי הממשלה בחדר שאיש אינו נכנס אליו. הם יודעים שהמסקנות לא ימומשו. אבל, אולי בסתר ליבם הם מאמינים ש"לי זה לא יקרה", כלומר את המסקנות שלי - יקיימו. כמו שמאמין כל נהג פרוע על הכביש ש"לי זה לא יקרה"...
לא עומד לרשותי הארכיון של אמנון אברמוביץ, אבל הזיכרון שלי מאשר את הממצאים שלו.
עכשיו קרה אסון נורא. 44 איש, סוהרים ושוטרים, נספו בשריפה בכרמל. הטלטלה הייתה עצומה והזעם רב. יש ויכוח אם עוד כבאיות וציוד היו מצילים את הנספים או עוד מטוסי כיבוי או פתרון אחר. ואז, כדי להסיט את דעת הקהל מבקשים למנות ועדה. אולם, משיקולים פוליטיים לא מיהר ראש הממשלה למנות ועדה, אבל העיקרון הציבורי חי וקיים: רוצים ועדות חקירה.
אז אם לא ועדת חקירה - מי יחקור? מי יבדוק ויוציא מסקנות?
הגופים הנוגעים בדבר הם שצריכים לבדוק. משרד הפנים, שירותי הכבאות, המשטרה.
אני רואה את הבעת הגיחוך על פניכם. משרד הפנים יבדוק? הגוף הזה שאיננו מאמינים לו? שירותי הכבאות יבדקו? הרי אנחנו יודעים שהם לא מאורגנים, שהם מפוצלים...
המשטרה תבדוק? הרי שמענו על פרשת בר-לב והניצבים...
בקיצור, איננו מאמינים לאף גורם רשמי. אנחנו רוצים שמישהו חיצוני יבדוק.
יש עיתונאים. יש תקשורת. האין זה תפקידה של התקשורת - "כלבי השמירה של הדמוקרטיה"? אבל התקשורת הרי סמולנית, מוטה, משמיצה את ראש הממשלה והשרים. התקשורת לא מתאימה.
טוב, אם כך, זה תפקידם של בתי המשפט. לא, הרי קראנו את ההשמצות על בית המשפט העליון, על
דורית ביניש...
אז
מבקר המדינה יבדוק. גם עליו התעופפו השמצות בתקופה שחקר את פרשיות אולמרט. התקשורת קבעה שהוא רודף פרסומת וכו'.
אז אם גם מבקר המדינה אינו טוב דיו לבדוק את המחדל, אם איננו מאמינים לגופים החיצוניים, המסקנה פשוטה - איננו מאמינים לאף אחד. כולם מושחתים. משרד הפנים, הכבאים, המשטרה.
אני חושב שאנחנו צריכים להציג את המראה ולראות שאי האימון המקיף הזה, החיפוש אחרי גורם חיצוני שיבדוק, עומד בבסיס של אנומליה שלטונית בארץ. אנחנו בוחרים מפלגות, שמרכיבות את הכנסת. הכנסת בוחרת קואליציה, מרכיבה ממשלה ומביעה בה אמון. כל זה כדי שאנחנו, הבוחרים, נשמיץ את נבחרינו ולא נאמין להם. הסיסמא מושחתים נמאסתם מהדהדת בראשי והקריאה לוועדת חקירה נשמעת ברבים.
בקיצור, הצילו אותנו מן המוסדות שאנחנו בחרנו - ממשלה, שצריכה לשלוט, וכנסת, שצריכה לבקר.
תנו לנו במקום זה ועדת חקירה ואחר כך נקבור את מסקנותיה.
מי קובע את הקצבאות לחרדים?
אני הולך ושואל את השאלה הזאת כל מי שמזדמן על דרכי. התגובה אחידה: הבעת פנים מופתעת מן השאלה הדבילית והתשובה ניתזת מיד: החרדים קובעים. ואז אני חוזר ומדגיש: אני מבקש את העובדות. לא נימוקים - אם זה טוב, מוסרי, או לקוי ולא הגון.
מי קובע?
הבעת הפנים של בני שיחי נבוכה, כאומרים: מה הוא רוצה ממני... אז העובדה שונה. בכל כנסות ישראל מאז ייסודה היה רוב לחילוניים. בכל הקואליציות והממשלות היה רוב לחילוניים. כל ההחלטות לקבוע קצבאות לחרדים נתקבלו ברוב חילוני. עובדה.
וכאן מתעוררים בני שיחי ומצהירים בהתלהבות בנימוקים שמתחילים במלה "אבל"...
אני חוזר ומדגיש: אינני מבקש נימוקים והערכות אם זה טוב, מוסרי או לא הגון. רק עובדה: מי קובע את הקיצבאות לחרדים? ובני שיחי הנבוכים מודים שהחילוניים מחליטים. יש לחילוניים נימוק: בלי החרדים לא תהיה קואליציה.
ובכן, טעות. הקואליציה של אריק שרון ב-2003 השאירה את ש"ס ויהדות התורה בחוץ. שינוי נכנסה במקומן עם ישראל ביתנו. זה החזיק מעמד עד ההינתקות ואז שינוי והימין עזבו, והעבודה ויהדות התורה נכנסו.
אלו עובדות ולא הבעת דעה.
