השופט מחכה למשיח ולסיום השביתה

תסכול, חוסר אונים והומור ציני. זו התערובת בה הגיב היום (ד', 29.12.10) סגן נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים, יעקב צבן, לשביתת הפרקליטים הנמצאת ביומה ה-43. הרבה יותר מכך הוא לא יכול היה לעשות, משום שלפחות כרגע - לא מוכן צבן לשלוח נאשמים בחזרה לרחובות.

צבן ישב בראש הרכב פלילי, לצידם של מרים מזרחי ורפי כרמל, ונתן את הטון בתיקים שהתנהלו לפניו כבסרט נע. בזה אחר זה קמו הסניגורים וביקשו להשתמש בסעיף 133 לחוק סדר הדין הפלילי - הסעיף המאפשר לבית המשפט לזכות נאשם או לבטל את כתב האישום נגדו, אם המדינה אינה מתייצבת לדיון.

החלטתו של צבן בכל התיקים הייתה זהה: דבריהם של הסניגורים בהחלט ראויים ומשכנעים, אך נכון לעכשיו - האינטרס הציבורי גובר, ומשמעות הדבר היא שיש להותיר את כתבי האישום על-כנם. צבן קבע תזכורות ל-9 ול-12 בינואר, מתוך תקווה שהשביתה תסתיים עד אז. מחוץ לפרוטוקול הרשמי ולהחלטות היבשות, הרשה לעצמו צבן להביע את דעתו על השביתה.

"שביתה היסטרית"

"זו שביתה היסטורית", אמר אחד הסניגורים, וצבן הגיב: "היסטורית, היסטרית - כל מה שתגיד הוא נכון". הוא גם הרהר בקול: "השאלה היא האם כל הרכב צריך לקבל החלטות שנראות לו [לגבי סעיף 133] או שצריך לקבל הנחיה. זו שאלה גדולה". והוסיף: "אני כל יום בטוח שהמשיח יבוא מחר וגם שהשביתה תסתיים מחר". הסניגור חובש הכיפה העיר: "אנחנו מחכים למשיח כל שעה". צבן השיב, שמבחינתו יהיה בסדר גם אם השביתה תסתיים מחר.

בתיק הבא, חשף צבן עוד טפח מכוונותיו. לפני שדחה את הבקשה לבטל את כתב האישום, אמר לפרוטוקול: "טענות הסניגורים ראויות, ואפשר כי בישיבה נוספת משקלן יהיה רב יותר". לאחר שקבע תזכורת ל-12 בינואר, הוסיף צבן בציניות: "הרי ברור שהשביתה תסתיים עד אז; כך חשבנו גם ב-18 לחודש הקודם".

לקבוע לתזכורת

תיק אחד מצריך מצבן קצת יותר התלבטות. מדובר בנאשם קטין, המצוי במעצר וקיים חשש לבריאותו הנפשית; בדיון שבוטל אמורים היו הפסיכיאטרים מטעם המדינה להיחקר על חוות דעתם. צבן מאפשר לסניגור לטעון ביתר אריכות, אך לבסוף מעלה שאלה: "נניח שהקטין ישוחרר; אם יש חשש שהוא חולה, לאן הוא יילך?" הסניגור נבוך ואין בפיו תשובה. צבן שב ומחליט: לקבוע לתזכורת.

"כבר אין לנו תחושה"

בתיק הבא שואל צבן אם הנאשם נוכח באולם; המשאית מכלא רמלה הגיעה באיחור של שעה ("גם הם כבר מבולבלים מהשביתה", העיר צבן בתחילת הדיון). כאשר הוא נענה בחיוב, מציין צבן: "כבר יש לנו היכרות אישית איתו, מרוב הפעמים שהוא הולך ובא".

לגופם של דברים, מקשה צבן: אם הסניגור רוצה שכתב האישום יבוטל בהסכמה ושהמדינה תוכל להגיש אותו שוב לאחר השביתה, האם אין צורך בהסכמת המדינה? "היה פעם נשיא בית משפט שחשב שאפשר", הוא אומר במין הומור פנימי. צבן מביט לשולחן הסניגורים העמוס ומחייך: "אנחנו רוצים שכולכם תישארו פה, כי כבר אין לנו תחושה [של ניהול הליכים]". לאחר החיוך, הוא נותן את ההחלטה הקבועה: לקבוע לתזכורת ב-12 בינואר. "אולי העולם ישתנה עד אז. אולי ישנו אותו שאנחנו נשנה", הוא מוסיף - רמז נוסף לכך שאם השביתה תימשך, ייתכן שנראה ביטול סיטונאי של כתבי אישום.

עוד הערה בשולי הדיון: הסניגורים הרבו לטעון, ובצדק, שהנאשמים אינם צריכים לשלם את מחיר השביתה, במיוחד אלו מביניהם הנתונים במעצר. אך כאשר הגיע הזמן לקבוע את דיון התזכורת, הסתבר שלא תמיד טובת הנאשמים היא השיקול הראשון שלהם. היו סניגורים שביקשו לקיים את התזכורת בתאריך המאוחר מבין השניים שהציע צבן, בגלל דיונים אחרים. במבט מהצד, זה נראה לא יאה.