|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
לאחר קריאת "מוצא המינים" של צ'ארלס דרווין, מתקשה אני ללכת בדרכם של מפרשים מוּרשים, הגורסים שיש להתחיל את ההיסטוריה של היקום במעשה הבריאה ● כך קורה לי, שאני מצטמרר מהתנהגותו של עזרא הסופר כלפי נשים לא-יהודיות, לעומת יחס שונה בתכלית השינוי מצד בועז לבת העם המואבי
|
|
הצד המוסרי שבתנ"ך מושך יותר [צילום אילוסטרציה: Flash90]
|
|
|
|
|
בקהילות היהודיות במשך מאות שנים לא נתפש התנ"ך כיצירה עצמאית, שניתן לקרוא בה ללא התיווך הפרשני של התורה שבעל-פה. התנ"ך, למרבה הצער, נתפש כספר שיש להבינו רק באמצעות ההלכה וכמובן דרך מפרשיה המוּרשים לכך, ושלילה מוחלטת של התפישה שיש שבעים פנים לתורה. אם אני, לאחר קריאת "מוצא המינים" של צ'ארלס דרווין, מתקשה ללכת בדרכם של מפרשים מוּרשים, הגורסים שיש להתחיל את ההיסטוריה של היקום במעשה הבריאה - לצערי, יפנו לעברי אצבע מאשימה, שאני בבחינת מי שפוגע בטקסט.
כאשר אני קורא את סיפורי הנסים, אני חש שיש לי חירות ואף צורך להתנתק מהמוּרשים שהוסמכו לכך להסבר הנסים. אני חש חירות גם להשתחרר משלל ההסברים המדעיים שביקשו לתת לכל נס ונס, כדוגמת נס חציית ים סוף. החירות מלווה במתן יראת-כבוד לארון הספרים היהודי. זו יראת כבוד, שאינה מקבלת כל הסבר כמובן מאליו, כמו לדוגמה שהספר "שיר השירים" נכנס לספר הספרים, כי הוא מבטא את חיזוריה של כנסת ישראל אחרי הקדוש ברוך הוא, ולא כמו שאני מבין אותו.
אני שומר לעצמי חירות להתייחס לתופעה שיש לה ביטויים ספרותיים מנוגדים בתנ"ך, ומרשה לעצמי להעדיף את האחד על משנהו. אם בנושא היחס לאישה, בת לעם אחר, שנישאה ליהודי, אני פוגש שני סיפורים, שהאחד רואה באישה הזרה טומאה והשני מתייחס אליה בכבוד, נשמתי יוצאת אל הסיפור האחרון.
כך קורה לי, שאני מצטמרר מהתנהגותו של עזרא הסופר כלפי נשים לא-יהודיות, לעומת יחס שונה בתכלית השינוי מצד בועז לבת העם המואבי, בת לעם שחוקת ספר דברים מחייבת לנדות אותה לנצח נצחים. אני שומר לעצמי את החירות לשלול שלילה מוחלטת את התגובה של עזרא הסופר וכן גם את כל התגובות הפרשניות האוהדות את פועלו. לעומת זאת, אני נשבה ביחסו של בועז כלפי מי שתהיה הסבתא-רבתא הלא-יהודייה של דוד המלך.
אני מרכין את ראשי אל מול רות, בת עם מואב, עם שכאמור עליו גזרה התורה חרם לעולמי עד. אני מעריץ את האישה הזרה המקריבה את עתידה והולכת לארץ זרה, רק לא להפקיר את החמות, אם בעלה האהוב שנפטר. רות ממאנת לקבל את הצעת החמות לשקם את חייה מחדש בקרב בני עמה, בארץ מואב. לעומת זאת, אני סולד מעזרא הסופר שפגע לא רק באישה הזרה, אלא קרע נשים רבות מבעליהן וילדים מאבותיהם, וללא עוול בכפם אימלל את חייהם.
מול המעמד המצמרר - בו תובע עזרא להוציא מקהל ישראל את אלו שהתחתנו "בְּעַמֵּי הַתּוֹעָבוֹת הָאֵלוּ" [עזרא ט', 14] ותבע "לְהוֹצִיא אֶת כָּל הַנָּשִים וְהַנּוֹלָד מֵהֶן" [שם, י', 3] - אני מעדיף את המעמד המקבל בסבר פנים יפות בת עם זר במגילת רות. לכבודה של האישה המואבייה נערך טקס מרשים, בו מברכים אותה ואת מי שביקש את ידה: "ויאמרו כל העם אשר בשער והזקנים עדים, יִתֵּן יְהוָה אֶת-הָאִשָּה הַבָּאָה אֶל בֵּיתְךָ כְּרָחֵל וּכְלֵאָה אֲשֶר בָּנוּ שְׁתֵּיהֶם אֶת בֵּית יִשְׁרָאֵל..." [רות, ד', 11].
בימים של התעצמות ממדי השנאה לאחר, במיוחד כשהשנאה מקבלת גיבוי של מורי הלכה - אני חש צורך פנימי להפנות עורף לוולגריות של עזרא המשתמש באקט של איום בנידוי ובחרמות, כולל החרמת הרכוש [עזרא, י', 8] כלפי מי שלא יציית לצו לגרש את רעייתו וילדיו. ניפוץ התא המשפחתי לרסיסים בעזרא, מול בנייה של תא משפחתי במעטפת של אהבה וכבוד במגילת רות - כשבשני המקרים הגיבורות הן מה שמוגדר "נשים נוכריות" - הם שני קטבים. לצערי, הממסד הרבני, והממשל, שרוקד על-פי חלילו כיום, רואים בעזרא מופת ומנחה דרך, ואני רואה בבועז ובסבתא-רבתא של דוד מורי הדרך.
|
|
התנ"ך, אשר נתפש בשלוש תרבויות הדת המונותאיסטיות - יהדות, נצרות ואיסלאם - במשך מאות רבות של שנים כספר קדוש, שהוכתב על-ידי האל כהוכחה להתגלותו ולעליונותו, אני נוטה לקבל את התפישה, כי מדובר ביצירה שנכתבה על-ידי בני אנוש על-מנת לשחזר את עברם. האחד מתייחס לנושא של האישה, בת עם זר, כפי שמתייחס כותבו של ספר עזרא, ויש מי שיחסו הוא כדוגמת כותב מגילת רות. הייתי רוצה שבקרב עמי לא תנשבנה הרוחות הרעות של המילים הבוטות כלפי הזרים ההופכים את ארצי ל"אֶרֶץ נִדָּה" - ארץ טמאה [עזרא, ט', 11]. אני מבקש שבלבבות בישראל תתנחלנה המילים המפליגות בשבחה של האישה לא לפי מוצאה הלאומי, אלא על-פי אופייה ומה שיש בה כאדם; ובמקרה של ספר רות, מעשיה האנושיים וההומאניים הכשירו את הלבבות לראות בבת העם האחר "כְּרָחֵל וְלֵאָה אֲשֶר בָּנוּ שְתֵּיהֶם אֶת בֵּית יִשְׁרָאֵל..." [רות, ד', 11].
|
|
| תאריך:
|
06/01/2011
|
|
|
עודכן:
|
06/01/2011
|
|
איתן קלינסקי
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
רפאל1
|
6/01/11 13:01
|
|
|
|
|
|
רפאל ה-2
|
7/01/11 10:16
|
|
|
|
2
|
|
איתן הפרשן
|
6/01/11 14:12
|
|
|
|
|
|
שולה.
|
6/01/11 16:27
|
|
|
|
3
|
|
אלישמע
|
6/01/11 14:29
|
|
|
|
|
|
עובר אורח
|
6/01/11 16:36
|
|
|
|
4
|
|
יד.
|
6/01/11 16:19
|
|
|
|
5
|
|
בן דוגית
|
6/01/11 21:55
|
|
|
|
6
|
|
מאות פנים לתורה
|
7/01/11 10:23
|
|
|
|
7
|
|
אפיס
|
7/01/11 21:14
|
|
|
|
8
|
|
פלא יועץ
|
9/01/11 12:26
|
|
|
|
9
|
|
עמי דר
|
9/01/11 12:47
|
|
בפרשתנו, פרשת בא, אנו זוכים ללמוד על יציאת מצרים. סוף-סוף העם היהודי נגאל, יוצא לדרך חדשה. וַיִּסְעוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס סֻכּתָה כְּשֵׁשׁ-מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי הַגְּבָרִים לְבַד מִטָּף: וְגַם-עֵרֶב רַב עָלָה אִתָּם וְצאן וּבָקָר מִקְנֶה כָּבֵד מְאד.
|
|
|
|
|
במקום להקשיב למה שיש לנו לומר - אתם מכים בתופים ומחרישים את הקולות.
|
|
|
|
|
התהיה תקווה בים החושך הזה? דומה שארה"ב הניחה את ישראל לנפשה. נתניהו שואב רצון עיקש כנגד ההתפייסות ההיסטורית עם הפלסטינים, בהשתבחו במציאת מאגרי הגז האדירים בחופי ישראל - אנו הופכים להיות למעצמה כלכלית. גם גידול התוצר בשנה שעברה ב-4% מסייע לעיקשות הזאת שלו. פרספקטיבות כלכליות אלה גוררות רדידות של השיח הפוליטי, כאילו המורכבות והרב-ממדיות בתפישת המצב, קורסים לממד מרכזי אחד שהוא חזות הכל, והכל מתייתר לעומתו. דבר זה גורר מצידו כוחניות, ללא מעצורים מצפוניים כלשהם. דרושה מעט חמלה, והלא הפלסטינים הם עם ילידי שישב כאן שנים רבות בטרם החלה הציונות המדינית, עם שנושל מרוב אדמתו, ועוד היד נטויה.
|
|
|
|
|
סיסמתם הבלתי-כתובה היא: "תנו למספרים לדבר". בעזרתם הם מתיימרים לבחון מגמות עתידיות, לנתח אופי וכישורים, לייעץ בבחירת בן-זוג, או אפילו בהכוונה מקצועית. אם אתם נמנים עם אלה המתלבטים בכל דבר ושפשוט לא מסוגלים להחליט - הם יעשו כל שלאל-ידם כדי להוציא אתכם מן הסבך.
|
|
|
|
|
לאן נעלמו לי הילדים? רק אתמול הוא חזר מבית הספר מיוזע עם הכדור ביד ועיניו נוצצות, שערו שליטפת היה לח ופרוע והוא הביט בך ילד כזה ומתוק. בדק בסירים, טעם באצבע ואת טפחת על ידו בנזיפה אמהית. הוא סיפר וסיפר. על המורה, על החברים. איך שהפסידו במשחק. אבל מחר הם כבר יראו להם... את הבטת בו, ביקשת שיפסיק לפטפט כל כך הרבה, את עייפה... לעצמך חייכת ברוב נחת. איזה ילד יקר! אחר כך שאל מתי יגיע אבא? הוא רוצה להגיד לו משהו.
|
|
|
|
|
