אבו מאזן ממשיך לתבוע את מימוש "זכות השיבה" <br>

אבו מאזן, יו"ר הרשות הפלשתינית ומנהיג אש"ף ותנועת פתח, נשא (31 בדצמבר 2010) נאום לאומה לרגל יום הקמת ארגון פתח ב-1 בינואר 1965, המציין את ניסיון הפיגוע הראשון (בתעלת המוביל הארצי) שביצעו פעילי פתח נגד ישראל (הפיגוע נכשל). בנאומו חזר אבו מאזן על עמדות היסוד הפלשתיניות ונמנע מלבטא מסר של פשרה עם ישראל בסוגיות המהות או להביע חרטה וצער על הסבל שגרם הטרור הפלשתיני לאזרחי ישראל.

"זכות השיבה" של הפליטים הפלשתינים אוזכרה מספר פעמים בנאום. "אנו נפגשים היום לציין את זיכרון יציאתה לדרך של המהפיכה שלנו המפוארת... הרובה שהנפנו לא היה רובה עיוור, אלא אמצעי אחד מכלל האמצעים האחרים ואותו ייעדנו בשירות היעד הנעלה שלנו, והוא סיום הכיבוש הישראלי, שיבת הפליטים והקמת מדינתנו העצמאית", אמר אבו מאזן והדגיש: "לא יהיה פתרון לסכסוך במזרח התיכון, אלא ביישובה של הבעיה הפלשתינית ובהשבת הזכויות הלאומיות של העם הפלשתיני". הביטוי "הזכויות הלאומיות של העם הפלשתיני", משמעותו בטרמינולוגיה הפלשתינית גם מימוש זכות השיבה.

סוגיית שיבת הפליטים עלתה בהתייחסותו של אבו מאזן למגעים שקיים עם ממשלת לבנון על מעמדם של הפליטים הפלשתינים במדינה זו. "הקדשנו תשומת לב למצבם של בני עמנו בלבנון אשר חיו בתנאים הקשים ביותר במשך שנות ה'נכבה' ופעלנו עם אחינו האחראים בלבנון להקלת הכבלים והחוקים אשר מונעים מהפליט הפלשתיני לעבוד בעשרות מקצועות ולא מאפשרים לו לרכוש בית לחיות בו, והדגשנו בפני ההנהגה הלבנונית, כי בני עמנו בלבנון הם אורחים זמניים עד אשר יתממש להם חלום השיבה למולדתם, וכי אנו דוחים את היישוב [של הפליטים]".

הטרוריסטים הפלשתינים המרצים עונשי מאסר בישראל זוכים לברכות ולשבחים מפיו של אבו מאזן המכנה אותם פעמיים "גיבורים". בקבוצת האסירים נכללים גם מחבלים מתאבדים שנתפסו בדרכם לפוצץ עצמם בישראל, משלחי המחבלים המתאבדים, רוצחים, פעילי וסייענים של ארגוני הטרור. את עיקר הקרדיט על ההישגים המדינייים העניק אבו מאזן לטרוריסטים הפלשתינים מכל הארגונים, כולל חמאס והג'יהאד האיסלאמי. "הגענו ליום הזה במצב שונה לגמרי ממה שהיינו בו בפזורה וב[תקופת] החורבן, והשבח, כל השבח מראשיתו ועד אחריתו, מגיע לשהידים הטהורים, ממפקדי פתח, פעילי תנועת פתח, ארגוני אש"ף, הארגונים [השונים], האינדבידואלים הפלשתינים ואסירינו הגיבורים אשר מיטב שנותיהם כילו בבתי הכלא של הכיבוש".

הוא מצא לנכון להוסיף ברכה לאותם טרוריסטים, ולצידה שבועה ליישומה של זכות השיבה של מיליוני הפליטים לשטח ישראל. "ואני רוצה לייחד ברכה בשם כולכם, לאסירינו ולאסירותינו הגיבורים, ולפצועינו, ולבנים, לבנות לנשים ולאימהות של השהידים, אנו מחדשים להם כולם את השבועה, לפיה דגל החירות והעצמאות יישאר מתנופף עד הקמתה של מדינתנו העצמאית ובירתה ירושלים החביבה ושיבת הפליטים שלנו".

בנוגע להסדר הקבע הדגיש אבו מאזן, כי "לא נסכים לעולם שחייל מחיילי הכיבוש או ממישהו מנתיניו יישאר על אדמתנו", הווי אומר: פלשתין תהיה נקייה לחלוטין מישראלים. אבו מאזן נוקט בלשון "נתיניו של הכיבוש", ממנה משתמעת הכללה החלה גם על ערביי ישראל, כפי שאבו מאזן התבטא בעבר באופן ברור בעניין זה.

אולם על-אף דבריו, אבו מאזן מכוון בעיקר ליהודים אזרחי ישראל ולא לערביי ישראל, שכן אלה מוכרים על-ידי הרשות הפלשתינית ואש"ף כבעלי זהות פלשתינית וכחלק בלתי נפרד מהעם הפלשתיני. כך, למשל, בטיוטת החוקה הפלשתינית נכתב, כי "האזרחות הפלשתינית תיקבע בחוק, וזאת מבלי לפגוע בזכות של כל מי שקיבל אותה לפני ה-15 במאי 1948 בהתאם לחוק או באמצעות הזכות שעמדה לפלשתיני שהתגורר בפלשתין לפני תאריך זה, וגורש או נעקר ממנה או נמנע ממנו לשוב אליה. זכות זו עוברת מהאבות או האימהות לצאצאיהם והיא אינה פגה או מתבטלת אלא בויתור עליה מרצון".

בסיכומו של דבר, מסרים אלה חוזרים ונשנים בנאומיו של אבו מאזן לעם הפלשתיני. אין בהם הכאה על חטא, הם נעדרים הכנת הלבבות במחנה הפלשתיני לפשרה עם ישראל בסוגיות המהות והם שזורים שבח לטרוריסטים רוצחים מורשעים בדין ומחויבות בלתי מתפשרת ליישומה של זכות השיבה, שמשמעותה הלכה למעשה חורבנה של מדינת ישראל.