פצצת האתיקה של נחום ברנע

במוסף לשבת של העיתון 'ידיעות אחרונות' הוריד בסוף השבוע האחרון נחום ברנע פצצה. לאחר ששטח שלל דעות על ההחלטה שעברה השבוע בכנסת לחקור את מקורות המימון של ארגונים אנטי-ציוניים בישראל, כתב ברנע כי - "החודש אמור היועץ המשפטי וינשטיין להודיע סוף סוף מה החליט בפרשת תיקו הפלילי של ליברמן. למען שפיותה של הדמוקרטיה כאן, אני מקווה שהתיק הזה שווה כתב אישום". האם יתכן כי ברנע לא הבין את משמעות דבריו?

כמה שורות קודם כתב ברנע על תהליך "הפוטיניזציה של ליברמן", ובכן נראה כי ברנע הוא זה שעובר תהליך פוטיניזציה. ברנע כותב מעל דפי העיתון כי הוא מקווה שאדם יואשם, לא כיוון שהוא חושב שאותו אדם אשם, אלא כיוון שהוא אינו מסכים עם דעותיו הפוליטיות.

אם "עיתונאי בכיר" כברנע יוצר קשר בין רצונו להגשת כתב אישום נגד פוליטיקאי לבין דעותיו הפוליטיות, ברור לכל שהכיוון אליו הולך עיתונו הוא כיוון מסוכן ביותר. נותר רק להודות על כך שהסמכות להגשת כתבי אישום אינה נמצאת בידיהם של עיתונאים בכלל ועיתונאים כברנע בפרט, אך מה עם הסמכות והאחריות בעיצוב דעת הקהל? הרי עיתונאי כה חסר אתיקה סביר שלא יניד עפעף לפני שיסקר באור שלילי כל נושא שקשור לאותו פוליטיקאי, שהיה רוצה בהסתלקותו מהבמה הפוליטית.

אם ברנע כה סולד מליברמן עד כדי שהוא מייחל להגשת כתב אישום נגדו, מישהו מאמין שהוא יסקר בכנות וביושר את פעילות השר במשרד החוץ? יתרה מזאת, האם יתכן כי ליברמן הוא היחיד שנמצא אצל ברנע באותו "סל פוליטיקאים" אשר כל הדרכים כשרות להוצאתם מסדר היום הפוליטי? הרי דעותיו הפוליטיות של ברנע והקו של בעלי ההון אותם הוא מייצג ידועים לכל.

אם ברנע מוכן ללכת עד כתב אישום נגד ליברמן בשל אי-הסכמה עם דעותיו, למישהו יש ספק שהוא ינצל את הבמה הניתנת לו בידיעות אחרונות על-מנת לערער את מעמדם של אחרים, אשר מסיבות כאלה או אחרות הוא או בעליו אינם חפצים ביקרם?

שאלה נוספת שעולה היא האם בנוסף לקיום "רשימה שחורה" כזו, קיימת גם "רשימה לבנה"? רשימה של פוליטיקאים אשר יזכו לחסינות מאותם עיתונאים בכל אשר יעשו. האם יתכן שכפי שברנע מייחל לכתב אישום נגד ליברמן בשל דעותיו, כך הוא מייחל לאי-הגשת כתב אישום נגד אחרים בשל דעותיהם, ובהתאם לכך הוא מבצע את עבודתו העיתונאית?

אנו זוכרים היטב את תורת האיתרוג של אמנון אברמוביץ', אשר טען כי עיתונאים צריכים לשמור על אריאל שרון כמו על אתרוג, מכיוון שהוא מיישם את האג'נדה הפוליטית לה הם מייחלים - נסיגה מרצועת עזה, ומובן שעוד לא שכחנו את המאמרים האוהדים שכתב ברנע על חברו אהוד אולמרט, המואשם בכמה וכמה האשמות שחיתות בימים אלה.

ניתן לומר כי באמירה הבזויה הזו של ברנע הוא סתם את הגולל אחת ולתמיד על כל יושרה, הגינות ואתיקה שאי פעם ייחסו לו כעיתונאי ושאי פעם ייחסו לעיתונו 'ידיעות אחרונות'.