קובה ללא כחל ושרק

באותו רובע ממוקם גם הוטל נאסיונל - בית-מלון ניאו-קלאסי מהודר, שנבנה ב-1930 ושנחשב בזמנו למפואר שבמלונות הוואנה. לאחר המהפכה הוא ירד מגדולתו ושימש, בעיקר, דיפלומטים זרים. במרוצת השנים הוא שופץ, אבל אינו מצליח להתעלות לרמת הפאר של ימי הזוהר שלו.

ברובע המרכזי הזה, שבו מצוי כמעט הכל, ממוקם מלון הוואנה-ליברה, שהיה בזמנו הגדול שבמלונות אמריקה הלטינית, אבל במשך הזמן הולאם ונמכר בחלקו לרשת מלונות ספרדית.

ולא שכחנו, כמובן, את המפעל המלכותי פטרגאס, לטבק, שבו מייצרים את הסיגרים המפורסמים והיקרים להחריד של הוואנה. 400 פועלים עושים את העבודה לעיניהם של המבקרים המסוקרנים, עם מותגי-סיגרים ידועים כלוסטיניה וצ'רצ'יל.

פלאסה דה ארמאס, הכיכר הצבאית והמרכזית של הוואנה, היא אחת מנקודות המשיכה העיקריות של העיר תודות למבנים החשובים הסובבים אותה. צורתה מלבנית ומוצב בה פסל בדמותו של קרלוס מנואל דה סספדס, ממנהיגי המאבק לעצמאות קובה.

פלאסה דה לה רבולוסיון, היא כיכר המהפכה, ממוקמת בדרום רובע ודאדו ומשמשת עצרות המונים שמארגנת המפלגה הקומוניסטית.

הרחוב המרכזי באזור הוא המאלקון, המשתרע על שמונה ק"מ, לאורך חופה של הוואנה. בולטת בו אנדרטה לזכר קרבנות ספינת המלחמה "מיין" והבתים הרבים שלאורכו בנויים בסגנון אר-דקו.

מבין הפארקים הרבים, המציפים את הוואנה, תופס מקום של כבוד פארק סנטראס, השוכן צפונית-מזרחית לקפיטוליו. הוא הוקם לאחר הריסת חומות העיר וב-1870 נשא בו חוסה מארטי את נאום העצמאות של קובה.

ולבסוף משהו מתוק, המיועד לחובבי הגלידה. הפופולריות של גלידריית קופלייה, השוכנת בפארק קטן במרכז ודאדו, גדולה עד כדי כך ששוטרים הם אלה שנאלצים להסדיר את התורים הארוכים המשתרכים בכניסה אליה. שווה ללקק!

אלא שמלבד אלה, מרבית בתי המלון הם על הפנים, התחזוקה מזעזעת והכבישים קלוקלים. מכוניות הלאדה הרוסיות המיושנות מציפות, אומנם, את האי בהמוניהן ומיובאות אליו תמורת קני הסוכר המקומיים, אלא שהאזרח הקובני, המבקש להגיע למקום-עבודתו, לצאת לסידורים, או סתם להסתובב בעיר, נאלץ להזדקק, בהעדר תחבורה ציבורית של אוטובוסים ומוניות, לשירותיהן של משאיות מגושמות המיטלטלות בכבישים הרעועים והמשמשות אמצעי-תחבורה תחליפי ובלבדי. ההמתנה להן ממושכת והתורים הארוכים המשתרכים הם מורטי-עצבים.

לתייר הנקלע לקובה מומלץ להתרכז בהוואנה, שבה מצויים האתרים המרכזיים השווים ביקור ושבה מתנהלים, פחות או יותר, חיי תיירות סבירים. לא כדאי להוציא כסף על מלון, שהוא אומנם זול יחסית, אבל אינו מתוחזק כראוי. במקום זאת מומלץ, בלית ברירה, להתגורר בחדר אצל משפחה קובנית אותנטית, המצוי תחת ביקורת קפדנית וקבועה של השלטונות, ובדרך זו גם לעמוד מקרוב על אופיים של הקובנים. תנאי המגורים אומנם ספרטניים, אבל השיחות עם בעליהם תמיד מרתקות.

את סיורנו בהוואנה אנחנו פותחים במבצר לה-קבניה, שנבנה במאה ה-18 וששימש בשעתו את האנגלים והספרדים, כמו את ממשלת קובה, כבסיס צבאי וכבית-כלא. בתקופה הראשונה שלאחר המהפכה הקים בו צ'ה גווארה את מפקדתו, ומאוחר יותר הפך האתר לאקדמיה צבאית.

בין מבני הציבור המרשימים, כדאי שלא לפסוח על הקפיטוליו, ששימש בעבר את הסנאט ובית הנבחרים, והדומה להפליא לקפיטול האמריקני של וושינגטון. כיום זהו משכן האקדמיה הקובנית למדע.

משפע המוזיאונים מומלץ לבקר במוזיאון המהפכה, השוכן בבניין ניאו-קלאסי, ששימש בעבר כמשכנם של נשיאי קובה. לאחר המהפכה הפך המבנה למוזיאון היסטורי. מאחוריו מצוי מבנה-זכוכית גדול ובתוכו היאכטה, שעל סיפונה הגיעו קסטרו ותומכיו ממקסיקו. במקום גם מוצג דמי-המשגר שהפיל ב-1962 מטוס אמריקני במהלך משבר הטילים.

התיאטרון הגדול של הוואנה, המכיל 1,500 מושבים, התפרסם בעיקר בשל מופעי הריקודים המרהיבים שלו, הנערכים בו, ומדי שנה מתקיים באולמו הפסטיבל הבינלאומי לבלט.

ובאלף-אלפי הבדלות, שווה לבקר בבית העלמין קולון, ברובע ודאדו, והקרוי על-שמו של כריסטופר קולומבוס. מלבד חלקות הקבר הרגילות מכיל בית העלמין כ-500 מאזוליאומים, קפלות ואחוזות-קבר, לצד אנדרטות.