כשבעל תפקיד בכיר מדבר בפומבי, אני מנסה לקרוא מבעד למילותיו את השכלתו, את הבנתו המקצועית ואת יכולתו. לכן, לא הופתעתי לשמוע את דברי הרמטכ"ל ב"כנס הרצליה" 2011 ואת בין השטין. דבריו הוכיחו, כי בדרגתו, במעמדו ובשנות ניסיונו, על סף סיום תפקידו הבכיר, לא הצליח רב-אלוף גבי אשכנזי להבין את אורחות ההוויה הצבאית-ביטחונית.

לית מאן דפליג, שהאירועים במצרים הפתיעו את מקבלי ההחלטות בישראל ואת יועציהם. אך שימו לב לסתירה הלוגית בדברי אשכנזי - כפי שהעבירם אתר דובר צה"ל:

מצד אחד: "לטענת רא"ל אשכנזי, גופי המודיעין אומנם הופתעו מההפיכה העממית במצרים...", ומצד שני, "אך אין מדובר בעובדה חריגה". לפיכך, אתמהה - אם זו אינה חריגה מהנורמה, למה הופתענו?!

מסביר הרמטכ"ל (גנרל של שלושה כוכבים - במונחים של הגויים): "'לשום מערכת מודיעין אין כדור בדולח', אמר רא"ל אשכנזי, אשר ציין כי לאגף המודיעין לא הייתה הערכה טובה יותר מזו של הצבא המצרי. 'בעת ההפיכה עשה הרמטכ"ל המצרי את דרכו מוושינגטון לקהיר. גם הוא לא ידע שזה קורה. האופי והמרכיבים של המשטרים סביבנו, העובדה שהעם מבסס את הפעילות שלו ברשתות החברתיות, משנות את תמונת המצב", הוסיף הרמטכ"ל'".

כלומר, בהבנתו (והוא היה גם מנכ"ל משרד הביטחון בעברו), מנסה אשכנזי לרבע את המעגל, ולהגיד, "כך עושות כולן...". וכאחראי למערכת הצבאית, שצריכה גם, בעוונותינו, לספק הערכת-מצב לאומית לקברניטים, הוא מצדיק את כישלונה (הנוסף בסדרה ארוכה!) בכך, שגם אחרים כשלו. אלה תירוצים של חניך בפנימייה צבאית, לכל היותר, ולא דברים של גנרל. "אכלו לי... שתו לי..." - בנוסח הגרוע ביותר. או, שמא, אשכנזי מתכונן כבר לפרק ב', הפוליטי, של חייו.

אם כך, מדוע אנחנו משקיעים בחטיבת מחקר כל-כך מפוטמת, שאינה יכולה לקרוא את העומד על סף דלתנו?! ובעיקר מטרידה אותי השאלה הטראגית - האם זה בלתי-נמנע? או שמא צודק ידידי הטוב, שטוען כי המודיעין יודע היטב רק את מה שנכתב אתמול בכותרות העיתונים.

כידוע, מנעוריי ועד הנה - כחמישים שנה - אנחנו מופתעים השכם והערב - בכל צומת אפשרי, גדול או קטן. אם נקרא את הערכות אמ"ן, הרי בשנות השישים לא חפצו הסובייטים במלחמה במזרח התיכון, וגם לא רצו את מלחמת ההתשה ואת מלחמת יום הכיפורים. אם זה היה תלוי באותם המעריכים המדופלמים, בשנת 1967, צבא מצרים לא יכול לעזוב את משימותיו במלחמת האזרחים בתימן; והמצרים והסורים לא יעזו להתקיף, לבד או יחד, אותנו עד 1975. ואני יכול לשזור עוד הפתעות כאלו כהנה וכהנה.

דברי אשכנזי מטילים אותי אחורה לימים אחרים בעברי, כשעבדתי עם יואל בן-פורת הבלתי-נשכח על ספרו, "נעילה" (הוצאת עידנים וידיעות אחרונות, 1991). באחד הקטעים החזקים ביותר בעבודתנו המשותפת, הראה לי בן-פורת, שפיקד במלחמת יום הכיפורים ולפניה על מה שנקרא עתה "יחידה 8200", את דברי ח"כ יצחק רבין בוועדת חוץ וביטחון של הכנסת, ובה טען, שאגף המודיעין (אמ"ן) הטעה את קברניטי המדינה בכל צומת החלטה, כי זו דרכו.

'יואלקה' נותר המום וכואב מאז הכישלון הנורא של אמ"ן, שהיה לו חלק בו, בתשרי ה'תשל"ד, ולא נרפא מכאבו הנורא עד יום מותו. ספרו מספר את סיפור חייו, וחשיבותו הרבה גם בגלל ההתרעות המעשיות והתיאורטיות, שכלל בו בן-פורת, המשקפות את הגותו. וזאת לזכור, באותה העת עבד בירכתי בית-הספר הצבאי למודיעין (בה"ד 15) על אופוס חייו - ניתוח ההפתעה במלחמת יום הכיפורים והפקת לקחים ממנה. רסיסים ותובנות ממנו זרמו לנעילה.

בצדק שיבח אשכנזי בנאומו ב"כנס הרצליה" את סיוע המודיעין ליצירת בנק המטרות של צה"ל. אך זו טובה רק למלחמתנו בטרור.

הרמטכ"ל ציין "גם את כוחו ויעילותו של מערך המודיעין, אשר נמצא במערכה רציפה בכל מקום ובכל זמן... אך כל ההשפעה המרשימה הזו לא תהיה אפקטיווית אם מתחת לחימושים הללו לא יהיו מטרות בעלות ערך צבאי גבוה ולכן הציווי של המודיעין, ואמ"ן עשה בכך שינוי גדול מאוד".

והוא צודק, אך ההישג הזה אינו מכסה על הכישלון בחיזוי התהליכים במצרים - דווקא משום הערך הגבוה של "השלום עם מצרים" בהערכתו האסטרטגית, שהרי הכל יודעים היטב איפה מונח אשכנזי על הלוח הפוליטי בישראל.