השוויון לא מחלחל למטה

האירוע הנוצץ שהפיק נשיא המדינה, שמעון פרס, בו הכריז על מיזם חדש שנועד לגייס ערבים להיי-טק, הצליח למשוך אליו יותר מ-20 מנכ"לים בכירים מהענף. זו, אגב, משימה לא פשוטה בכלל. ההתרגשות ורוממות הרוח היו גדולים.

לבעלי הזיכרון הקצר נזכיר, שאין זו הפעם הראשונה שהנשיא מנסה להניע את שילוב האוכלוסיה הערבית בהיי-טק. הנושא עלה לסדר היום מספר פעמים בשנים האחרונות, מזוויות שונות ובצורות שונות. זה החל במיזם שהושק בנצרת, בשלהי 2007. הרעיון אז היה הקמת מכללה שתכשיר אקדמאים ערבים למקצועות ההיי-טק, עם הבטחה לשיבוץ במקום עבודה בתום הלימודים.

את הרעיון יזם בזמנו פרופסור רו"ח ירון זליכה, החשב הכללי לשעבר ומרצה במכללת קריית אונו בהווה. הרעיון היה שהמימון למיזם לא יבוא מהממשלה או מוסד רשמי אחר בישראל, מסיבות שונות. זליכה, בשיתוף עם חברים ואנשי מקצוע, רתם לרעיון את משפחת זועבי - אחת המשפחות הגדולות והעשירות ביותר במגזר הערבי, וכמובן את הנשיא פרס ואת מרבית החברות שהגיעו גם אתמול למלון דן תל אביב. גם אצל זליכה בנצרת טקס ההשקה היה מרגש - כולם נשבעו זה לזה והתקוות היו גדולות.

כמה חודשים לאחר מכן ערכו החברות המעורבות במיזם ארוחת ערב חגיגית בהשתתפות הנשיא פרס. גם אז לא פסחו על הפוטו-אופ הקבוצתי עם הנשיא. בינואר, לפני שנה בדיוק, הגה הנשיא פרס רעיון נוסף: הוא העלה על אוטובוס אחד את כל המנכ"לים של ההיי-טק (כן, אלו שהיו בנצרת ואלו שהיו אתמול) ולקח אותם לסיור מתוקשר ומצולם בכמה מרכזי פיתוח בצפון שמעסיקים ערבים, או בכאלה שמשוועים לכוח אדם מכל דת או לאום.

ביוני אשתקד זימן ח"כ מאיר שטרית דיון דחוף בוועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת, בנושא שילוב ערבים בחברות הזנק. הדיון נערך בעקבות הצעה דחופה לסדר היום שהגיש חבר הכנסת סוויד חנא, שהביא את הנתון הידוע, לפיו מתוך 150 אלף עובדי היי-טק בישראל - רק 460 הם ערבים.

אז מדוע איש אינו מצליח להניע את הפרויקט הזה ולשלב ערבים בהיי-טק? הכעס על הממסד הישראלי והשנאה כלפיו בתוך החברה הערבית, הולידו לחצים חברתיים שמנעו מאקדמאים מהמגזר לקחת חלק במיזם הזה. ויש גם בעיות אובייקטיביות רבות. מרבית חברות ההיי-טק יושבות באזור המרכז, אך אקדמאים ערבים רבים מתגוררים דווקא בכפרים מרוחקים. זמני הנסיעה ובעיות הנגישות עלולים להרתיע אותם מלהגיש את מועמדותם.

בעיה נוספת היא, שההתלהבות מהחזון של פרס כנראה לא מחלחל למטה. הרי קורות חיים מגיעים בדרך כלל למנהלי הגיוס בארגונים השונים או לחברות השמה. הסינון הראשוני הוא הקריטי בדרך כלל והסינון הזה, מה לעשות, מתחיל בפרטים הקטנים: למשל, שמו של המועמד וכתובתו. כך, בדיון ועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת, שדנה בשילוב ערבים בהייי-טק, השתתף מתכנת ערבי שעובד בחברת תוכנה גדולה.

הוא סיפר, כי שלח עשרות דפי קורות חיים לחברות שונות, אך ברוב המקרים אפילו לא זומן לראיון. באחד המקרים, שינה את שמו הפרטי מעפיף - לאביב. כך, סיפר, קיבל לפחות עשר הצעות עבודה ואפילו זימונים לראיונות אישיים. הוא סיפר, כי דווקא בראיון היחס היה סביר וענייני.

השורה התחתונה: המיזם של נשיא המדינה פרס שהושק אתמול יחד עם סיסקו (Cisco) יכול להיות פתרון סביר. עם זאת, שאלת השאלות היא עד כמה אלו שרוצים לעבוד ישתפו פעולה. כל עוד שני הצדדים לא יחליטו להסתער על הנושא הזה בכל הכוח ולהתמודד באמת עם כל הקשיים, אנו צפויים לטקסים דומים לאלו שהיו אתמול אחת לשנה, אך למעט מאוד תוצאות.