העונש שקצב לא חשב עליו

ספק גדול אם אדם מן היישוב, שעה שהוא עובר עבירה פלילית, חושב ברצינות על הרגע שבו הוא עלול להיתפס ועל העונש הצפוי לו עקב כך. ספק גדול עוד יותר הוא אם אותו אדם חושב על העונש הכרוך בסידרת עינויי הדין ויסורי ההמתנה שיהיה עליו לעבור - עד שיתחיל לרצות את העונש שיגזר עליו.

נשיא המדינה לשעבר משה קצב ממתין עתה לגזר דינו האמור להינתן תוך ימים ספורים. הסבל הנפשי הכרוך בהמתנה למוצא פיהם של השופטים שיקבעו את המחיר שיהיה על קצב לשלם - הסבל הזה הוא עוד חוליה בשרשרת המורידה אותו מאיגרא רמה לבירא עמיקתא.

אלא שקצב כבר יודע שהמחיר שיהיה עליו לשלם, לאחר כל ההנחות האפשריות, לא יפחת מעונש מאסר של ממש - הווה אומר תקופה של שנים אחדות שבהן יהיה עליו להחליף את החליפה המחוייטת בבגדי אסיר כתומים ולשמוע את שקשוק הבריחים.

אבל דבר אחד קצב אינו יודע: מתי כל זה יתחיל. השאלה מתי יתחיל קצב בריצוי העונש היא עינוי דין בפני עצמו. במילים אחרות, מה שבאמת מכרסם בימים אלה בנשמתו של קצב הוא האם לאחר גזר הדין הוא ימהר למכוניתו כמימים ימימה, או שמא תיפתח לכבודו הדלת הסמוכה לספסל הנאשמים - אותה דלת שממנה מגיעים אל המעלית היורדת אל המרתף ומשם לבית הסוהר.

החלטת השופטים אם לאסור את קצב מיד לאחר השמעת גזר הדין או לאפשר לו להתהלך חופשי עוד כשנה שנתיים עד לסיומו של הליך הערעור - החלטה זו היא למעשה הליך בפני עצמו שבו כל צד טוען את טיעוניו בעד ונגד ובסופו מחליטים השופטים את שמחליטים.

השאלה הגדולה כרגע היא מה תהיה עמדת הפרקליטות עם הינתן גזר הדין. ברור שאם הפרקליטות לא תבקש מאסר מידי - קצב יחזור לביתו כאילו היה אחד האדם. בכל אופן, דומה שיהיה זה נכון יותר אם ריצוי מאסרו של מי שהיה נשיא המדינה יתחיל רק לאחר תום הערעור וקבלת הגושפנקא של בית המשפט העליון.