חוכמת ההמון

מספר סיבות עומדות ברקע המהומות בארצות ערב ואירן. ההיסטוריה הלא-רחוקה של האזור רצופה במהפכות, בחילופי שליטים, בשחיטת "אחים" ובדמוקרטיה של "השברייה". יש סיכוי סביר למדי שהדמוקרטיה המצרית החדשה תסתכם בהסדר תְלוי בחירות כלשהו בין האינטרסים הכלכליים של הצבא לבין שלטון אזרחי. גם בארצות ערביות אחרות יחולו שינויים. קשה לנבא את קצב השינויים ואת כיוונם, אבל ניתן להסתכן בהערכה כי הקצב יעלה ו"קול ההמון" יגבר.

הערכה זו מתבססת על הישגי החלק הקפיטליסטי של העולם בתחום התקשורת. הרדיפה המתמדת של האדם החופשי להגדלת עושרו ורווחתו מחייבת את היזמים לפעול למען תועלת רבה יותר ללקוחות, ולהציע מוצרים טובים וזולים יותר: טלפונים סלולריים חכמים, מחשבים קלים וניידים, לוויינים ושטף המידע אינם מכירים בגבולות ובמשטרים. מוצרים שרק לפני פחות משני עשורים היו כמעט מדע בדיוני, הם היום נחלתם של מיליארדי בני אדם. קשה להיזכר איך התנהלו החיים בשנת 1990 בלי סלקום ופרטנר, ללא פייסבוק ויוטיוב, ובעצם ללא אינטרנט בכלל, והרשימה ארוכה. האם מישהו מוכן להמר כיצד ייראה העולם הטכנולוגי בעוד 20 שנה?

מראה עיניים - השד שיצא מן הבקבוק

בסוף שנות ה-80' התמוטטה כמעט ללא יריות אימפריית הגוש הקומוניסטי האדיר - אומנם תחת הכובד של עצמה, אך התהליך ללא ספק הואץ על-ידי טכנולוגיית התקשורת, למרות היותה אז בחיתוליה. במשך מספר עשורים היו מדינות מזרח אירופה ובריה"מ סגורות ומסוגרות. התושבים קראו, שמעו וראו רק מידע שהתירו להם השלטונות. האזנה לשידורי רדיו מחו"ל או קריאה של עיתון זר נחשבו לעבירה - חתירה תחת שלום העם והסדר הציבורי. יציאה אל מחוץ לגבולות המדינה הותרה רק לקומץ מקורבי השלטון. שאר הנתינים חיו חיי דיכוי, בעוד השלטון מדגיש כי העניין "זמני", מנפנף ב"הישגים" ומבטיח עתיד טוב יותר בתוכנית החומש הבאה. אחד מהנימוקים המכריעים היה כי "במערב לא טוב יותר" - וכי התושבים שם נאנקים תחת עול של עבודת פרך, שקועים עד צוואר בשחיתות מנוונת וסרים למרותם של שליטים המאיימים על שלום העולם בכלל ועל שלומו של "גן העדן הסוציאליסטי בפרט". הציבור בגוש הקומוניסטי האמין כי ערימת הזבל במערב גבוהה יותר, וגם אם כרסמו בו ספקות, אלה התבססו על שמועות, על סיפורים של יושבי קרנות, אך ודאי לא על מראה עיניים.

המפנה חל עם התפשטות קלטות הווידיאו הראשונות שהוברחו מן המערב, שידורי לווין שניתן היה לקלוט באמצעות אנטנות פירטיות, מכונות הצילום המשרדיות שאפשרו שכפולים זולים של חומר "תועבה" מערבי או אנטי-קומוניסטי. תושבי ברלין המזרחית כבר ידעו את האמת על "המערב המושחת" משידורי טלוויזיה ווידיאו, ובבוקרשט עברו מיד ליד קלטות וידיאו שהגיעו מתיירים. הלחץ בסיר הצטבר כמובן לאורך שנים רבות, אבל התפתחות אמצעי התקשורת הוויזואליים האיצה את התהליך ההכרתי.

כיום, עם מהפכת התקשורת המתרחשת ברחבי העולם, אין לשליטים במדינות ערב דרך לחסום את שיתוף המידע בין האזרחים באמצעות צילומים בטלפונים החכמים, תקשורת בין מחשבים, פייסבוק, יו-טיוב וגוגל. גם אין באפשרותם להסתיר מן העולם את המתרחש במדינותיהם. חסימת התקשורת של הטלפונים הסלולריים ושל המחשבים היא בלתי מעשית לאורך זמן היות שזו לא רק תמנע גם מן השלטונות עצמם להשתמש בטכנולוגיה, אלא תשבית את הכלכלה, מה שרק יגביר את המהומות.

גם במדינות המערב תגדיל המהפכה הטכנולוגית את השפעת הציבור ותקטין את כוחו של השלטון המרכזי. ייתכן כי המהפכה במערב תהיה אף גדולה ומהירה יותר. כך למשל, בתוכנית ריאליטי בטלוויזיה מאפשרים לציבור לבטא את דעתו באמצעות מסרים באינטרנט ובמסרונים בטלפון - דעה המשפיעה על רייטינג של תוכניות, על עתידם הכלכלי של משתתפים בתוכנית, על רווחיותו של הערוץ שבו משודרת התוכנית, על תקציבי פרסום של מיליארדים ועל שיווק של מוצרים. אין מניעה שיגיע שלב בו במסגרת תוכנית טלוויזיה יבקש ערוץ טלוויזיה מהציבור להצביע על החלטות פוליטיות בתחומי כלכלה, חברה ומדיניות חוץ. ההשפעה על פוליטיקאים - שכבר כיום רבים מהם מכוונים את "דעתם" לפי סקרי דעת קהל - תתעצם ותגיע למימדים אדירים.

בשלב הבא בהחלט תיתכן יוזמת חקיקה במדינה כלשהי שתהפוך משאלי עם דיגיטליים לחלק בלתי נפרד של שיטת המשטר. הטכנולוגיה תאפשר דמוקרטיה ישירה ללא נציגים של בית נבחרים - חוכמת ההמון. הממסד הפוליטי במערב אומנם יילחם נגד התפתחויות אלה. בעקבות זאת, ייתכן כי יתפתחו מספר מודלים לשלטון - החל בשלטון ללא פרלמנט וכלה בשילוב הכנסת עם בית עליון נוסף בדמות משאלי העם הדיגיטליים.