במהלך השנים האחרונות התפתחה תופעת הפרטת השירותים החברתיים בישראל. ממשלות ישראל בחרו להסיר מעל עצמן כל אחריות כלפי מגזרים גדולים של אוכלוסיות מוחלשות, בעלי צרכים מיוחדים, טיפול בנשים מוכות ומוטרדות מינית - והעבירו את האחריות לעמותות ולמגזר השלישי שמצאו את עצמם מהר מאוד ממלאים את מקומה של הממשלה.
העובדות הסוציאליות מהוות כ-90% מכלל העובדים הסוציאליים במדינת ישראל, רובן הגדול מאוגדות באיגוד הסתדרות העובדים הסוציאליים בהסתדרות החדשה. יש להן יו"ר איגוד עובדים, יש להן את כל הזכויות הסוציאליות, ומבחינת דפוסי העסקה הן מועסקות על-פי החוק. יש להן הגנה בדמות האיגוד החזק והחשוב מאוד, והן נאבקות היום במאבק צודק על תנאי שכרן הבלתי הולמים, ובפרט שאינם הולמים את קשת המטלות החברתיות בהן הן עוסקות ביום-יום.
עם הפרטת השירותים החברתיים וכניסת העמותות והמגזר השלישי לתוך החלל שההמשלה הפקירה, החלו לקלוט עובדות סוציאליות לעבודה במסגרות החדשות שהוקמו. ככל שהעמותות גדלו בהיקפי עבודתן, תופעת העסקת העובדות הסוציאליות ללא תנאים הולמים וללא כל הזכויות הסוציאליות המוקנות להן על-פי החוק, הלכה וגדלה. מספרן מגיע היום לכדי 40% מכלל העובדים הסוציאליים. העובדות הסוציאליות הפכו במהרה ל"שקופות" המועסקות בתנאי העסקה פוגעניים, ומופעל כלפיהן ניצול בוטה של הידע הרב שהצטבר אצל העובדות הסוציאליות בעמותות.
101% עבודה עובדת סוציאלית זה מקצוע קשה. נדרש ממנה לעמוד מול מטלות ומשימות רחבות שעוטפות את החברה הישראלית. עובדת סוציאלית היא האימא, האבא, האחות והאח של המטופלים. לפעמים היא גם נדרשת להיות ה"שוטרת" הקשוחה שאוכפת את החוק על-מנת להגן על אחרים. והיא, העובדת הסוציאלית, עומדת יום-יום, שעה-שעה, אל מול קשת משימות קשה ביותר ורווית אמוציה מנטאלית מול העוולה. מצד אחד - המטופל בעל הפיגור השכלי וממול - המשפחה שעושקת אותו בצורה בוטה. מצד אחד - אישה מוכה ומנגד - בעל אלים וקשוח. מצד אחד - ילד מוכה וממול - אימא בוכייה הרוצה את בנה. מצד אחד - אימא זונה וממול - ילדיה הנטושים. מצד אחד - נרקומן בגמילה וממול - מוסדות מנוכרים. מצד אחד - אימא מוחלשת עם ילדיה הרעבים ללחם ומהצד - חוסר תקציבים לסיוע חומרי-כלכלי. מצד אחד - אישה שנאנסה חבולה ומושפלת ומהצד - אנס עם עו"ד-עלית חסר-רחמים. היריעה קצרה מלהכיל את גודל ההתמודדות של העובדות הסוציאליות מול תחלואי החברה שדורשים מענה, עכשיו, וגם באמצע הלילה, ביום חול, בשבתות ובחגים, והעובדות הסוציאליות עומדות לרשות פתרון העוולות 24 שעות ביממה.
רוב העובדות הסוציאליות מדפיסות שעון נוכחות בעבודתן - זה הבסיס של שכרן, אולם כולנו יודעים שהדפסת שעון הנוכחות ביציאה מהעבודה לא מפסיקה את עבודתן של העובדות הסוציאליות. כן, הן ממשיכות לעבוד גם מחוץ לשעות העבודה, הן ממשיכות לענות לטלפונים של מטופלות ומטופלים. כל שיחת טלפון מסתירה בתוכה עבודה. כל שיחת טלפון יכולה להפוך מיד לקריאת חירום ולהצלת נפשות. כל שיחת טלפון יכולה להוציא אותן מחיק משפחתן להציל עוד נפש חבולה ומדממת מאונס אלים או מבעל מכה באכזריות. כל שיחת טלפון יכולה להפוך מיד לשיחה עם נערה שהורדה בכוח לעבוד בזנות על-ידי סרסור חסר-רחמים. הן עוזבות את ילדיהן, בעליהן, את מטלות הבית המשפחתיות ויוצאות לעוד משימה חברתית שלא מדפיסים בה שעון נוכחות ואין שכר בצידה, אלא רק גאווה מקצועית החבויה בנפש העובדות הסוציאליות.
שנים רבות עבדתי כעובד קבלן במפעלי ים המלח, עובד
"שקוף". במשך מספר שנים עבדתי כמנהל מרכז רב-נכותי-דימונה - מסגרת יום תעסוקתית לבעלי צרכים מיוחדים: פיגור שכלי, בריאות הנפש, עיוורים ושיקום. נחשפתי לעבודתן של העובדות הסוציאליות ולגודל האחריות המוטלת עליהן. נחשפתי לסף הרגישות המקצועית הגבוהה לה הן נדרשות במהלך עבודתן. ראיתי אותן בשעת מצוקה קשה של מטופל אגרסיבי, וראיתי אותן מחייכות לשמחת המטופלים. ראיתי אותן במהלך יום עבודה, כיצד סקאלת המטלות משתנה תוך רגע, והן נדרשות למענה מיידי. ראיתי אותן מבצעות אבחון מקצועי לבעלי הצרכים המיוחדים, ואת גודל האחריות בקביעת התקדמותם של מטופלים עד ליציאתם לעבודה בקהילה.
הן, בעיניי, נשים אמיצות שבחרו במקצוע נטול תהילה ושכר, אבל מלא בשליחות חברתית מן המעלה הראשונה. נחשפתי גם להתלבטויות של העמותה מול תקציבים, חלקם ממשלתיים, חלקם מימון עצמי וחלקם מתרומות. איך שלא נבחן את האילוצים, מי שמשלם את המחיר הם המטופלים והעובדים. אין סכום אנושי מנצח במערכת כלכלית שמקצצים בתקציביה חדשות לבקרים. אין מנצחים בתהליך הפרטת השירותים החברתיים. אין מנצחים בפגיעה בזכויות העובדות הסוציאליות ה"שקופות". אין גם אשמה שחלה על העמותות והמגזר השלישי - כולם נפגעים בצורה כזאת או אחרת מתהליך ההפרטה שכופות עלינו ממשלות ישראל. גם אנחנו, בני החברה הישראלית, נפגעים כשעובדות סוציאליות "שקופות" מרוויחות שכר רעב שלא מכבד אותנו כחברה ולא מכבד אותן כעובדות.
מאבק צודק מאבק העובדות הסוציאליות הוא מאבק צודק שסופו ניצחון. אולם על כולנו לדרוש בנחישות ובאקטיביזם חברתי מאיגוד העובדים הסוציאליים, מההסתדרות ומהקואליציות החברתיות שמביעות סולידריות חברתית עם המאבק, לא להפקיר את העובדות הסוציאליות ה"שקופות" לידי העמותות והמגזר השלישי.
העובדות הסוציאליות ה"שקופות" הן אחיותיכם למקצוע הקשה, הן אחיותיכם לעבודת הקודש שהן עושות למען החברה הישראלית. אל תרפו מהמאבק. לא יהיה ניצחון למאבק אם תפקירו את העובדות הסוציאליות ה"שקופות", הבלתי מאוגדות. זאת חובתכם המוסרית והערכית לכנס ולשתף גם אותן לפירות המאבק. אחיות, עובדות סוציאליות, ביחד תצעדו עד לניצחון, ובכך תסירו את העובדות הסוציאליות ה"שקופות" מהחברה ומעולם העבודה הסוציאלי.
מאבק צודק - סופו לנצח!
