עתירת האבות נגד משרד הרווחה - צודקת או מסוכנת?

האם עתירה של אדם לבג"ץ מהווה הוכחה לעיוות הדין נגדו ונגד אנשים רבים אחרים? בעתירה חדשה שהוגשה נגד משרד הרווחה נטען כי בהיעדר הסכמות בין ההורים, ההורה הלא משמורן נשלח אוטומטית למרכז קשר. בעתירה נטען כי די בטענה כי הורה הוא מסוכן כדי לנתק אותו מילדיו לשנים רבות. נשמע לכם הגיוני? לי לא. אז לקחתי את העתירה ובדקתי אותה לעומק כדי לגלות מה עומד מאחורי הטענה כי אבות גרושים נשלחים על-ידי אימהות נקמניות וחברותיהן העובדות הסוציאליות למרכזי הקשר, שם הם מושפלים עד היסוד וזאת כדי להביא לנתק מוחלט בו מעוניינת האם.

הטענה כי בכל מקרה של אי-הסכמה בין ההורים, ההורה הלא משמורן נשלח למרכז קשר היא לא נכונה, שכן מרכז הקשר נועד לתת תחליף להסדרי ראייה כאשר קונפליקט הגירושין גבוה במיוחד וכאשר ההורים אינם מגיעים ביניהם להסכמות כלשהן. כל מקרה סעד נבחן לגופו וישנו פיקוח עד למצב בו ההורה שאינו משמורן נמצא כשיר לקבל הסדרי ראייה ללא פיקוח. מכאן יש להסיק כי מי שממשיכים להגיע למרכזי הקשר ומי מאלו הגברים שאינם מקבלים בסופו של דבר הסדרי ראייה, הם למעשה גברים שלא נמצאו כשירים על-ידי העובדת הסוציאלית או פקידת הסעד להסדרי ראייה. אם ההורה טוען שהוא מנותק מילדיו, בדרך-כלל מדובר על אב שאינו מוכן לראות את ילדיו במסגרת מרכז קשר והדבר יכול להצביע באופן מסוים על התנהגותו הכללית ועל הצורך בפיקוח עליו.

אז איזו מין מלחמה מתנהלת נגד משרד הרווחה ומה עומד מאחורי העתירה שמנסה לסחוף אליה עוד ועוד גברים באמצעות הפייסבוק ואמצעי התקשורת השונים?

העובדות הסוציאליות מתעמרות בגברים

בעתירה לזכאות להסדרי ראייה כברירת מחדל שוויונית נטען כי כל אב שלישי שנפרד מזוגתו ינותק מילדיו וימצא עצמו במרכז קשר רק בגלל שבת זוגו לשעבר לא מסכימה להסדרי הראייה, שמרכזי הקשר הם תחליף עלוב ובלתי מספק להסדרי ראייה ולכן אלפי הורים לא משמורנים מורחקים מילדיהם לתקופות ארוכות, מה שגורם לבושה ולתיוג הורים כמסוכנים. עוד נטען, כי מרכזי הקשר גורמים לילדים צלקות נפשיות כאשר עובדות סוציאליות מביטות בהורים דרך זכוכית והכל בחסות מדינת ישראל.

העתירה טוענת כי עובדות סוציאליות מתעמרות בגברים, משפילות אותם, אוספות רסיסי לשון הרע וכותבות אותם, מנתקות ללא רחמים ילדים מאבותיהם, מעכבות בכוונה תסקירים, לא מתייצבות בבית המשפט, כופות טיפולי פסיכותרפיה על ההורים מבלי שהם הסכימו ומאיימות בנתק מהילדים. עוד העתירה טוענת כי בכל מקרה בו האישה מסרבת להסדרי ראייה, האב נשלח למרכז קשר תוך התמודדות עם ביזוי, השפלה, צווי הרחקה ותלונות שווא במשטרה. היא טוענת כי ישנן עדויות מצמררות באתרי גברים על עובדות סוציאליות שטוענות כי הן עושות עבודת קודש בשכר זעום וכי הן מרחיקות במודע הורים מילדיהם לשנים רבות, שלעובדות הסוציאליות יש כוח רב וכי הן כמו שופטות, ושמדיניות משרד הרווחה פוגעת בזכויות יסוד הגבר לקיום חיי משפחה סבירים.

העתירה טוענת כי על המדינה ליישם מדיניות אירופית של הסדרי ראייה ללא התערבויות חיצוניות או כפויות, כי לאב זכות אוטומטית להסדרי ראייה וכל אב רשאי לקבל זמן איכות עם ילדו ולא שעה בשבוע מאחורי חלון זכוכית. כמו-כן, העתירה טוענת כי פקידות הסעד מבזבזות את כספי המדינה במקום לדאוג למקרי סעד אותנטיים, שהדיון צריך להיעשות במהרה, לפני הפנייה לפקידות הסעד, לפני איסוף המידע ולפני שבני הזוג הספיקו לריב ולהגיש תלונות האחד על השנייה. עוד נטען בעתירה כי הורים לא משמורנים לא יכולים לראות את ילדיהם אלא אם הם הסכימו להיות כפופים לסמכותן של פקידות הסעד.

איך קובעים איזה גבר יישלח למרכז הקשר?

דרגת המסוכנות נקבעת על-ידי מבחן מסוכנות. מדובר על מבחן מניעה וטיפול בתופעות האלימות במשפחה, בו ציון 10 מתוך 36 מתייג אבא כמסוכן. לטענת העתירה, כל אב מתחיל את המבחן בציון 16. הטענה היא שהשאלות סובייקטיביות ומכשילות כאשר הן משמשות למעשה מעין סוסים טרויאניים. בין השאלות: התוקף בחוויית אובדן קשה, עיסוק אובססיבי באישה, קנאה קיצונית, האישה חשה סכנה לחייה, רכושנות קיצונית ועוד. זאת אומרת שאם האישה טענה את הטענות הללו ונקודותיהן מצטברות, הרי שהאב נחשב למסוכן. אך העתירה מציינת כי נשים משתמשות בכוחן מול העובדות הסוציאליות שהופכות למעין "חברות" שלהן, כדי להגדיל את מספר הנקודות ולהרחיק את האב מילדיו.

רק לשם המחשה - כיצד בדיוק ניתן להוכיח עיסוק אובססיבי באישה? קנאה קיצונית? כיצד האישה תוכיח כי היא חשה בסכנה וכיצד בכלל תוכיח כי הוא לחש לה באוזן שירצח אותה כשתהיה לו ההזדמנות? האם חוסר האפשרות שלה להוכיח דבר כזה יציב אותה או את ילדיה בסכנת חיים?

ונניח שמדובר באישה מניפולטיבית, שקרנית ומטורפת, שבאמת חברה לעובדת סוציאלית של בית המשפט ויחד הן הצליחו להפיל את הבעל ולגרום לו לפגוש את ילדו במרכז הקשר. אם הוא באמת אדם נורמלי שהופל על-ידי נשים תחמניות, תהיה לו ההזדמנות להוכיח את עצמו ואז לזכות בהסדרי ראייה תוך זמן קצר.

אלימות, השפלת עובדי מדינה והצדקה לרצח

תמיד יהיו אנשים שמנצלים את המערכת, גברים כנשים. אך לבוא ולטעון שכל העובדות הסוציאליות חוברות לנשים כדי לגרור גברים למרכזי הקשר זה עלוב. משפט שצריך להדאיג כל גבר ואישה הוא משפט אחד באותה העתירה: נטען שם כי מרכזי הקשר הם אלו האשמים בטרגדיות אשר מיוחסות לתסכול של גברים ובכך מצדיקה העתירה את אותן פעולות וטוענת כי בסופו של דבר אלו הן הנשים שאשמות ברציחות ובזוועות עליהן אנו שומעים בתקשורת. בעתירה מסופר על אב ששרף את ילדיו במרכז הקשר ובאופן מסוים מצדיקה את פעולותיו. הסיפור מנקודת מבט העתירה: "האב היה אב מתוסכל, שכעס על כי לא ניתן לו לראות את ילדיו בביתו, הוא הצית שם את שני ילדיו וגרם למותם". אין התייחסות לעובדה שאותו אב למעשה רצח אותם ומאין יש הצדקה לתסכול שגרם לרצח. אגב, הוכח לאחר הרצח בוודאות כי אותו ארז טבעוני ששרף את שני ילדיו היה אדם אלים ומסוכן, ואסור היה לו לראות את ילדיו בביתו.

מסתמן כי עתירה זו נוקטת עמדה חד-משמעית ותומכת בגברים שרצחו את ילדיהם ואת נשותיהם לשעבר. הטענה שעובדות סוציאליות ואימהות זוממות נגד גברים, היא טענה מסוכנת, שכן עבודתן של העובדות הסוציאליות חשובה מאין כמוה, בייחוד כאשר מדובר במשפחות שאינן מתפקדות ואינן מתקשרות. העתירה עלולה להצטייר כפטריוטית וכמגינה על זכויות גברים ברחבי העולם, אך היא כנראה מסתמכת על כך שמרבית האנשים לא יטרחו לקרוא את עמודיה הרבים ובין השורות ימצאו אלימות רבה, השפלה של עובדי מדינה וכמובן הצדקה לרצח ילדים. השאלה הגדולה ביותר היא האם הגברים שמצטרפים לעתירה או מתעתדים להצטרף אליה מודעים לאופייה הבעייתי.