חרב גדעון (חלק ב')

הקריאה שלי לשר הפנים ("חרב גדעון" - חלק א') לשלול את אזרחותו של ה"עיתונאי" גדעון לוי, המנהל מזה כשלושה עשורים מסע צלב נגד הלגיטימיות של מדינת ישראל, תוך שהוא מוקיע אותה, משסה בה ובעיקר מעליל עליה עלילות שווא, על כל במה, בכל מדינה בעולם, כולל מדינות שהדמוקרטיה היא מהן והלאה - גררה אחריה תגובות רבות להן פנים מגוונות ולא רק מצד טוקבקיסטים, אלא גם מ"סתם עמך" שפגשתי ביום-יום. לפיכך מצאתי לנכון לחדד אי אלו נקודות.

1. זכותה של דמוקרטיה, על אחת כמה וכמה דמוקרטיה החרדה למעמדה, לנקוט צעדים אנטי-דמוקרטיים, לפחות לכאורה, כדי להגן על עצמה. ואכן, שלילת אזרחותו של מי שמותח את זכות הבעת הדעה עד לקצה היא אומנם סוג של פגיעה בדמוקרטיה, אולם מאידך-גיסא המעשה מגן על הדמוקרטיה כאשר מדובר במי שכל הווייתו ומעשיו הם הן פגיעה בדמוקרטיה והן חתירה תחת אזרחותו שלו עצמו.

2. (להבדיל אלף אלפי הבדלות) לו בגרמניה של תחילת/אמצע שנות ה-30 של המאה הקודמת היו משכילים לנקוט בצעדי מנע נגד היטלר תחת לתת לו "ספייס" ללא גבולות, מן הסתם ההיסטוריה של העולם בכלל ושל היהודים בפרט הייתה נראית אחרת, לטובה כמובן.

3. (מעט רכילות) לגדעון לוי היה בעבר רומן עם ערבייה פלשתינית. האם ההזדהות שלו עם הסבל של בת-זוגו לשעבר ובני עמה לא העבירה אותו מעט, בלשון המעטה, על דעתו, שהוא מרשה לעצמו להזיק ככה למדינה, לצה"ל ולשלטון במסווה של "אזרח מודאג"?

4. נדמה לי שהיה זה וולטר שאמר (רוח הדברים): "אני לא מסכים לאף מילה שלך, אבל אני מוכן למות כדי שתאמר את דעתך". אז עם כל הכבוד לוולטר, מה שיש לי לומר לגדעון לוי זה: "אני לא מסכים לאף מילה שלך, אני גם לא מעוניין לשמוע אותך (ב"מועצת החכמים" למשל, כי את המינוי בעיתון הארץ הפסקתי מזמן), אבל אם אתה מתעקש להפיץ את הרעל שלך עלי מעל כל בימה בכל מדינה בעולם, אזי תעשה זאת כשבכיסך אזרחות של הרשות הפלשתינית או סורית או נורבגית או וואט אבר, רק לא ישראלית".

5. אני בטוח, כמה צפוי, כי במקרה ששר הפנים ישלול מגדעון לוי את האזרחות על סמך הנסיבה השנייה בסעיף 11 לחוק האזרחות, יימצאו כבר כאלה שיעתרו בשמו (לא הוא, כמובן) לבג"צ ושם גם ימצאו אוזן קשבת לטענותיהם על "מדינה פשיסטית, סותמת פיות, מתנכלת לאזרחיה" ועוד בלה בלה בלה.

6. אני מודה, ההצעה לשלול את אזרחותו של גדעון לוי יש בה מעט מן ההגנה על המדינה (למנוע ממנו לנוע בארץ בחופשיות) ויותר נקמה כתוצאה מכעס וזעם בני שנים. זה אנושי, לא?

שאלה היפותטית לסיום: נניח, רק נניח, שגדעון לוי לא היה נפרד מבת-זוגו הפלשתינית; ונניח, רק נניח, שהייתה קמה לצד ישראל מדינה פלשתינית נטולת התנחלויות שבירתה ירושלים, עם דרכי גישה וגבול פתוח עם ישראל - באיזו משתי המדינות הוא ומשפחתו היו מעדיפים לחיות, הפלשתינית או ישראל? לי התשובה ברורה, אבל לא לגדעון לוי כנראה.