חרב גדעון (חלק א')

"המשטר הישראלי מושחת מבחינה מוסרית. הישראלים כובשים ללא נקיפות מצפון בגלל התקשורת הישראלית, שעושה דה-הומניזציה ודמוניזציה לפלשתינים... הישראלים לא מוכנים לקבל דעות אחרות משלהם ובטוחים כי מי שמבקר אותם הוא אנטישמי - צורת החשיבה שלהם מנותקת מהמציאות, ובדרך-כלל אנשים שמנותקים מהמציאות מאושפזים... מפעל ההתנחלויות הוא פשע. תהליך השלום מבחינת ישראל מעולם לא נועד להשיג שלום - היא תמיד ממציאה תירוצים ומטילה את האשמה על הפרטנרים מהצד השני... המשט הטורקי לעזה הוכיח כי ישראל עושה את כל שעולה על רוחה, וניסתה להציג את פעילי השלום על המרמרה כטרוריסטים. התקשורת הישראלית דוחפת את הצבא לפעול נגד הפלשתינים...

"מערכת התעמולה היהודית והישראלית עושה דה-לגיטימציה לכל דעה נגד ישראל. יש קבוצות אמיצות בישראל שיוצאות נגד הכיבוש, מסרבות לשרת בצבא ומפגינות - אבל עושים להן דה-לגיטימציה... דרישת ישראל שיכירו בהיותה מדינה יהודית היא מגוחכת - המשטר הישראלי מושחת מבחינה מוסרית, הכיבוש הוא בבחינת התמכרות. ראינו בעולם הערבי שמשטרים עריצים נופלים בסופו של דבר, והכיבוש הישראלי הוא דוגמה למשטר כזה".

את הדברים לעיל, כמה לא מפתיע, אמר לא אחר מאשר "האזרח המודאג" גדעון לוי, יקיר אש"פ-חמאס-חללי אל-אקצה-עז א-דין אל קאסם ועוד שורה של תנועות שעל דגלן מתנוסס הכיתוב "אדוני עוז לעמו ייתן, אדוני יברך את בניו האיסלאמים בשלום". והיכן אמר אותם? במסגרת נאום שנשא לפני מספר ימים באירלנד, לרגל "שבוע האפרטהייד הישראלי" שהתקיים בטריניטי קולג' במדינה. והתפאורה? סביר להניח כי זו עוצבה על-ידי ג'ון גליאני הזכור לרעה.

גדעון לוי, בניגוד לניסיונות הפתטיים שלו להציג כך את עצמו, איננו הומניסט: הוא אנטי-ציוני על גבול האנטי-שמי וכל זאת במסווה של אזרח מודאג. האיש הוא ריפורטור ותיק מטעם עיתון הארץ, שמזה כשלושה עשורים מכתת את רגליו ביו"ש בינות יישובים פלשתינים והתנחלויות יהודיות-ישראליות, כותב רשמים ומפרסם אותם בעיתונו. לשם כך הוא נעזר בארגונים "ציוניים" כמו "בצלם", "הקרן החדשה לישראל", "נשות ווטש" ו"רופאים למען זכויות אדם". אבל לא רק. לדמיון שלו יש תפקיד מרכזי ברשמיו: הוא משתמש בו כדי להשלים פרטים שחסרים לו במציאות כפי שהתרחשה, לרוב ההשלמה גדולה בהרבה מהסיפור עצמו. יתרה מכך, מבחינתו צל הרים הוא הרים והדבר לא נתון לוויכוח! מדוע? לא מפני שהוא היה שם וראה, אלא מפני שיש לו "עדויות חותכות" מפיהם של פלשתינים תמימים שיצאו עם בוקר לעבודה ובדרכם חזו במו עיניהם בוונדליזם/בפוגרום/בסבוטז' שביצעו המתנחלים/חיילי צה"ל/נוער הגבעות וכו' וכו'.

לגדעון לוי, כמי שעוקב אחריו שנים, יש פתרון פלא לסכסוך בינינו לבין הפלשתינים: נסיגה לקווי 67'. ותתפלאו, אני מסכים איתו בסוגייה זו. אלא מה? בעוד שאני ושכמותי לא בדיוק סומכים על הצד השני במאה אחוזים שימלא את חלקו בהסכם, אם וכאשר יושג, הרי שללוי אין שום ספקות לגבי "הצד השני". כי מבחינתו הבעיה איננה "בצד השני", אלא "בצד הראשון", קרי, בנו, הישראלים. לשיטתו, אנחנו אשמים בכל החוליים והרעות החולות המתרגשים עלינו באשר אנחנו שם, החל בעוטף עזה בואכה שכם-עקראבה-ביתא וחוצה איתמר. על משפחת פוגל הי"ד הוא כנראה לא שמע, כי הוא היה בשליחות מצפונית חשובה באירלנד.

חופש הביטוי בכל העולם הדמוקרטי והנאור איננו חופש השיסוי: הוא נועד לבקר, להתריע, להזהיר, אבל לא לשנוא, להמריד, לקומם, לעשות דמוניזציה, דה-לגיטימציה, להשחיר, לשקר, להמציא, לכזב, לבדות, לבלף, לחרטט ולעוות את המציאות. ואת זה, לצערנו, גדעון לוי מסרב להפנים.

סעיף 11 לחוק האזרחות קובע שלוש נסיבות לביטול אזרחות ישראלית ביוזמת המדינה: אם נכנס למדינה שמוגדרת בחוק כמדינת אויב או שקיבל עליו את אזרחותה; אם עשה מעשה שיש בו משום הפרת אמונים למדינה; אם אזרחותו ניתנה על יסוד פרטים כוזבים. ביטול אזרחותו של מי שמסר פרטים כוזבים לצורך קבלתה יכול לחול אף על ילדיו של האזרח. על-פי החוק, עד אוגוסט 2008, הסמכות לשלילת אזרחות הייתה בידי שר הפנים. החל באוגוסט 2008 חל תיקון לחוק המקציב את הזמן בו שר הפנים יכול לשלול אזרחות לשלוש שנים ולאחר מכן שלילת האזרחות היא בסמכות בית משפט מנהלי. בג"ץ קבע שהסתרת העובדה שמקבל אזרחות ישראלית על סמך נישואין עם בת זוג ישראלית לא ניהל משק בית משותף עם בת זוגו בתקופה שלפני קבלת האזרחות היא עילה סבירה לביטול האזרחות.

אם גדעון לוי, נניח, היה עיתונאי פלשתיני שמסקר את הסכסוך הישראלי-פלשתיני והדיווחים שלו היו נוטים לטובת הישראלים, מן הסתם הוא לא היה מועמד לדין ברשות הפלשתינית, אלא מועמד מול הקיר... אבל המצב הוא הפוך, ובמדינה שלנו, וטוב שכך, לא מוציאים להורג, גם לא בוגדים כמו גדעון לוי או אודי אדיב. לכן מה שנשאר לנו לעשות הוא להחיל עליו את הסיבה השנייה בחוק האזרחות (סעיף 11) ופשוט לשלול ממנו את אזרחותו. אז שיתכבד נא שר הפנים ויעשה זאת בהקדם, ומצדי שאבו מאזן ייתן לו אזרחות כבוד של רמאללה ואיסמעיל הנייה יעניק לו אזרחות קבע של עזה.