תמונות הפיגועים מאז ועד היום

התמונות מהפיגוע בירושלים החזירו אותי לגיל 16. אותן תמונות של חלונות אוטובוס מנופצים. אותן תמונות של כדוריות ברזל ממטען חבלה, שכל מטרתן לפגוע ולהרוג כמה שיותר. באותה תקופה, כמעט כל יום היה פיגוע התאבדות קשה ועימו קורבנות רבים. אני, בתור ילדה בת 16, רואה ילד שהולך לאכול פיצה עם אימו וחוזר בארון, והזעזוע העמוק עושה את שלו. אז אני מגיעה להחלטה שאינני יכולה לשבת בצד ולא לעשות כלום, שאינני יכולה להשלים עם המצב ושעלי לעשות משהו. מהנקודה הזו אני מתחילה להיות פעילה פוליטית, מתחילה לתרום ככל שאני יכולה למען מדינת ישראל.

לצערי הרב, המצב לא השתנה. השקט המדומה גם הוא אשלייתי בלבד. המצב הוא אותו מצב. גם אז, ה"שותף" יאסר ערפאת לחץ ביד אחת להסכמים אשלייתיים, וביד השנייה שלח מחבלים להתפוצץ ליד ילדים ונשים. גם היום, רבים מבקשים לצייר כשותף פוטנציאלי את אבו מאזן. הוא בוודאי הרבה דברים, אך פרטנר הוא לא. אותו אבו מאזן שעשה את עבודת הדוקטורט שלו על הכחשת השואה, מעניק כספים רבים ותמיכה למשפחות מחבלים. החמאס, כמובן, הוא אותו חמאס. הרסני ומלחמתי, אשר יעשה הכל על-מנת לגבות עוד ועוד קורבנות מקרבנו היהודים. המסקנה המצערת, אם כן, היא מסקנה שכבר הוסקה בעבר: אין לנו פרטנר.

בתקופה האחרונה אי-אפשר שלא לשים לב להתעוררות השטח: טבח אכזרי באיתמר, התקפות טילים בלתי פוסקות על אוכלוסיה מקומית בדרום, ועכשיו פיגוע בירושלים. המסקנה היא שעלינו לפעול, וביד רמה וקשה, נגד אלו המבקשים להשמידנו, נגד אלו השוחטים תינוקות בשנתם, נגד אלו המבצעים פעולות טרור מתוך אוכלוסיות מקומיות נגד אוכלוסיות מקומיות, נגד אלו המשתמשים בילדיהם כמגן אנושי, נגד אלו המבקשים להציגנו כצד הלא-אנושי והלא-הומאני. עלינו לדאוג לביטחון תושבי ישראל, מהצפון ועד הדרום: באיתמר, בבאר שבע ובירושלים, כי דין איתמר כדין ירושלים כדין באר שבע.

לגבי אי-האנושיות תמיד יטען אותו צד שאנו לא אנושיים, גם כאשר במבצעים כמו חומת מגן הייתה לנו אפשרות להפציץ את מקורות הטרור מהאוויר ולהימנע מהרג חיילינו, והעדפנו להכניס את חיילינו לשטח ולסכנם - הכל על-מנת שלא לפגוע באזרחים חפים מפשע. צה"ל הוא הצבא המוסרי וההומאני ביותר בעולם - יעידו על כך הצבאות המתוחכמים בעולם, ביניהם צבא ארה"ב שבוודאי היה פועל אחרת ולא ברבע מהמוסריות וההומאניות היתרה שנוהג בה צה"ל כל שנות קיומו.

בשורה התחתונה, עלינו להיות עם יד על הדופק ולדאוג לעצמנו, לקיומנו ולאזרחינו. בעקבות ההסלמה בשטח מתבקשת פעולה גם הגנתית וגם הרתעתית. השואה והפוגרומים הרבים שידע העם היהודי רק מחזקים את חובתנו לנהוג כך, להגן על עצמנו ולדאוג לעתיד ילדינו. גם ביום קשה שכזה, אומר בגאווה: עם ישראל חי! יהי זכר ההרוגה מהפיגוע ברוך, השם ייקום דמה, ומי ייתן והפצועים יחלימו במהרה. אמן.