ירון לונדון במאמרו ב
ידיעות אחרונות (28.3.11) מספר שהוא סב לשמונה נכדים, ומגלה שאם ישאלוהו נכדיו: "האם לחיות בישראל?", הוא ישיב להם ללא היסוס: "אשקר אם אומר שאין ליהודי מקום זולת המקום הזה, לא אומר להם כי הם חייבים לשלם בעתידם תמורת הקורבנות שהקריבו אבותיהם כדי להיאחז באדמה הזאת".
לא ייפלא, אפוא, שאיש כמוהו והדומים לו, השולטים לאסוננו באמצעי התקשורת שלנו, מתייחסים ל"אדמה הזאת" כאל אדמה כבושה, שיש להשיבה לבעליה, כולל האדמות הכבושות בירושלים בירת ישראל. ורבבות הקורבנות שנפלו למען "האדמה הזאת" לא הותירו לנכדיו של ירון לונדון שום מורשת אבות או חוב מוסרי כלשהו, ובמותם לא ציוו להם את החיים. אכן תינוקות שנשבו הם שמונת נכדיו של סבא לונדון.
התשובה שלי לנכדיי ואני, סב לשישה נכדים, הייתי משיב תשובה שונה לנכדיי: "אכן זכותכם כיהודים לחיות גם במקומות אחרים בעולם, אפילו באירופה, שם הושמדו שישה מיליון מבני עמנו ובהם כל בני משפחתנו. רק הודות להוריי ז"ל, שהיו ציונים והשכילו לעלות לארץ ישראל לפני השואה, זכיתם אתם נכדיי להיוולד".
והייתי מוסיף ואומר: "לאסוננו שוב האנטישמיות האיסלאמו-נאצית מרימה את ראשה המכוער ברחבי העולם ושוב שלומם של יהודים נתון בידי זרים, ודמם עלול חלילה שוב להיות להפקר.
"נכדים יקרים, מדינת ישראל, למרות כל חסרונותיה, היא המקום היחידי בעולם בו אתם יכולים לעמוד על נפשכם.
"אבות אבותינו גורשו מהארץ הזאת לפני יותר מאלפיים שנה, הודות להרצל ולתנועה הציונית זכינו לשוב לארצנו ולחדש בה את עצמאותנו. להבדיל מכל האומות בעולם - כשאנחנו חופרים באדמתנו אנו מגלים מטבעות עתיקים שעליהם חקוקות מילים עבריות, שפה מתה אותה זכינו להחיות במדינתנו המתחדשת, ואלה שהמדינה הזאת יקרה להם, אין בליבם כל ספק שעתידם הוא בארץ ישראל". להבדיל מירון לונדון ומהדבקים בתורתו, אותה הם מנחילים לצאצאיהם.
