ההסתדרות שוב זנחה את החלשים

המאבק החברתי הבא צריך להיות מאבק כנגד הסתדרות העובדים, שממשיכה לבגוד במטרות שלשמה הוקמה ופוגעת במאבק של מעמד הביניים להקטנת הפערים החברתיים, ולבנייתה של חברה צודקת יותר. במקום להיות ארגון שרודף אחרי צדק חברתי הפכה ההסתדרות להיות כלי בידיהם של ועדי עובדים חזקים כמו חברת חשמל וחברות הנמלים שמצליחים לנצל את החולשה של המערכת הפוליטית שלנו, כדי להשיג הטבות מופלגות על חשבון שאר העובדים במשק. הנהגת ההסתדרות ברשותו של עיני באופן עקבי בוחרת במדיניות שמשרתת את מטרות האוצר ואת מטרותיהם של אותם עובדים חזקים במשק, בעוד שאר העובדים אינם זוכים לייצוג הולם וממשיכים לסבול מתנאי עבודה שהם בלתי נסבלים.

התנהלותה של ההסתדרות בהסכם השכר האחרון ובמאבק של העובדים הסוציאליים, שהסתיים בצורה צורמת, הוכיחו שוב את הטיעון של ההסתדרות לא איכפת באמת מהעובדים, ושרק העובדים החזקים במשק הישראלי מקבלים ממנה ייצוג הולם. במקום לדאוג לרווחתם של העובדים הסוציאליים, המורים הפרקליטים הרופאים והשוטרים, עופר עיני בוחר לייצג בהסכם השכר האחרון רק את הוועדים החזקים שמנצלים את המשק וזוכים למשכורות מופקעות. מעבר לכך שעופר עיני בחר בהסכם שכר שאינו דיפרנציאלי ובכך נתן עדיפות כללית לבעלי השכר הגבוהה במשק, סקטורים שלמים לא נכללו כלל בהסכם. ההסתדרות שזכתה לביקורת על הסכם השכר הזה התחייבה לטפל בעובדים בהסכם נפרד, אבל בפועל מנהיגיה הפרו את הבטחתם ואפשרו לאוצר לרמוס את זכויות העובדים שנחשבים לעובדים "השחורים" של המשק הישראלי. העובדים הסוציאליים, המורים, הרופאים והפרקליטים נאלצו לכן לצאת למאבקים בעצמם מבלי שקיבלו את תמיכת ההסתדרות שעיני אמור לייצג.

מעבר לכך שההסתדרות כבר לא מייצגת נאמנה את העובדים החברים בה, המנהיגים של ההסתדרות גם שכחו את התפקיד החברתי של ארגון זה, שבעבר היה גם ארגון שנאבק למען מטרות של כלל החברה הישראלית ולא רק למען זכויות עובדים. ההסתדרות נאבקה בעבר על מערכת חינוך טובה יותר, נלחמה על מערכת בריאות חזקה יותר, והייתה מעורבת מאוד בכל נושאי הרווחה. ההסתדרות בשנים האחרונות לא יצאה למאבק חברתי אחד אפילו שהוא לא מאבק עובדים, וזאת למרות שבשנים האחרונות אנו עדים למימדי עוני מפחידים שמעולם לא היו קיימים בישראל. מעל מיליון וחצי אזרחים בישראל חיים מתחת לקו העוני כשמיהם מעל שבע מאות אלף הם ילדים, שאינם זוכים אפילו לתזונה מינימאלית. ההסתדרות לא שם בשביל המשפחות האלה ולכן אין פלא שהאנשים האלה לא שם בשביל ההסתדרות, כאשר היא נזקקת לתמיכה של העם במאבקים שהיא מקיימת, על שכר וזכויות עובדים.

ההתנהלות הקלוקלת הזאת של ההסתדרות העובדים בישראל, באופן פרדוקסאלי, מחסלת לא רק את הלגיטימיות של המאבקים החברתיים, אלא גם פוגעת קשה בסולידאריות החברתית הישראלית, שהיא הערובה היחידה לחברה מתוקנת. ההסתדרות מקדמת פערי שכר במגזר הציבורי, מפרקת את תחושת האחריות בין המגזר הפרטי למגזר הציבורי, ומחלישה את התמיכה הציבורית בארגוני עובדים ובמאבקי עובדים. הארגון הזה שהוקם כדי להיות הכלי של החברה האזרחית להתמודד על מול כוחה של המדינה ושל בעלי ההון, הפך להיות סוס טרויאני שבאמצעותו המדינה ובעלי ההון מפרקים את המאבקים החברתיים ומקדמים הפרטה ואי שוויון.

הציבור בארץ חייב לצאת למאבק כנגד ההתנהלות הזאת של ההסתדרות, שכבר מזמן הפסיקה לייצג את העובדים ואת החלשים, בכדי להזכיר לה את תפקידה החשוב בחברה. בחברה שאין בה ייצוג לעובדים ולחלשים אין גם צדק, ולכן חייבים לבנות גוף אמיתי שיתאגד וילחם באמת על ערכים חברתיים.