דמוקרטיה חבולה

טועים כל אלה שנדמה להם שהם חיים במדינה דמוקרטית כשהשלטון מסור בידיהם הנאמנות של נבחרי העם. להלכה ולמעשה אין כל ערך לקולו של הבוחר בישראל. המדיניות הנקוּטה בפועל אינה המדיניות עליה מחליט הרוב בקלפי. הסטייה החדה והחריפה החלה עם ההונאה הנבזית בַּגירוש וּבַחורבן של גוש קטיף וצפון השומרון, והלאה עד היום הזה, עם ממשלה ימנית, הנגררת אחר המיעוט הזניח ומוציאה מן הכוח אל הפועל מדיניות הנוגדת תכלית הניגוד את הדרך שבשמה נבחרה. איך זה קורה לנו במדינה המתהדרת לשווא בתואר "דמוקרטיה"?

השלטון בישראל הוא שלטון צללים. קביעותיו מינוריות, ואין לו את הכוח לכפות מרות על מתנגדיו. מתנגדי השלטון בישראל כופים על השלטון לנגושׂ דווקא בבוחריו ותומכיו של השלטון שבזכותם נבחר, והדבר עולה בידם פעם אחר פעם. הפוך מכל הגיון. בשביל להבין ולהתמודד עם הרעה החולה הזאת יש לזהות את החוליות החלשות במחרוזת הזאת הקרויה "דמוקרטיה" ולטפל בהן. בידוע הוא שחוזקה של כל שרשרת שווה לכוחה של החוליה החלשה ביותר. יש פה נבזות מתוחכמת העוקפת בדרך "דמוקרטית" את הדמוקרטיה והופכת אותה לחוכא ואיטלולא הנשלטת בידי קומץ עוכרי ישראל.

הדמוקרטיה מורכבת ממערכת מסועפת של בלמים ואיזונים אותם מחילים על הכל. בדרך זו הדמוקרטיה שומרת על זכויות המיעוט נגד עריצות הרוב, דואגת לזכויות האזרח הקטן מול מנגנוני השלטון, ובאמצעות זרועות הממשל, למשול, כשכל זרוע נוטה ידה בגבולותיה היא מבלי לפגוע במרחבי זרוע אחרת. להלכה, אין דרך לפגוע ברקמה החזקה הזאת - יש כנסת ויש ממשלה ויש בתי משפט ויש חוק ויש סדר ויש משטרה ויש כוחות ביטחון. הרבה חשבו על צורת המשילות הזאת וסכרו כל פירצה אפשרית במהלך אלפיים וחמש מאות שנות קיומה של הדמוקרטיה בעולם. ובכל זאת, תמיד נמצאו כאלה שמצאו דרכים נבזיות לשטות בה.

כאשר טבע יצחק בן-אהרון את הנוסח "אם זה רצון העם, צריך להחליף את העם!" נוכח תוצאות הבחירות בשנת 1977, נסללה הדרך לממשיכיו בתנועת העבודה ושמאלה ממנה, שלא להתחשב עוד ברצונו של העם ולכפות עליו שלטון בלתי דמוקרטי בעליל בכלים דמוקרטיים למהדרין. לקחו מרכיב אחד של הדמוקרטיה שקוראים לו "חופש הביטוי" ועשו ממנו קרדום מושחז להשחית. הרי מותר לדבר ומותר להגיד ומותר לצייר ומותר לרקום ומותר לכתוב ומותר לצלם ומותר לשדר ומותר ומותר ומותר!!! ההגבלה בסעיף הזה תחול אך ורק במקרה קיצון. אפילו אם יש בביטוי "וודאות" גמורה להתרחשות אסון קולוסאלי, הוא מותר. ה"וודאות" לבדה אינה מספיקה לבלום את החופש הזה. בשביל לבלום צריכה ה"וודאות" להיות גם "קרובה". משמע, לא מעבר לפינה אלא על סף הדלת ממש.

וכך, המדיח העלוב זאב שטרנהל הסית את הערבים, שבעיניו הם חסרי טיפת תבונה, לפגע במתיישבי יהודה והשומרון השנואים עליו, חמק מעונשו של מסית ומדיח. היה ברור לגמרי שיש וודאות שיעשו זאת, כפי שהטֶבח באיתמר הוכיח, אבל הוודאות לא הייתה מספיק קרובה. וכך, יכולים פרופסורים לקרוא לתלמידיהם לסרב לחוקי המדינה ומן הקולגות שלהם מעבר לים הם תובעים להחרים כל מה שראוי בעיניהם לְנָדוֹת. וכך, התקשורת הפושעת תחת איצטלת חופש הביטוי תמכה באריאל שרון, חילצה אותו מאימת הדין הפלילי ואילצה אותו לעשות מעשה רודנות מובהק. וכך, יוזמת ז'נבה המקוללת, והקרן לישראל חדשה, ואירגוני זכויות נגד יהודים, וכבר יש לנו את החֶרְפָּה הנקראת "ג'יי-סטריט", ואירגונים אנטישמים שמפשפשים, נוברים ובוחשים כאן כמו בקדירה של סבתא שלהם באין אונס. הכל באופן "דמוקרטי" להחריד בדמוקרטיה החבולה והעלובה שלנו...