חקירת מפלגת המרכז על-ידי המשטרה

בתחילת השבוע (יום א', 12.8.01) התפרסמה המלצת המשטרה להגיש כתב אישום נגד פעילי שטח במפלגת המרכז, בגין פעילותם ב-1999 עבור מפלגה זו ערב הבחירות לכנסת ולראשות הממשלה.

חקירת יאח"ה בנושא היא בעקבות דוח מבקר המדינה בעניין. יש להבהיר כי הודעות המשטרה לגבי המלצות העמדה לדין, אין להן כל תוקף משפטי ואין להן עיגון בחוק כלל.

חוק סדר הדין הפלילי מדבר על העברת חומר החקירה לתובע או לפרקליט המחוז. זה זמן רב שאני שומע טענות פרקליטי מחוז על ההודעות הנחפזות של המשטרה על מי ומה היא חושבת שיש להעמיד לדין. מיותר לומר, כי בתוך ההמלצות הללו מקופלות המלצות הפוכות לעיתים שדווקא הן מתקבלות בסופו של דבר. מובן שאני מנוע מלציין תיקים מפורשים. כפי הנראה קשה למישהוא להיגמל מההרגל הזה של עשיית פוזה לעיתונות. בד"כ בעלי הדרגות הבכירות ביותר, הקובעות ביותר, הן גם הגורמות נזק רב ביותר לאמינות המשטרה - המצטיירת שוב ושוב כמונעת אחר רדיפת צילומים במקרה הטוב, או במניעים פוליטיים במקרה הרע.

השיא עדיין שייך למפכ"ל יעקב טרנר. ב-17.9.90 הכריז המפכ"ל, כמובן מעל דפי ידיעות אחרונות, כי מספר החוקרים בפרשת דרעי הוכפל ומגיע ל-50. מאז, דרעי הרמאי הפך לקדוש עונתי של אוכלי טובות מכף ידו. מובן שכולם מצניעים את הכותרת הזו.

תארו לכם למשל ששירות הבטחון הכללי, שגם לו אין כל עיגון משפטי להודעות כאלה, יוציא מדי זמן מה הודעה לעיתונאים שלו כי הוא ממליץ להעמיד לדין את מנכ"ל חברה זו או את האדון הזה, בשל מימצאים הנראים לו פוגעים בביטחון המדינה. בסופו של דבר יוחלט כי אין כאן כלום. מה תאמרו אז?

השוטרים עולים בשכלם על השר שלהם "עוזי גבינות ויין". הם לא נדרשים ללמוד ממנו מה לעשות. ראוי לחדול מההודעות הללו. מחצית מצרות המשטרה בעניין, מקורן באמירת כן מהר מדי ואמירת לא מאוחר מדי.

נכון, הקל ביותר הוא לתקוף שוטרים. ממילא הם מצטיירים רע. אך גם הודעות מעין אלה הנמסרות כתדרוך, בשעות הערב, במשרדי הפרקליטות אחרי שמרבית העובדים כבר על החוף, אף אלה אינן יותר מאשר חנופה לעיתונאי תורן.

איני סבור שצריכים לשתוק כמו דגים. גם הנחקרים כיום, בהם קרימינלים מקצועיים, מסתובבים עם יחצ"ן צמוד. אך למסקנות אישיות של חוקרים אין מקום להצגתן בתקשורת, וזה כולל גם את הבכירים ביותר. מהסיבה הפשוטה ביותר. כנגד כל קונספציה יש קונספציה הפוכה לחלוטין. משכנעת לא פחות. אינני מדבר באוויר. אני מדבר אחרי 20 שנה בתוך היחידה הזו. שתיתי מספיק נפט... יש הוכחות תגיש לפרקליטות. יש הוכחות לתובע - לבית משפט. שום דרך אחרת אינה אפשרית. אינה לגיטימית. הסיבה פשוטה - להם הכח. אני יודע שכמה קוראים נרגזים יאמרו ואיפה היית עד עכשיו? לאלו התשובה פשוטה מאוד. אתם לא שילמתם משכורתי. הרוצה להחניף לכל סופו להיות צבוע.

מכל מקום, הודעות מסוג זה מותירות מפגע של אמינות ברמה הפשוטה ביותר. אינני מדבר על הגשת אישום בלי בדיקת החומר, או על סמך המלצות משטרה בלבד. אני מקווה שדברים מסוג זה שגם למדתי באוניברסיטה המרתקת הזו - אירועים מסוג זה באמת חריגים היום. לסבר את האוזן: לפני שנים רבות לקח פרקליט בכיר המלצה כזו, ניסח כתב אישום על-פיה, הגישה לבית המשפט,, התוצאה כמובן - אין להשיב לאשמה. אני מעריך שהנאשם במקרה פשט את הרגל מהוצאות. אמיתי. הפרקליט עף בלי כנפי סיום. שגיאה היא תמיד תוצאה של חיפזון.

נו, באמת. האם מוטיבציה אמוציונלית של מישהוא יכולה להרשיע? היא יכולה בדיוק כמו המלצת המשטרה. הצוות שעסק בעניין עם ניסיון. נקרא לו לצורך העניין "צוות כחלון". כן, כך זה נקרא ביחידה הזו. "צוות גילה בכר" או "צוות אורן שלו", כך קוראים למי שבאמת עושה את העבודה.

הניסיון הוא מורה טוב, אך שכר הלימוד שלו גבוה. כך זה עובד יותר מ-20 שנה. צוות. ראש צוות זה הכבוד והמקצועיות - בלי מרכאות. על זה נלחמים חזק. על זה נעלבים חזק. כל מה שבא אחר כך זה רק נוצות. כך בנו את זה. אם תחפשו בתקליטורים משפטיים פסקי דין עקרוניים בעבירות צווארון לבן - בד"כ תמצאו שם שמות של ראשי צוותים. גם ראש אגף החקירות או המפכ"ל, כשהם מקבלים דווח שוטף כתוב, הם קוראים את הדוח הסודי לפי "צוות יצחק שופן", וכן הלאה.

במקרה הזה "צוות דני כחלון" הוא החוקר בתיק מפלגת המרכז. צוות שניסה בכל דרך לאסוף ראיות, לתת עצמות לדוח של מבקר המדינה. דוח כזה לעיתים מקיף אי סדרים ניכרים, שאי אפשר במגע קסם להפוך לכתב אישום מבוסס אפילו כצעד ראשון.

כידוע, אין כאן כל פשע מאורגן, בגלל שאין פה שום דבר מאורגן. עבודתו המקצועית של "צוות כחלון" בתיק כבד ומסובך אחר זכתה להערכה גבוהה של היועץ המשפטי לממשלה. שמעתי באוזניי בלשכתו. אני מניח שאחרי שחפרו עד אוסטרליה - לא מצאו כל דבר שמתחיל להיקרא ראיות נגד דן מרידור, אמנון ליפקין-שחק ויצחק מרדכי. מי שאכל את התבשיל יודע את טעמו. נותרנו עם ה"פעילים" - "ידיעות" יחפשו הר אחר לשבת.

ההמלצה להעמיד לדין את הפעילים בגין מספר עבירות שמצלצלות מה-שהוא לבעלי זכרון קצר. כך ראיתי ברשת. עיתונים לא לוקח, גם לא בחינם. האצבעות מתלכלכות. מעריב או ידיעות שוקלים קצת יותר מקילו ביום שישי. בדוק ומנוסה. אפשר בלעדיהם. מדובר בעבירות של קבלת תרומה אסורה, בעברית - שוחד "אשכרה", שנועד לתת לתורם אחר כך את חלקו בעוגה לכשההשקעה תתממש, קרי: המצולם שלנו יקבל צבע וחיים עם אוטו ונהג שקוראים אותו מיניסטר.

אגב, אדמו"ר אחד גילה לי שערך סקר בבתי קברות ומצא ש-%60 מהם מתו מעין הרע. אף אחד לא מת מזה שהיה שר למשל. הצהרה כוזבת על-פי חוק מימון מפלגות - בעברית פשוטה, שלח לו איזה טופס שיירד לך מהצוואר. ומיני רמאויות שונות המתווספות כמעט אוטומטית לכל פעולה כזו. כי אם עובדים על המבקר, למשל, עדיין מקבלים "בוכטה" של כסף מפה עד אמריקה, בגלל השיטה שלנו. בתוך כל סל העבירות הללו, יש מה שהוא שמטיל ספק בחוזקן של הראיות והוא התוספות האוטומטיות, למשל מירמה והפרת אמונים. זה סעיף סל שמדביקים אותו כשהתיק חלשלוש. זה מין סעיף כזה כמו סעיף אחד שהיה בחוק הישראלי - ש"ייבאו" אותו מקניה עם תזמורת הוד מלכותה. הוא נקרא "תקלה בציבור". פשוט, מי שגורם לתקלה בציבור יאסר לשנה. הכוונה למישהוא ששיחרר אוויר כלענה בקונצרט הנציב העליון - אפשר לתפוס אותו לשנה. כך גם עם סעיף הסל הזה שנקרא מרמה והפרת אמונים. למשל, חמותי בת השמונים שתאריך ימים, מוכרת כרטיסים ללהקת "בת שמונה". אם לא פתחה את החלון בזמן, היא עובדת ציבור - אפשר להאשים אותה בהפרת אמונים. אכן, חלק מהשופטים גם בעליון קוראים לזה סעיף סל. זה רק משלל הסעיפים שעפו מההודעה הזו. מה יותר פראי ממילים?

גם קשה השמיעה ביותר, מסוגל לשמוע דברי שבח. השבח לשיטה המשפטית. עכשיו בפרקליטות עושים את מה שלימדו אותי כמתמחה של פרקליטת המחוז - "זרוק מיד את המלצת המשטרה מהידיים, תתחיל לקרוא את התיק עצמו...".

אפשר להירגע. אף אחד ברצינות לא הולך לעיין שם בהודעות הללו לעיתונות או ההמלצות. שהם גם לא ראיה לכלום על-פי הפסיקה. כוונתי להמלצות המשטרה. עכשיו תתחיל בדיקה מקצועית של הראיות. יקראו ל"צוות כחלון" לשם אחר כך, או לא יקראו לו בכלל. יחליטו מה שיחליטו. או אז נדע מה דעת הגורמים שצריכים להחליט אם זה מחזיק מים בכלל. עדיין לא הגענו אפילו לבית משפט.

"חקירה היא כמו חמין", אמר זיגל, "אתה יודע מה אתה מכניס. לעולם אתה לא יודע מה אתה מוציא...". החקירה לא הסתיימה. גם לא על-פי הנוהג המשפטי. עד סיום פרשת התביעה. פשוט כך. אפילו אז ניתן לחקור. וכמובן אם יש ראיות חדשות. נוספות. או אולי אחד החשודים "המומלצים" יתחיל לפתוח את פיו כשיקרא לאולם כנאשם?... זה אינו הסוף. אולי זו רק ההתחלה. לא תמיד זו זכות הציבור לדעת - זכות הציבור לדעת זו המצאה של העיתונות, קבע השופט חיים כהן. וכל מה שאמרתי עד פה הוא רק תוצאה של מחשבה סבלנית.