בעת כתיבת השורות חזית הדרום מתלקחת ומתלבה. אויבינו היותר מרים בדרום, למרות היותם סמוכים על שולחננו (אספקת חשמל, דלק, מזון, ציוד, תרופות וכל דִצְריך), קמים עלינו לכלותנו, ומתסיסים את שבעים הזאבים הצובאים עלינו מכל עבר. והקב"ה מצילנו מידם! דרשנים ופרשני ההגדה לדורותיהם נדרשו למילה אחרונה זו, "מידם", ויש שפירשוה כרומזת על כך שלעתים רבות הישועה באה על-ידי שגיאותיו, הקשיית עורפו והתנהלותו של האויב. ההצלה היא איפוא "מידם", היינו באמצעותם, בעזרתם.