בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
קשה לי לקבל את הפסילה הגורפת של פרשת "אמור" האוסרת לשרת בקדושה בבית המקדש או לבוא אליו. הדרת בעלי מום גופני מהזכות לכהן בקודש מעוררת תהיות ושאלות. אני אסתפק באמירת תמיהה אחת לנוכח העוול שעושה הפרשה עם בעל מום. לא זאת בלבד שהוא בא לאוויר העולם עם מנות גדושות של סבל לנוכח הקשיים, אנו מדירים אותו גם אם הוא חובק בחובו מטענים אינטלקטואליים ומוסריים, שיכולים לזכותו בתפקיד
|
לתבוע את היחס המדיר אדם על פי קריטריון פיזי בלבד
|
|
|
|
|
פרשת אמור מפגישה אותנו עם ביטויים של פתיחות סוציאלית ותביעה תקיפה להשתית בחברה הישראלית דפוסים חברתיים של ערבות הדדית בצד חוקים, שקשה לי להסבירם במציאות חיינו כיום. באותה פרשה עומדת תביעה תקיפה ובלתי מתפשרת של קבלת המחויבות של החברה כלפי העני והגר החיים בתוכה (ויקרא כ"ג 22) לצד תביעה פוגענית לפסילת כוהן מתפקידו בקודש אם נמצא בו מום גופני (שם כ"א 15-23). אודה, שקשה לי לגשר בין שני הקטבים. קוטב אחד בפרשה מעלה אותי לעבר פסגות מוסריות ערכיות - "וּבְקָצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם לֹא תְּכַלֶּה פְּאת שַׁדְךָ בְּקָצְרְךָ , וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְּלַקֵּט - לָעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזוֹב אוֹתָׂם ". מול האמירה המוסרית המזדקרת בקוטב אחד הרי בקוטב השני אני נפגש עם אמירה מאוד מקוממת. ניסיון חיי הצנוע הפגיש אותי עם אנשים לא מעטים, שהטבע התאכזר כלפיהם. הם באו לאוויר העולם עם מום גופני אבל עם עוצמות מוסריות נעלות. קשה לי לקבל את הפסילה הגורפת של פרשת "אמור" האוסרת לשרת בקדושה בבית המקדש או לבוא אליו: "כָּל אִישׁ אֲשֶׁר בּוֹ מוּם, אִישׁ עִוֵּר אוֹ פִּסֵּחַ, אוֹ אִישׂ אֲשֶׁר יֵשׁ בּוֹ שֶׁבֶר רֶגֶל אוֹ שֶׁבֶר יַד, אוֹ גִּבֵּן אוֹ דַּק לֹא יָבוֹא אֶל הַמִּזְבֵּחַ לֹא יִגַּשׁ, כִּי מוּם בּו, וְלֹא יְחַלֵּל אֶת מִקְדָּשִׁי...". קשה לי לקבל את הפרשנות המצדיקה את האיסור, כמו זו של אברבנאל הטוען, שאסור להפקיד את עבודת המקדש בידיו של מי שעלול לגרום לזלזול של הציבור בעבודה זו, ובעקיפין לזילות במעמדו של הקדוש ברוך הוא. הדרת בעלי מום גופני מהזכות לכהן בקודש מעוררת תהיות ששאלות. אני אסתפק באמירת תמיהה אחת לנוכח העוול שעושה הפרשה עם בעל מום. לא זאת בלבד שהוא בא לאוויר העולם עם מנות גדושות של סבל לנוכח הקשיים, שעליו להתמודד איתם במישוריות הקיומית, אנו מדירים אותו גם אם הוא חובק בחובו מטענים אינטלקטואליים ומוסריים, שיכולים לזכותו בתפקיד. המבחן לתפקיד אסור שיהיה אם המועמד גִּבֵּן או תבלול הופיע בעינו ואולי יש לו שבר ברגלו או בידו. המבחן חייב להיות תחום במישור המוסרי והערכי.
|
על דוכן הכנסת ה-19 עולים משני צידי המפה הפוליטית שני חברי כנסת. כל אחד מהם נושא עמו מטען מוסרי ערכי, וכל אחד על-פי דרכו נושא גם משנה רעיונית ייחודית. שני חברי כנסת - אחד עונה לשם אילן מ"מרץ". שני עונה לשם כצ'לה מ"האיחוד הלאומי". לפנינו שני אנשים עמוסים מטענים אידיאיים. אני נוטל לעצמי רשות לציין, שהם גם נושאים מטענים מוסריים אישיים. אך כל אחד מהם , כשהוא עושה דרכו לדוכן , הוא נתמך במקל הליכה . כל אחד נושא כאב של מום גופני . שניהם , אם היו בני משפחות כוהנים , למרבה הצער, היו מוצאים עצמם פסולים לשאת במשרת כהונה בקודש. שניהם מקוטלגים בהוראה - "אִישׁ אֲשֶר יֵשׁ בּוֹ מוּם ... עִוֵּר אוֹ פִּסֵּחַ ... אוֹ אִישׁ אֲשֶׁר יֵשׁ בּוֹ שֶׁבֶר רֶגֶל אוֹ שֶׁבֶר יַד ... אֶל הַפָּרוֹכֶת לֹא יָבוֹא ... וְלֹא יְחַלֵּל אֶת מִקְדָּשִׁי, כִּי אֲנִי ה' מְקַדְּשְׁכֶם". הוראה מפורשת וחד-משמעית , המדירה אדם בעל מום גופני משהות במקום הקדוש, מנוסחת בפרשה שלנו בפירוט רב ובלשון תובענית תקיפה , בוטה ומעליבה אנשים שנבראו בצלם , כלשון הכתוב ב"ויקרא" כ"א 16-23. אינני בא לתבוע את עלבון המקדש. אני בא לתבוע את היחס המדיר אדם על-פי קריטריון פיזי בלבד, כשלדדי המבחן הראוי יש לתחום אותו במקרה הזה בתחום המוסרי והערכי. עם כל חילוקי הדעות הפוליטיים, שיש לי עם כצ'לה, אין לי ספק שהוא אדם ראוי לכל תפקיד, אם כלי המדידה תחומים אך ורק במישור הערכי. בפרשה הקודמת, פרשת "קדושים", נאמר - "קְדוֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלוֹהֵיכֶם". בפרשה שלנו כתוב - "קְדוֹשִים יִהְיוּ לֶאֱלוֹהֵיכֶם". בשתי הפרשות הצמודות הקשר בין שני הביטויים הוא רוחני. אין שום קדושה אימננטית באדם עצמו, אלא בעזרת המעשה הערכי, בעזרת התביעה לעשייה שיש בה הבטים אנושיים והומאניים.
|
|
תאריך:
|
09/05/2011
|
|
|
עודכן:
|
09/05/2011
|
|
איתן קלינסקי
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
הדב הלבן
|
9/05/11 11:55
|
|
2
|
|
חנה שרה
|
9/05/11 12:03
|
|
|
|
לחנה שרה
|
11/05/11 14:39
|
|
3
|
|
נכה שמצדיעה
|
9/05/11 12:32
|
|
4
|
|
עוד נכה שמצדיע
|
9/05/11 12:51
|
|
5
|
|
איש עצוב
|
9/05/11 22:34
|
|
6
|
|
החלמאי
|
9/05/11 23:40
|
|
7
|
|
ישמח משה
|
10/05/11 15:42
|
|
8
|
|
תנ"ך לרוחי
|
10/05/11 17:03
|
|
9
|
|
מהפך 77
|
10/05/11 18:00
|
|
10
|
|
ישמח משה
|
11/05/11 00:22
|
|
11
|
|
פלא יועץ
|
11/05/11 11:22
|
|
|
|
פלא יועץ
|
11/05/11 17:24
|
|
12
|
|
שולה וידידיה
|
13/05/11 10:10
|
|
באתר ההנצחה לחללי מערכות ישראל מצוין כי:
|
|
|
במלחמת העצמאות נהרג דודי, בן-ציון זילבר, כלוחם "ההגנה" בירושלים. מלחמת אין ברירה - הראשונה והאחרונה.
|
|
|
יובל הראל, השריונר, נהרג במלחמת לבנון הראשונה ביום רביעי 8 ביוני 1982. הוריו, מרים ויחזקאל התגוררו בשכונת תלפיות בירושלים. באותה שכונה התגוררה משפחת הראל נוספת וגם להם בן בשם יובל. יובל השני שירת בגרעין נח"ל בקיבוץ לוחמי הגטאות, התגייס ונלחם אף הוא במלחמה.
|
|
|
ברי, שהיה המג"ד שלי, היה מים שקטים שחודרים עמוק. עמוק לתוך הלב. בכל עת שבה נפגשנו זכיתי לראות את החיוך הביישני שלו, לשמוע את ההתעניינות במשפחה. "כמים הפנים לפנים כך לב האדם לאדם" ומכיוון שההתעניינות שלו הייתה כנה לחלוטין כך גם הכאב שכולנו חשים - עמוק וצורב.
|
|
|
אחד הדברים החמורים ביהדות הוא הטרדת המת. המתנחלים עושים זאת שוב ושוב, בעקביות קיצונית. הקרבן הוא יוסף הצדיק, שהשימוש בשמו ובקברו רק מביאים לנשמתו צער וכאב. למי שאינו בקי בהיסטוריה היהודית, נזכיר שלא לחינם נקבר יוסף הצדיק דווקא בשכם, ולא במקום אחר בנחלת צאצאיו. גם לא במקרה עסק משה רבינו אישית בהעלאת ארונו של יוסף - להבדיל משאר אחיו, שהועלו על-ידי צאצאי שבטיהם.
|
|
|
|